מחפשים עבודה בהיי-טק? תצטרכו לחכות עד חודשיים

ענף ההיי-טק נחשב לתזזיתי מאוד. העובדים בתחום מדלגים לפעמים בין משרה למשרה וההיצע הכולל של התפקידים נחשב לגדול יחסית. המחצית הראשונה של שנת 2011 - לפני המחאה החברתית והירידות בבורסה - נראתה לא רע מבחינת העובדים.

לא מעט מועסקים בענף החליטו לרענן את קורות החיים ולבדוק אופציה לקידום או לפחות שדרוג בשכר - במקום עבודה חדש. מי שמתרשם מרכב הליסינג, האופציות והתחושה שהמעסיקים מוכנים לשלוף את פנקס הצ'קים, יגלה מציאות הרבה יותר מורכבת. וכל זה, כאמור, בתקופה של צמיחה ואופטימיות.

השאלה החשובה עבור מחפשי עבודה - בעיקר מובטלים אבל לא רק - היא כמה זמן ייקח להם למצוא ג'וב חדש. חברת ההשמה דיאלוג ערכה סקר מיוחד, לבקשת "גלובס", כדי לבדוק את הנושא. אנשי דיאלוג בדקו כמה זמן לוקח למהנדס תוכנה למצוא עבודה חדשה, מהרגע שבו שלח קורות חיים. ניתוח של הנתונים מגלה שתי קבוצות: המהירים - שמשתלבים תוך פחות משלושה חודשים והאיטיים - שנאלצים להמתין חודשים ארוכים ובמקרים קיצוניים אפילו שנים.

ג'אווה לעומת C

מה מאפיין את הקבוצה שהצליחה להתברג במהרה לתפקיד? "כשבוחנים את התהליך שעוברים מחפשי העבודה המהירים", אומרת חיה בורנשטיין, מנכ"לית דיאלוג, "מגלים דפוס שחוזר על עצמו. קורות החיים נשלחו למספר חברות, כבר ביום שבו הפנייה התקבלה אצלנו. מספר חברות הביעו בהם עניין, הם זומנו לסדרת ראיונות ומקץ מספר קצר של שבועות, הם חתמו על חוזה באחת החברות".

מחפש העבודה המהיר הצליח למצוא עבודה תוך 36.5 ימים בממוצע, מרגע שליחת קורות החיים ועד לחתימת החוזה. בלא מעט מקרים, מדובר על למעלה מחודש של בטלה כפויה. הגיל הממוצע של העובדים ה"מהירים" עמד על 31.2 שנים. המחפש המהיר ביותר התקבל לעבודה תוך שמונה ימים בלבד. אחרים המתינו מספר שבועות עד שיצאו לדרך חדשה.

אחת הטענות הנפוצות בנוגע לענף ההיי-טק היא שכמעט בלתי אפשרי "להזדקן" בו. לא מעט עובדים בעשור החמישי לחייהם נאלצים לפרוש, דווקא כאשר יש להם רזומה מרשים. בדיקת מחפשי העבודה לפי גילאים גילתה שדווקא בני ה-40 פלוס התקבלו לעבודה תוך זמן קצר יותר, אולם ניתן לייחס זאת למוכנות שלהם להתפשר על תנאי השכר.

על פי הנתונים, בני 40 פלוס בקבוצה המהירה המתינו כ-32 יום עד למשרה המיוחלת. הגיל הממוצע בסגמנט זה עמד על 43, כאשר העובד המבוגר ביותר שנקלט היה בן 50. דווקא בעשור הרביעי - בני 31 עד 39 - ההמתנה התארכה ונמשכה כ-42 יום בממוצע, עד להשלמת התהליך. אנשי דיאלוג בדקו גם את הקשר בין שירות ביחידות טכנולוגיות בצה"ל לבין זמן ההמתנה. הממצאים אינם מעודדים את מי ששירת ביחידות הרלוונטיות והם מצביעים על המתנה של 44.5 ימים בממוצע.

האם ישנו קשר בין סוג השפה שבה המתכנת עובד לבין משך ההמתנה? הממצאים של דיאלוג מלמדים על קורלציה לא משמעותית. מהנדסי ג'אווה מצאו עבודה תוך 36 ימים בממוצע, מהנדסי DotNet מצאו עבודה תוך 39 ימים בממוצע ומהנדסי C המתינו 41 ימים בממוצע, בדומה למהנדסי RT.

הצעות מרתקות

אל תתנו לנתונים שהוצגו לעיל ליצור אצלכם אופטימיות מוגזמת. לצד קבוצת המחפשים המהירים, ישנה קבוצה גדולה מאוד של מחפשי עבודה שנשארים ללא פרנסה במשך תקופה ממושכת. "אם אצל המהירים היה דפוס קבוע", אומרת בורנשטיין, "הרי שבקרב מחפשי העבודה ה'איטיים', צריך לבחון כל מקרה לגופו, על מנת להבין מדוע התהליך התמשך כל כך הרבה זמן".

הזמן הממוצע שלקח לעובד ההיי-טק ה"איטי" למצוא עבודה עמד על 231.3 ימים מרגע קבלת קורות החיים ועד לחתימת החוזה. כמעט שמונה חודשים. לא מדובר בקבוצה קטנה, אלא ביותר מרבע (26.2%) ממחפשי העבודה בתחום. הגיל הממוצע בקבוצה הזו עמד על 34.8 שנים.

העובד ששבר את השיא השלישי נאלץ להמתין 871 יום - למעלה משנתיים - אולם לא חיפש עבודה באופן אקטיבי לאורך כל התקופה (ראו פירוט בהמשך).

כאשר מנתחים את הנתונים מגלים ש-59% ממחפשי העבודה נאלצו להמתין פחות מ-200 ימים, כאשר הממוצע הוא 136 יום - למעלה מארבעה חודשים. 41% הנותרים מצאו עבודה תוך 377 יום בממוצע - למעלה משנה.

מה גורם לתהליך הזה להימשך זמן רב כל כך? "בדקנו את התהליך של כל אחד ואחד מהאנשים שלקח להם מעל לשלושה חודשים למצוא עבודה", אומרת בורנשטיין, "על מנת להבין מה הגורם לכך. ראינו שברוב המקרים מחפש העבודה עובד, אבל מחפש עבודה במקביל.

"למחפשי עבודה כאלה לא אצה הדרך. לא פעם, הם ציינו באוזנינו שהם לא מחפשים עבודה באופן פעיל, אבל ישמחו לשמוע על הצעות רלוונטיות ומרתקות".

במקרים אחרים, מספרת בורנשטיין, מחפש העבודה נכשל במספר ראיונות ואז נשלח לסבב נוסף של ראיונות, כעבור תקופה מסוימת, וחוזר חלילה, עד למציאת עבודה. בסיטואציות אחרות, מחפשי העבודה מבקשים להקפיא את התהליך למספר חודשים בשל סיבות שונות.

המחפש האיטי ביותר, שהמתין כאמור 871 יום עד למציאת התפקיד, השלים תואר שני במשך שנתיים. במהלך התקופה הזו, הוא נשלח למספר ראיונות עבודה, אותם לא צלח. הוא ביקש להקפיא את התהליך עד לסיום התזה, מצא עבודה, התחיל לעבוד, והמשיך לחפש עבודה חדשה.

מחפשת אחרת הקפיאה את החיפוש בשל חופשת לידה. היא התראיינה גם במהלך החופשה, אבל באיטיות ובצורה פחות מחויבת, מתוך ידיעה שהיא מעוניינת להתחיל לעבוד רק לאחר תום חופשת הלידה.

החברות לא ממהרות

השידוך בין עובד למעביד מתעכב לעיתים דווקא בגלל החברות. תהליכי הגיוס בעולם ההיי-טק מורכים בדרך כלל ממספר שלבים. לא מעט עובדים בענף עוברים ראיון מקצועי, שיחה נוספת עם משאבי האנוש ולעיתים גם ראיון עם סמנכ"ל הפיתוח.

עיכוב מסוג אחר נגרם מכך שהחברות מתחילות בתהליך גיוס, עוד לפני אישור התקן למשרה. אישור כזה יכול לקחת זמן רב, במיוחד בתקופה של אי ודאות כלכלית, ולכן מחפש העבודה ממתין זמן רב. בורנשטיין מספרת: "בסקר מצאנו חברות שלקח להן כחמישה חודשים מאז שהביעו עניין במחפש עבודה ועד שפתחו את התקן".

בלא מעט מקרים, היא מספרת, מדובר באנשים שעובדים ולכן אינם נלחצים מהסחבת. "כשמחפש עבודה עובד במקביל לחיפוש, אם הוא הביע עניין בחברה כלשהי זה לא נדיר שהוא יבחר לחכות לאישור התקן, גם אם זה לוקח מספר חודשים. אחרי הכול, הוא מקבל שכר בינתיים, ואין לו בעיה לשבת על הגדר ולהמתין".

"עניין נוסף שהבחנו בו הבחנו במהלך הבדיקה", אומרת בורנשטיין, "הוא ששיתוף פעולה בתהליך ואסרטיביות מצד מחפש העבודה, עשויים להאיץ ולשפר את מהירות מציאת העבודה. מדובר במחפשי עבודה שדאגו לעדכן את יועצת ההשמה, צלצלו לספר איך היה הריאיון וכו'.

"מה שלא פחות חשוב הוא שהיו כאלה שדאגו להסתכל בלוח המשרות שלנו כל כמה ימים, הגישו מועמדות למשרות חדשות. המועמדים האלה מצאו עבודה מהר יותר. מנגד, אצל מחפשי עבודה שחיכו שיועצות ההשמה ישלחו אותם לראיונות, ולא יזמו בעצמם, התהליך היה איטי יותר".

 אל תתקשרו אלינו