האוזר: "המשקיעים בשוק ההון צריכים לפתוח במחאה צרכנית"

"4 החודשים הראשונים שלי בתפקיד יו"ר רשות ניירות ערך היו אינטנסיביים, מעניינים ומאתגרים. צנחתי לשיא של עשייה. יומיים אחרי שנכנסתי לתפקיד קיבלתי על הראש בג"ץ על חוק האכיפה המינהלית, מיד אחרי זה פרץ המשבר במשק, ובמקביל היינו צריכים להתמודד עם גל של הסדרי חוב למיניהם.

"זה כמו להיות במילואים, מתחילים מוקדם בבוקר, והיום נגמר מאוחר בלילה; וגם אז הוא לא באמת נגמר. למרות זאת, נראה לי שאלה 4 החודשים הקלים, לעומת מה שעוד צפוי לי ברשות".

פרופ' שמואל האוזר, הראש החדש של רשות ניירות ערך, יודע על מה הוא מדבר. אם ב-4 חודשים בלבד הוא הספיק להתערב ב"תספורת" של אילן בן-דב, להתנגח ראש-בראש עם נוחי דנקנר, להפעיל מכבש לחצים על תנובה בעסקת מבטח-שמיר, ולדחוק לפינה גופים מוסדיים בהסדרי חוב - מי יודע מה הוא יספיק לעשות בקדנציה של4 שנים, או יותר.

- יש לך הספק רציני ב-4 חודשים. מישהו כבר הגדיר אותך כ"אקטיביסט" וכ"מי שלא עושה חשבון לאיש".

האוזר: "אני לא נרתע מלהתעמת עם אף אחד, לא עם טייקון ולא עם הספר מהמספרה. נקודת המבט שלי היא טובת המשקיעים. לא משנה מי יעמוד מולי, אני אעשה מה שצריך לטובת המשקיעים. אף אחד הוא לא רע בעיניי ואף אחד הוא לא טוב, וזה לא משנה אם זה בעל חברה קטנה או טייקון. מבחינתי, הזהות האישית לא משנה".

בראיון ראשון ובלעדי ל"גלובס" מאז מונה לתפקידו, מבהיר האוזר ש"אקטיביזם" זו לא מילה גסה, ושהוא לא מתכוון לוותר למי שינסה לפגוע במשקיעים; הוא גם מסביר למה החליט להתערב בהסדרי החוב האחרונים, ולמה הריכוזיות היא "הבעיה הגדולה ביותר בחיים העסקיים". נוסף לזה, הוא ממליץ למשקיעים "לא להיכנס לפאניקה, אבל להיערך למשבר", וקורא לציבור לפתוח - דווקא עכשיו - במחאה צרכנית-נוספת-חדשה, אלא שהפעם בשוק ההון.

"בטרייד-אוף בין חקיקה והסדרה לבין אקטיביזם, אכיפה והרתעה, אני מעדיף את הצד השני, שהוא במהותו יותר משמעת-שוק ופחות התערבות", מסביר האוזר את ה"אני מאמין" שלו.

- דווקא גוברות היום הטענות על כך שיש "אובר-רגולציה".

"תמיד אחרי משברים, באופן טבעי רגולטורים מתחזקים. אחרי המשבר שפרץ ב-2007-2008 זה התחזק יותר, אבל זה תמיד נכון. גם אחרי משבר 1993 והמשברים ב-2000. עכשיו אנחנו שוב בתקופה כזאת, של משבר שבו מחזקים את הרגולטורים ואומרים להם 'אתם צריכים לעשות מעשה. פשוט אין ברירה'.

"בחודשים האחרונים נפגשתי עם כמה גופים, מוסדיים וחברות, וכשהם אמרו לי 'יש עודף חקיקה', עניתי 'ככל שתהיו יותר אקטיביים ותעשו את מה שמוטל עליכם, ככה אני אדרש לפחות חקיקה'. אקטיביזם בא לידי ביטוי בהמון צורות - אקטיביזם של בעלי מניות, של חברות, של מוסדיים; וגם אקטיביזם של שומרי הסף. אבל זה מתחיל ברשות. היום אני לא אשב מהצד - וזה שינוי משמעותי בהתנהלות הרשות - ואומר 'אחכה עד שתדווחו, ונראה מה ייצא'. לא. אני הולך לראשי חברות ואומר להם 'אני רוצה לראות איפה אתם נמצאים'".

- בתי השקעות טוענים כי הרגולציה עליהם הדוקה מדי, שמנהלי ההשקעות הפכו לפקידים שעסוקים כל היום בטפסים, ושבתי השקעות קטנים לא יכולים להמשיך ולממן את דרישות הרגולציה.

"נכון שנטל הרגולציה הרבה יותר קשה על הקטנים מאשר על הגדולים, ושצריך למצוא איזון נכון; לכן, אנחנו מחפשים כעת את הנקודה הזו. זה אחד הדברים ששמנו לנו למטרה, לחפש את הדרך הנכונה לעשות סוג של 'מדרג רגולציה'.

"לגבי יועצי השקעות, זה תחום שהוא הרבה פעמים פרוץ, ואני לא מקבל את הטענה שיש עודף רגולציה, במובן זה שעליהם להיות הרבה יותר אחראיים לכספם של המשקיעים.

"נתתי בעבר לא מעט חוות-דעת נגד יועצי השקעות, שההתנהלות שלהם הייתה בעייתית, שלפעמים הם מחתימים משקיעים בלי לנהל ולברר מה הם באמת צורכי הלקוח, ובסוף נותנים המלצות שלא באמת מתאימות לו. לכן, יש מקום לפיקוח על יועצי ההשקעות, ושלא יתלוננו על הרגולציה. אנחנו ננקוט בגישה אקטיבית גם בפיקוח עליהם".

"המון חקיקה שצריך להטמיע"

המשק כבר חש את האקטיביזם של האוזר על בשרו. האוזר עמד מול נוחי דנקנר בפרשת קרדיט-סוויס, ודרש מחברת כור להכיר בהפסד של 1.8 מיליארד שקל בשל ההשקעה בבנק השווייצרי; צעד שמשמעותו אי-חלוקת דיבידנד לבעלי המניות.

האוזר: "זה מסוג הדברים שנשאל 'מהי טובת הציבור'. אני לא רוצה להתערב, אבל נקודת מבטי היא, איך להציג את הנתונים בדרך שבה המשקיעים מן הציבור יידעו איפה הם נמצאים בנוגע להחלטות של החברה.

"חלוקת דיבידנד הייתה מקטינה את כרית הביטחון של החברה. מבחינתי, צריך לתת פרק זמן לציבור לבחון אם הם רוצים שיחלקו דיבידנדים, ואם זה משתלב בשיקולי טובת החברה - במיוחד בעתות משבר כאלה - עם התנהלות ראויה".

אך האוזר לא הסתפק בזה. בהמשך, דרש מחברות האחזקה לפרסם תחזית תזרים מזומנים, גם אם אינן מצויות בקשיים, כדי שניתן יהיה לעמוד על השינויים בשווי של האחזקות שלהן. "זה גם סוג של אקטיביזם של הרשות, שאני חושב שהוא ראוי. אני לא רוצה לחכות לראות את הדו"חות הכספיים ולגלות שיש צרות, אני רוצה לראות עכשיו איפה אנחנו נמצאים".

- זה לא נוגד את גישתך שצריך להתערב פחות?

"לא. במקום שיש בעיות אני רוצה לדעת על כך מבעוד מועד, להציף אותן, ולא לחכות שהדברים יקרו והשוק יזעק על הקטסטרופה".

מלבד הצפת הבעיות והאג'נדות החדשות שהאוזר מקדם (ראו מסגרת), הוא עסוק גם ביישום החקיקה שעברה בתקופת כהונתו של קודמו בתפקיד, פרופ' זוהר גושן. "קיבלתי רשות חזקה, עם סמכויות רחבות, שנמצאת בנקודת זמן שבה יש המון חקיקה חדשה שצריך להטמיע אותה", הוא אומר, ומדגיש איפה נמצא מרכז הכובד: "אחד הדברים החשובים שנעשו בתקופת היו"ר הקודם היה חוק האכיפה מינהלית. יישומו מהווה אתגר עצום, בהתחשב בראייה של השוק לגבי מה זו אכיפה מינהלית, והחשש שלו מהכוח שיש לרשות עכשיו, שאני מבין מאיפה הוא מגיע".

האוזר קיבל פצצה מתקתקת. בשוק ההון גוברים הקולות שרואים באכיפה המינהלית אקט כוחני ולא הוגן בחומרת הענישה שלו - קנס של עד 5 מיליון שקל על תאגיד, או קנס של עד מיליון שקל על יחיד, הדחה מתפקידים ועוד. האוזר, שמכיר בכך הודיע שבוע לאחר שמונה כי נציגי רשות ניירות ערך בוועדת האכיפה המינהלית לא יבואו מקרב עובדי הרשות הנוכחיים, על אף שגושן דרש שהנציגים יהיו עובדי הרשות ולא עובדים חיצוניים.

- ישנם עוד עניינים שגושן עשה ואתה חושב שצריך לבטלם או לחזור לאחור?

"כל דבר כזה, אם יהיה, יטופל".

- מה עם הענישה בחוק האכיפה המינהלית? תתעלם מהקולות שטוענים שהיא לא מידתית?

"יש הבדל בין כוחנות לבין כוח וסמכויות לאכוף את החוק. אעשה כל מה שאוכל שלא יהיו ברשות סממנים כוחניים. תמיד אמרנו שאנחנו מידתיים ושקולים וכך נהיה גם ביישום החוק. אני מבין את זה שבשוק אומרים 'יש בעיה'. זאת אחת הסיבות שקבעתי כי שופטי ועדת האכיפה המינהלית לא יהיו עובדי הרשות. קיבלתי את הביקורת מהשוק, וחשבתי שיש מקום לשינוי הזה.

"זה יבוא לידי ביטוי גם במדיניות שלנו לגבי גובה הקנסות, שתהיה שקולה וזהירה, למרות שנהיה חד-משמעיים ביישום האכיפה. זה חוק מאוד ראוי וכוח הרתעה חשוב. אני מבין את החשש בשוק, וכרגע חובת ההוכחה היא עלינו - להוכיח שאנחנו באמת ראויים".

עוד מונח על שולחנו של האוזר: משבר פיננסי חדש שנותן את אותותיו במשק ובבורסה. "המשבר היה פה כל הזמן, מאז 2007-2008, רק שהיה סוג של אופוריה בשוק ובשוק האג"ח בפרט. עם זאת, צריך לזכור שאנחנו בישראל במצב יחסית טוב. בהשוואה לעולם האבטלה בארץ נמוכה, התקציב יחסית מרוסן, יש לנו כלים מוניטריים ופיסקאליים שאין למדינות אחרות. ובכל זאת, אנחנו מושפעים, לצערנו, ממה שקורה באירופה ובארה"ב, וזה יזלוג אלינו.

"חדלות הפירעון האפשרית ביוון ואולי במדינות אחרות, והורדת הדירוג של איטליה וארה"ב ומדינות אחרות, ישפיעו עלינו ללא ספק. גם משבר גיאופוליטי ישפיע על המשק הישראלי. הנפילות שרואים בבורסה הם סימן לחששות על רקע הדיונים באו"ם והמחלוקות שלנו עם טורקיה ועוד. זה בא לידי ביטוי גם בכל מדדי הפחד שהגיעו לגבהים שמתחילים להיות דומים למה שראינו בשיא המשבר ב-2008. על הרקע הזה, צריך להיערך למשבר".

- האם עלינו לפחד מנפילה קשה שעוד עתידה לבוא?

"אני לא יודע אם תבוא נפילה, אבל הסיכונים שקיימים היום מרמזים שאנחנו צריכים להיערך לתרחיש כזה, ושיש סיכון גדול יותר לירידות. אני מקווה שהירידות הנוכחיות בבורסה כבר משקפות את כל הסיכון, אבל צריך להיערך לזה שמשבר חמור יותר יכול לעמוד לפתחנו. בנקודת הזמן הזאת אנחנו לא במצב שצריך להיכנס לפאניקה, אבל אנחנו צריכים להיערך לסיכונים".

- וזה מוביל אותנו להסדרי האג"ח. האם אנחנו עומדים בפני גל חדש של הסדרי חוב בשוק האג"ח הקונצרניות?

"אני רוצה להיות מאוד זהיר בדבריי, אבל בנקודת הזמן הזו, אני לא רואה שום גוף עסקי משמעותי שהולך ליפול ומהווה סיכון מערכתי, שהולך לאיים על השוק. אבל ישנן חברות שיהיה להן קשה לשלם את החוב. סך התשלומים הצפויים של אג"ח בשוק הם כ-340 מיליארד שקל בשנים הקרובות, כמעט 40 מיליארד בכל שנה ב-4 שנים הקרובות. מתוכם, יש כ-8-9 מיליארד שקל בעייתיים, בסיכון, שיש חשש לפירעון שלהם.

"גם בעניין הזה לא נהיה שאננים או מכוונים, נהיה אקטיביים. אי-אפשר להתעלם מזה שיהיו בקשות לתספורות, ואנחנו נרצה להציף את זה כמה שיותר מהר".

הריכוזיות - הבעיה הכי מהותית בחיים

דוגמה ל"הצפה" הזו ראינו כאשר האוזר הכריח את חברת טאו של אילן בן-דב לרשום הערת "עסק חי" בדוחות, ולהציף את קשייה. בהמשך, הוא דרש מהחברה הבהרות לגבי הסדר החוב, ומקרנות הנאמנות ומהמוסדיים המושקעים לפרט מה בכוונתם לעשות כדי להגן על האינטרסים של המשקיעים, ואיך בכוונתם להצביע בהסדר החוב.

- התערבות כזו, "מודל טאו", זה משהו שנראה מעתה באופן קבוע?

"בכל דבר ומקום שאוכל, נעקוב אחרי חברות, ובמקום שעלולות להתעורר בעיות נעלה את זה על סדר היום. מה שהניע ויניע אותי להתערב, ולא רק בטאו, זו השאלה מה טובתם של המשקיעים. אני רוצה שהמשקיעים באג"ח יקבלו את מה שמגיע להם. אני לא נכנס לחיים העסקיים. גם בטאו, אני לא מתערב בהסכם עצמו, אלא אם אראה שהוא מיטיב עם קבוצה מסוימת ולא קבוצה אחרת, אבל בגדול אני לא רוצה להיות שם.

"חשוב לי להגן על המשקיעים. ניקח את המקרה של מבטח-שמיר ואייפקס - אני לא רוצה להתערב בעסקה, זה לא מעניין אותי, אבל כן מעניין אותי שבמבטח-שמיר המניות לא נסחרות, וכשהן לא נסחרות, כמו כל נייר ערך שלא נסחר, זה פוגע במניה. לכן, כן ארצה להיות אקטיבי במובן שההסכם יצא לדרך ושהמניות ייסחרו".

המוסדיים טוענים שקשה להם לעמוד לפעמים מול הלחץ של בעלי שליטה חזקים, ושהם זקוקים לדמות חזקה שתגביל אותם בעסקאות עם בעלי עניין. "עסקאות בעלי עניין הן סוגיה חשובה, ואנחנו נהיה שם קרוב, ונעקוב אחר כל עסקה של בעל עניין. לא ניתן לפגוע במשקיעים במקום שיש ניגודי-עניינים. זה יבוא לידי ביטוי בכל עסקה, רכישה ומכירה. אנחנו רוצים לראות שכל קבוצות האינטרסים מיוצגות שם, ואם יש בעל שליטה שיש לו יתרון יחסי, ארצה להביא את העניין לידיעת כלל המשקיעים, שיהיה ביטוי גם לעמדות שלהם".

- אתה מרוצה מההתנהלות של המוסדיים היום?

"כשנכנסתי לתפקיד אמרתי למשקיעים המוסדיים 'תהיו אקטיביים, אז אני אזדקק לפחות חקיקה'. היום, במיוחד אחרי שפניתי ספציפית לטאו ולדלק, ואמרתי 'אני רוצה שתגידו בדיוק מה אתם עושים', רואים שהמוסדיים יותר אקטיביים, דומיננטיים והרבה יותר קולניים. ואנחנו נעקוב. אני לא אוותר למשקיעים מוסדיים אם הם לא יעשו את חלקם".

גם לבכירים הוא כנראה לא מתכוון לוותר. תחת הנהגתו של האוזר, ממשיכה הרשות במאמציה לעשות סדר גם בתגמולים שמקבלים בכירים בחברות ציבוריות. "השכר של הבכירים הוא בעיה. ברגע שנוצר נתק בין התוצאות הכלכליות לבין השכר שאנו רואים, ויש רק כיוון של עליות במקום ירידות, כשלא רואים התאמה של השכר, ישנה בעיה".

- איך ניתן לפתור את הבעיה?

"הזמינו אותי בעבר לדבר בפני 'ועדת נאמן' שעסקה בכך. אמרתי אז, שאחד הדברים החשובים הוא, שהדירקטוריון ייתן את דעתו לסוג של 'מודל' שקושר בין השכר לתוצאות העסקיות. זה לא מקורי לומר זאת, אבל אמרתי שהמודל הזה צריך להיות רווחיות על פני זמן ארוך. כי כשבוחנים את הרווחיות על פני שנה, אתה יכול אולי לנהל את הרווחים ואת הנתונים החשבוניים שנה, ולקבל איזשהו בונוס גדול יותר, אבל על פני כמה שנים, 4-5, אתה לא יכול לנהל את זה. אם היינו בונים מודל כזה, היה נוצר קשר חזק יותר בין התוצאות העסקיות לשכר".

האקטיביזם של האוזר והמשברים במשק מספקים לו המון תעסוקה, אבל מי שמכיר אותו יודע ש"הבייבי" האמיתי שלו בזמן האחרון היה "ועדת הריכוזיות", שבה היה חבר.

"הריכוזיות היא הבעיה הכי מהותית בחיים העסקיים בישראל", הוא חורץ, ומברך על כך ש"סוף-סוף המדינה הגיעה להכרה שצריך לעשות מעשה. לצאת מהקופסה ולעשות משהו חריג כדי להיפטר מהבעיה שקיימת שנים במשק. הוועדה באה עם חזון מאוד דרמטי לגבי מה צריך לעשות כדי לפתור את העניין של ממשל תאגידי, ורוב הטיפול בהמלצותיה נופל בדלת אמות הרשות".

- הריכוזיות היא הבעיה "הכי מהותית" בעולם העסקי?

"כן. אני מאמין שזו הבעיה הכי מהותית שלנו. שוק ההון נותן אפשרות להקצאה יעילה של משאבים בין חוסכים למשקיעים. זה בעצם הכוח המניע של השוק. במקום שיש ריכוזיות אין את אותה הקצאה יעילה של משאבים. זה יכול לבוא לידי ביטוי בכך שאין הגנה מתאימה על המשקיעים מן הציבור, או בהיעדר תחרות, או בכך שהמנהלים והמכוונים של הפעילות העסקית של החברות פועלים לטובת בעלי השליטה ולא לטובת בעלי המניות מהציבור, ויש פוטנציאל להגברה של הסיכון המערכתי.

"זה לא הכרחי שזה יקרה, אבל יש פוטנציאל להגיע לכל המצבים הללו בעקבות הריכוזיות, וצריך להביא זאת בחשבון. הפוטנציאל לשוק לא יעיל הוא הרבה יותר גדול".

פוטנציאל לניצול לרעה

- אתה יוצא מנקודת הנחה עגומה שבעלי השליטה פועלים לטובת עצמם, ומבקשים למקסם את הרווחים שלהם על חשבון הציבור והחברה?

"אני לא. בעלי השליטה הם אנשים ראויים. הם לא אנשים רעים, יש להם תרומה חיובית לכלכלה, והחברות שהם מייצגים נמצאות הרבה שנים בשוק. אבל יש פרצה, יש פוטנציאל לנצל אותה לרעה, ויש מי שינצל את זה ויעשה דברים שאסור שייעשו.

"למה להשאיר את האופציה לנצל את החברה לרעה על חשבון המשקיעים מן הציבור, למה שלא יהיה מנגנון הגנה מראש מפני ניצול לרעה פוטנציאלי. זו גם הייתה הגישה בוועדת הריכוזיות. ריכוזיות זאת בעיה מאוד מהותית, אבל לא באנו ואמרנו שכולם רעים ושצריך לפרק אותם מנכסיהם. אמרנו, 'בואו נטפל בכשלים'. הוועדה התמקדה בשני כשלים עיקריים: החשש להעברת ערך מבעלי מניות המיעוט לבעל שליטה בכל מיני דרכים, ונטילת סיכונים מופרזים; וטיפלנו בהם".

- השגתם את המטרות שהצבתם לעצמכם?

"ההמלצות שנתנו הן דרמטיות, ומשנות באופן יוצא דופן את ההתנהלות של החברות האלה, במיוחד ב'חברות פער' (חברות שבהן קיים פער גדול בין הזכויות ההוניות של בעל השליטה לבין הזכויות שלו בהצבעה, א' ל"ו). ברקע יש לנו את חובת ההפרדה בין החזקות ריאליות לפיננסיות, שהיא כשלעצמה מפרקת קבוצות גדולות, ותורמת תרומה מאוד חשובה למניעת ניגודי-עניינים".

- אז אולי כבר לא כדאי להיות בעלי שליטה, עם כל ההגבלות שהוועדה מטילה עליהם, כולל ההגבלות שנחקקו בתיקון 16 ששינו את מאזן הכוחות בינם לבין בעלי מניות המיעוט והדירקטוריון?

"לשליטה יש הרבה תועלות כספיות ולא כספיות. יש ערך לשליטה, אבל הוא הולך להצטמצם באופן משמעותי. הנטייה ליצור קבוצות גדולות ומורכבות תצטמצם. יש סיכוי שמבני אחזקה מורכבים יהיו פשוטים יותר, ושחלק מהיתרונות שנובעים מהם, כמו גם הפוטנציאל של ניגודי-עניינים, יצטמצם".

במשך כל הראיון עטה האוזר ארשת-פנים ממלכתית, מקצועית, כיאה לראש רשות חדש, אך מדי פעם הוא מחייך חיוך לבבי-רחב, שמשדר שהוא יודע להקשיב, ונוסך בסובבים אותו תחושת שותפות בהתמודדות עם המשימות שעל הפרק. הידענות והבקיאות שלו בתחום עיסוקו פועלות כמחוללות אמון. קל לחבב אותו. הוא מדבר בנועם, באיפוק, מתוך מודעות לערכה של כל מילה, גם כשהוא מסביר איך הוא לא יוותר לאף אחד - לא לטייקון ולא לבעל חברה קטנה - על כללי התנהגות ראויים, וגם כשהוא עוצר לרגע כדי לספר על חתונת בתו או הדוקטורט של בנו בשיקגו.

כשאנחנו שואלים אותו, לסיכום, "מה אתה מאחל למדינה לשנה החדשה?" האוזר משתחרר לרגע ועונה, חצי-מתבדח-חצי-רציני: "שנת שלום וביטחון", אך מיד חוזר לטון המקצועי, ואומר: "אני מאחל לנו שנעבור את המשברים הכלכליים והגיאופוליטיים, ונגלה כי מה שאנו חווים היום משקף את שיאו של המשבר. אני מאחל לנו גם שלא ניגרר לפתרונות פופוליסטיים בכל מה שקשור לוועדת הריכוזיות ולוועדת טרכטנברג, אלא שיהיה טיפול ענייני במשק, גם אם הוא כואב ודורש משאבים.

"אני מאחל למדינה גם חוסן אמיתי, של הרקמה החברתית, רקמת המשק, ולא רק של הצבא. יכולים להיות לנו מאות F16, אבל אם הרקמה החברתית, פוליטית ומשקית שלנו פגועה, לעולם לא נהיה חסונים, והכול יתפורר לנו בין הידיים".

ולנו רק נותר לומר: "הלוואי".

התוכניות של האוזר: "אני אבנה בניינים גדולים בשכונת ניירות ערך"

היו"ר לשעבר של רשות ניירות ערך, משה טרי, הניח את היסודות ובנה את הפיגומים. היו"ר, אחריו, וקודמו של האוזר, זוהר גושן, הקים את הבניין. כשהאוזר נכנס לגור בו, תהו רבים מה תהיה תרומתו לבניין. "יש עוד מה לעשות", הוא אומר, ומגדיר את המשימות שעומדות בפניו כ"בניית עוד בניין או אפילו כמה בניינים גדולים ב'שכונת ניירות הערך'. אני מתכוון לבנות כמה בניינים חשובים".

גושן נכנס לתפקיד עם אג'נדות ברורות - לחוקק חוק אכיפה מינהלית, להטמיע את כללי הממשל התאגידי בחברות, ולהקים את בית המשפט הכלכלי. כשהשלים את משימותיו, פרש. הבניינים של האוזר שונים.

"היעדים העיקריים שלי, שנמצאים גבוה בסדר העדיפות של הרשות היום, הם ארבעה: ראשית, נפעל להסדרה ולפיקוח על זירות המסחר; שנית, נעבוד על הגברת האחריות והגדרת תפקידם וסמכויותיהם של שומרי-סף, בהם חתמים, רואי חשבון (נקים "PACAOB ישראלי"), נאמנים, מעריכי שווי, אנליסטים, סוכנויות דירוג; שלישית, נפעל להסדרת פעילותם של מתווכים פיננסיים, דוגמת ברוקרים ודילרים, ולהקמת גוף פיקוח עליהם; והדבר האחרון, נדאג לכך שתהיה תקינה מינהלית, בדומה למה שקיים אצל הרגולטורים בעולם, שגם בארץ בנק ישראל, אגף שוק ההון ואנחנו, נוכל להתקין תקנות, ולהוריד את התלות שלנו במשרדי האוצר והמשפטים ועוד. אלה הדברים העיקריים שאני רוצה לקדם ברשות, והם מאוד משמעותיים, רפורמות של ממש".

במקביל לבניית הבניינים החדשים, האוזר מבהיר כי "יש צורך לחזק גם בניינים קיימים. ברקע יש תמיד את הצורך בחיזוק האכיפה וההרתעה, ואני שם דגש על עניין ההרתעה, שתבוא לידי ביטוי דרך כל שומרי-הסף שנפקח עליהם באופן הדוק, וגם באכיפה המינהלית שאנחנו ניישם".

את כל אלה, מבטיח האוזר, הוא יישם תוך "איזון, מידתיות, שקיפות והרתעה". רשמנו בפנינו, ומעכשיו - חובת ההוכחה עליו.

משתאה מהמחאה החברתית: "המשקיעים בשוק ההון צריכים לפתוח במחאה צרכנית"

תפקידו של האוזר מציב אותו בצומת דרכים מעניין: רשות ניירות ערך יושבת ברחוב מונטיפיורי בתל-אביב, מול הבורסה ברחוב אחד העם, ושני רחובות משדרות רוטשילד, שבהן פרצה המחאה החברתית. האוזר לא מתעלם מהפיוטיות שיש בכך. "כל תקופה והמשבר שלה וכל תקופה ורוטשילד, אחד העם ומונטיפיורי שלה", אמר בכנס שבו השתתף באחרונה.

- הזדהית עם המחאה?

"המחאה הזאת היא ביטוי לצורך ולקשיים אמיתיים. אני מסתכל עליה בהשתאות, ומתחבר למסר שלה. בתי התחתנה לא מזמן. היא לא מסכנה ואין מה לרחם עליה, אבל גם להם כזוג צעיר קשה להתחיל את החיים. הדבר הכי חשוב שעלה מהמחאה הוא, שסוף-סוף יש מחאה צרכנית אמיתית, ובפעם הראשונה הישראלים מפנימים שיש להם כוח עצום. עכשיו צריך לקחת את זה עוד צעד קדימה. הכוח הזה בא לידי ביטוי בכל הענפים ובכל מה שנוגע לחיים שלנו, גם בתחומי השירותים והתעשייה וגם בכלכלה ובפיננסים; והציבור צריך להפנים את זה".

- להפנים, ולעשות מה?

"למחות. בעולם של מחאה חברתית היסטורית, צריכה להיות גם מחאה צרכנית בכל הקשור למשקיעים בשוק ההון. לא רק מצד המשקיעים המוסדיים אלא גם מצד בעלי מניות הציבור. הם צריכים ללכת להתווכח על דמי ניהול, על עמלות ועל כל מה שגובים מהם ביוקר. הרשות יכולה להגיש להם את המידע, אבל הם צריכים גם לעשות. האנשים, הציבור עצמו".

- אתה לוקח את הציבור רחוק. למחות על מחיר הקוטג' לקח כל-כך הרבה זמן.

"דווקא עכשיו, בגלל מה שקרה, הבשיל הזמן למחות גם בשוק ההון. המחאה החברתית העלתה למודעות את הכוח של הציבור, ואני אומר 'תשתמשו בזה'. אני בעד. הכוח שיש לצרכנים הוא אדיר, והוא יכול לשנות דברים. הייתי רוצה שישתמשו בכוח הזה גם בשוק ההון ובחיים הכלכליים בכלל. אנשים שוכחים לפעמים שהם יכולים להתווכח. מה שאומר להם פקיד בבנק, זה לא סוף פסוק. אפשר להתווכח. מי שמתווכח משלם פחות דמי ניהול, עמלות, ובכל עסקה פיננסית הוא יכול לשלם פחות אם הוא יתווכח. מבחינת הצרכנים, אם זה יעלה לתודעה יהיה לזה ערך רב, ואנחנו כרשות נעזור להם".

- איך תסייעו לציבור?

"במימון תובענות ייצוגיות, שאנחנו עומדים להרחיב אותו, אנחנו רוצים לראות אם אפשר לעשות הסדרים שגם משקיעים מוסדיים יוכלו ליזום תובענות ייצוגיות. היום, כשיש בית משפט כלכלי, ואחרי התביעה הייצוגית בעניין כמצ'יינה, יש מודעות גדולה יותר, ונהיה שם לעזור למי שירצה, במסגרת היכולות והסמכויות שלנו".

- המלצות 'ועדת הריכוזיות' יצמצמו את התופעות שהציפו המוחים בחודשים האחרונים?

"המחאה היא סימפטום לאיזשהו עיוות שקיים בהתנהלות של המשק והחברה הישראלית. טענה על כך שהמחיר יקר מדי זה גם סימפטום; והריכוזיות היא חלק מהמחלה שיוצרת אותו. ההפרדה בין אחזקות ריאליות לפיננסיות, כפי שהמליצה הוועדה, תוביל לזה שייכנסו גופים נוספים לשוק, שיתרמו לתחרות גדולה יותר שתוריד מחירים. התחרות הזאת היא לא דבר מיידי, זה תהליך שייקח כמה שנים, אבל את הניצנים שלו נראה כבר בתקופה הקרובה".

10 דברים על פרופ' שמואל (שמוליק) האוזר

1. האוזר, 56, יליד רמלה. גרוש ואב לשלושה: רועי, דוקטורנט באוניברסיטת שיקגו במימון; עינת, בוגרת תואר ראשון בכלכלה באוניברסיטת תל-אביב; נטע, סטודנטית לצילום בבצלאל

2. מתגורר בסביון עם בת-זוגו מאיה (גרושה, ואם לשניים: נדב והידי). הם עתידים להינשא לאחר החגים

3. שירת בצנחנים, בגדוד 890, ובהמשך כמדריך בבית-הספר לקצינים, בה"ד 1

4. בעל תואר ראשון בסטטיסטיקה ובכלכלה, ותואר שני במימון - שניהם מהאוניברסיטה העברית, ודוקטורט מאוניברסיטת טמפל בפילדלפיה

5. מומחה בעל שם בינלאומי למימון ולשוקי ההון. זכה בפרסים יוקרתיים על מחקריו

6. ב-5 השנים האחרונות כיהן כדיקן הפקולטה למינהל עסקים בקריה האקדמית אונו, וכפרופסור מן המניין באוניברסיטת בן-גוריון

7. קודם לכן, כיהן 17 שנה ככלכלן הראשי של רשות ניירות ערך, עד לפרישתו מהרשות ב-2005. ב-15 במאי 2011 מונה לראש רשות ניירות ערך

8. עמד בראש הוועדה לבדיקת אפשרות להסדרת פעילות של עושי שוק בבורסה והוועדה למזעור תרמיות בשוק ההון. בנוסף, היה חבר בוועדת הריכוזיות, ושימש כיועץ של הועדה לחקירת עמלות הבנקים וועדה לבדיקת נושא דיור בר-השגה

9. במגזר העסקי, הקים חברת השקעות בשיתוף עומרי לוי, וכן כיהן כיושב-ראש חברת גאון מאה-נט לעשיית שוק, וכדירקטור בחברות מעלות, מגדל-שוקי-הון ומיטב

10. ועוד משהו: מקפיד על כושר גופני. תחביביו כוללים כדורסל, ריצה, אופניים וטיולים. בעבר שיחק כספורטאי בנבחרת הנוער של ישראל בכדורסל ובאס"א ירושלים, וכיום הוא משחק כדורסל פעם בשבוע, ביום ו', בירושלים. בין לבין הוא רץ באופן קבוע, כמה פעמים בשבוע, ברחובות תל-אביב