"קבוצת החלומות". של מי?

מעבר לתוצאה (68-83) אתמול (שבת), מכבי ת"א לא יכולה לקחת הרבה ממשחק הפתיחה הרשמי של עונת 2011/12 בנובו מסטו. ובכל זאת, בצד החיובי: בעונה של שמונים ומשהו משחקים, אפשר להוריד מהיומן המפוצץ טיסה אחת לסלובניה. עכשיו נשארו רק עוד 20 ביקורים באירופה הקלאסית והפחות קלאסית. בצד הפחות חיובי: "קבוצת החלומות" של דייויד בלאט רחוקה מלהיות הקבוצה שהוא עצמו היה בונה אילו ניתן לו המנדט המלא לעשות זאת.

כבר נמאס לכתוב בתחילת כל עונה, אבל הנה מתחילה עוד עונת מבחן לדייויד בלאט. רק שהעונה אלו לא הפרשנים או התקשורת, אלא הנהלת המועדון בכבודה ובעצמה שדחקה את בלאט לסיטואציה שבה יצטרך לגייס את כל היכולות שלו כדי לעמוד במבחן. עונה אחרי שמאמן מכבי הפתיע את כל אירופה ושנייה אחרי שנקרע לו הלב של הקבוצה פרקינס-פארגו-אידסון, נדרש בלאט להמציא את הקבוצה מחדש. אם זה לא מספיק, בדרך הוסיפו לו על הראש בניגוד לדעתו: ליגה אדריאטית, שחקן NBA עם חוזה זמני (פראמר) והיעדר מחליף לכוכב שהבריז (פארגו). נכון, קבוצת כדורסל מקצוענית היא קודם כל עסק עם בעלי מניות, והמאמן הוא מנהל שכיר בו. אבל גם למנהל, בטח לבכיר ביותר במערכת, צריך לתת יעדים ריאליים וכלים להשגתם לפי הבנתו. בעונה הקודמת אמרו על בלאט שאם יגיע לפיינל-פור זה יהיה הישג גדול יותר מהזכיות ביורוליג. העונה אם הוא יוביל את מכבי למעמד השיא של הענף, זה יהיה הישג גדול עוד יותר מזה של העונה הקודמת ועוד חותמת בדרכון האיכות של בלאט.

בלי לשים לב, מכבי בנתה ואיבדה תוך שנה אחת את אחד מהקווים האחוריים הטובים ביותר שלה בכל הזמנים. פארגו, אידסון ופרקינס. במונחים של שווי ריאלי, שיחקו בקבוצה של 2010/11 שלושה גארדים שכל אחד מהם שווה שכר של לפחות מיליון אירו. אם נשים בצד את ג'ורדן פראמר הזמני, התחליפים העונה הם יוגב אוחיון וג'ון שייר בעונת יורוליג ראשונה, דווין סמית בשנייה כשאת הראשונה הוא כבר שכח, ואת בורשטיין ופאפאלוקאס בשלהי הקריירה. אף לא אחד מהם מתקרב ברמת המחיר וגם לא ברמת הכדורסל לשלושה שעזבו. גארדים מביאים תארים. הם אלו שעושים את ההבדל כשההגנות נהיות גבוהות וצפופות מאוד וההתקפות מאומנות יותר. נכון לעכשיו, השחקן היחיד במכבי שיכול להביא אותה לתואר מחזיק כרטיס טיסה פתוח ביד לניו ג'רזי, וממתין כל יום להתקדמות הדיונים על השביתה ב-NBA.

כבר אתמול קיבלנו המחשה לבעיה בקו האחורי שיש למכבי: בהולכת הכדור ובהגנה. הצלחת הקבוצה של העונה הקודמת התבססה על ההגנה של הקו האחורי, בשמירת לחץ אחרי סל ובלחץ על מובילי הכדור בהתקפה עומדת. כפי שמכבי נראית כרגע אין לה כלים להוציא לפועל את תוכנית ההגנה של בלאט במתכונת של העונה הקודמת.

הבעיה מחריפה בכל מה שקשור להובלת הכדור. זו אינה רק הירידה ברמה בעמדות הגארדים אלא דווקא דווין סמית, שעל הנייר וגם אתמול נראה כשחקן האיכותי ביותר שמכבי הביאה בפגרה, אינו נותן לבלאט אופציה של מוביל כדור שלישי בהתקפה. בפרספקטיבה צרה יותר: האם לדעתכם יש גארד בסגל הצהוב (מלבד פראמר) שמסוגל לעצור בהגנה או לעבור בהתקפה את מקאלב מסיינה, דיאמנטידיס מפנאתינייקוס או נבארו מברצלונה? החלק העצוב בכל הסיפור הוא שספק אם בהנהלת מכבי ת"א יש מי שיחלוק עליכם.

ב-1 באוגוסט קיבלה הנהלת מכבי ת"א את ההודעה כי פארגו משתחרר מחוזהו. ב-1 באוקטובר עדיין אין מחליף לפארגו שעל פי התוכניות נועד להיות שחקן המפתח של המועדון העונה.

ב-1 ביוני בסגל מכבי ת"א יש עומס של ארבעה פאוור-פורוורדים. ב-1 באוקטובר מתברר שלשון ג'יימס שהוחתם בקיץ יש יכולות להשלים את שחורציאניטיס מעמדת הפורוורד טוב יותר מכל גבוה אחר בסגל. המשמעות: מצבת השחקנים שיכולים לשחק בעמדת הפאוור פורוורד עולה לחמישה.

ב-16 ביולי בראיון לעיתון "הארץ" נשאל בלאט אם החתמה של כוכב NBA כדרון וויליאמס עד שתסתיים השביתה בארה"ב היא שטות, הוא ענה "זו לא שטות עבור בשיקטאש שהחתימה אותו. זו שטות עבור מכבי, ברצלונה או כל קבוצה רצינית". ב-1 באוקטובר ג'ורדן פראמר הוא הרכז הפותח של מכבי ת"א, שעם כל הכבוד לשאר השחקנים בסגל אין לו מחליף רציני ברמת פיינל-פור יורוליג.

במכבי דאגו למעטפת הנוצצת כל הקיץ. אדריאטית, ספונסרים חדשים, היכל התהילה שמוקם. רק דבר אחד קטן שכחו בדרך: להכין קבוצה לתחילת העונה.