העבודה של החברה שלי

בבוקר שלמחרת סבב ההצבעה הראשון בבחירות לראשות מפלגת העבודה, סירבה שלי יחימוביץ' להתראיין ברדיו, אלא אם יבטיח לה המראיין שהיא תהיה זו שתדבר אחרונה. כאשת תקשורת לשעבר, היא יודעת שבסדר הזה, תוכל להשיב לכל ההאשמות המוטחות נגדה. המראיין, ירון דקל, סירב לתכתיב. יחימוביץ' עמדה על שלה, סירבה לעלות לשידור, והשאירה את הזירה הרדיופונית לעמיר פרץ - שניצל את הבמה לתקוף את יחימוביץ' ללא רחמים.

בסופו של דבר, זה לא הפריע לה לנצח במרוץ הזה, בדרך שלה. בתקשורת כמו בפוליטיקה, יחימוביץ' אוהבת לשלוט. סוג של קונטרול פריק. פרפקציוניסטית, מתוכננת, מאורגנת, שולטת בפרטי הפרטים של כל דבר שהיא מבצעת. לא מתפרצת או שולפת מן המותן. במהלך הקמפיין הבהירה לסובביה שאם היא לא שולטת באירוע או בראיון עד לפרט האחרון, היא לא משתפת פעולה. הכול צריך להתנהל באופן שהיא תכננה.

במקביל בלטה בשטח עוד תכונה שלה: ריחוק רגשי. במפגשים עם בוחרים היא לא נוגעת ולא מתערבבת יותר מדי. לא מתחבקת ולא מתנשקת. כל הזמן שומרת על מרחק סביר, אבל גם יודעת לתת לאנשים שעמם היא נפגשת תחושת עממיות ופשטות. במפגש בחדר האוכל של קיבוץ משמר השרון, למשל, עמדה ודיברה במשך כשעה עד שהתעייפה, הסירה את הסנדלים שלרגליה, והתיישבה על אחד משולחנות חדר האוכל, כשהיא משכלת רגליים יחפות לישיבה מזרחית.

המראה של יחימוביץ' מתאים בדיוק לעקרונות שלהם היא מטיפה. לא עונדת תכשיטים, לא מתאפרת בכבדות. תמיד עם השיער פזור, מוחלק, שעון פשוט על היד. המשקפיים, שלהם היא נזקקת מפעם לפעם, מקופלים רוב הזמן במחשוף שבקדמת חולצתה השחורה.

בין אם היא יושבת עם פעילים בסלון ביתה או במטה הבחירות שלה ברחוב דיזנגוף בתל אביב, היא כמעט תמיד מופיעה בתלבושת אחידה: חולצת כפתורים כהה (יש לה 15 כאלה בארון), מכנסיים כהים או ג'ינס. גם כאן, הכול תחת שליטה.

שכפ"צים מהילדות

יחימוביץ' נולדה ב-1960 כבתם הבכורה של זוג הורים ניצולי שואה. היא גדלה עם שני אחיה בשיכון פועלים ברמת השרון, וכשהייתה בכיתה ז' עברה משפחתה לרעננה. בכיתה ט', אחרי מרד נגד המנהל, הועפה מבית הספר ונשלחה ללימודים ומגורים בפנימיית הדסים. כבר אז בטוחה בעצמה, פרפר חופשי, אחת שאינה קשובה כל הזמן להוראות. "הייתה בה ייצריות והרבה חוכמה, והיא הייתה מאוד חופשייה עם הבנים", מספר אדם שלמד איתה בימים ההם בפנימייה.

"אף אחד לא יכול היה להגיד עליה שהייתה יפה, אבל היא צמחה מאז כמו ברבור, לפחות מהבחינה האינטלקטואלית. אפשר היום לראות את הנערה הלא כל כך יפה, שעומדת מאחורי האישה הדעתנית הזו עם הרבה מגננות. הרי אף אחד לא משתחרר משנות נעוריו. היא צמחה עם תפיסת עולם מאוד מגובשת, אך שמה לעצמה שכפ"צים שנובעים מהילדות".

היא סחבה איתה יחסים עכורים מהבית?

"כל מי שהיה בהדסים הגיע לשם מסיבה זו או אחרת. כולם היו במעין נתק מהבית, אבל חלק סיפרו מה התרחש בבתיהם, ודווקא היא לא שיתפה בכלום. היינו בעדה כי הייתה חכמה, צודקת, מנומקת, אבל היא אף פעם לא אמרה שום דבר על ההורים".

בצבא שירתה יחימוביץ' כקצינה בחיל אוויר, ואחרי השחרור החלה ללמוד בחוג למדעי ההתנהגות באוניברסיטת בן גוריון. במקביל ללימודים עבדה כעיתונאית ב"על המשמר" בדרום, ולאחר מכן ככתבת רשת ב' בדרום. אחרי לימודיה חזרה להתגורר במרכז, והתקדמה לתפקיד כתבת עבודה וכלכלה ולאחר מכן לכתבת פוליטית.

את אבי ילדיה, נעם זיו, הצעיר ממנה בשנתיים, הכירה כשעבד כמאבטח ברשות השידור בתל אביב. ב-1991 נולד בנם הבכור גל, וכעבור חמש שנים נולדה הבת, רמה. הזוגיות שלהם נמשכה כעשור, ובשנת 2001 הם נפרדו. זמן קצר לאחר מכן פרסמה יחימוביץ' את הספר "אשת איש" (בעריכת חברתה הטובה צרויה שלו), שקשה שלא לראות בו רומן אוטוביוגרפי המבוסס על חייה, על פרידה מזיו ועל הרומן שלה עם איש התקשורת גיא מרוז. עם זאת, יחימוביץ' הכחישה את הדברים.

יחימוביץ' כבר עבדה בחברת החדשות של ערוץ 2, כשבנובמבר 2005, שבועיים אחרי שעמיר פרץ נבחר לראשות מפלגת העבודה, הודיעה כי היא עוזבת את עבודתה בתקשורת ויוצאת לדרך חדשה, פוליטית.

"אל תטעו בי. אני אוהבת להגיד שאני פוליטיקאית". אמרה לאחרונה בכנס בחירות, "דווקא בגלל שיש לזה קונוטציה שלילית, אני אוהבת את זה, כי הליכה לקלפי ודמוקרטיה זה דבר מופלא שהמציא הטבע האנושי, מנגנון לא ייאמן. אני יודעת שאני שנויה במחלוקת, לא כולם אוהבים אותי. זה בסדר מבחינתי, אני לא רוצה שכולם יאהבו אותי, כי אם יאהבו אותי, אז אני אדע שאני עושה משהו לא בסדר".

בסביבתה הקרובה לא מתרגשים מהאמירות עליה, שאינה נחמדה. "בסופו של דבר לא בוחרים מנהיג על פי הנחמדות, כי אם היו בוחרים על פי הנחמדות, אז בוז'י היה עומד היום בראשות העבודה, כי הוא באמת הכי נחמד".

שלי קוטלת הערפדים

"לא הופתעתי כשהיא עברה לפוליטיקה, כי הייתה תקופה ארוכה של התלבטות לגבי זה", אומרת הסופרת והפובליציסטית עירית לינור, מחברותיה הטובות. "חשבתי שזה מאוד מתאים לה, ותמכתי במהלך. היא סוס עבודה רציני, וידעתי שהיא תוכל לעמוד בזה".

לינור וחיימוביץ' הכירו ב-1993, דרך חברה משותפת, גיל הראבן. "שלי וגיל למדו יחד, ואני הייתי חברה של גיל, ואצלי בחברויות יש דפוס: צריכה להיות כימיה מאוד זריזה, כמו המקבילה החברתית לאהבה ממבט ראשון. ככה הכרתי אותה, ותוך זמן קצר אמרתי לה שהיחסים הבשילו לכך שאנחנו יכולות להתחיל לבלות לבד".

למה לדעתך היא מעוררת מחלוקת?

"כי אנשים אוהבים לקבל את האדם עם מארז הדעות המוכר להם. אם הם יודעים למי אדם מסוים הצביע, אז הם גם יודעים מה תפיסתו על הסכמי השלום, איך הוא יתלבש ומה הטעם שלו באמנות, והיא לא כזאת. אני הכרתי אותה כאשר היא הצביעה חד"ש, כשזה היה נחשב פחיתות כבוד. לא מוכנים לקבל שהיא סוציאליסטית, אבל שהיא לא בעניין של להרוג את המתנחלים. היא לא נכנסת לתוך השפה והקלישאות של אנשי השמאל, וזה מעצבן הרבה אנשים".

האמירה שלה שהיא אינה רואה במפעל ההתנחלויות חטא גדול פגעה בה? כמי שהתרכזה בתחום הכלכלי-חברתי זה נראה כמעט כמו פליטת פה לא מתוכננת.

"שלי לא עובדת עם פליטות פה. אם היא אמרה, היא התכוונה לכך. היא מתמקדת בנושא החברתי כי היא נכנסה לפוליטיקה כדי להתמקד. הרי מותר לך בתור פוליטיקאי, כמו אהוד ברק לדוגמה, לדבר רק על ביטחון ולא לטפל בנושאים חברתיים. אבל אם זה הפוך ואתה מתמקד רק בחברתי, זה כבר לא בסדר. למה לברק מוותרים כשהוא לא עוסק בנושאים חברתיים? זה לא שאין לה דעות בתחום המדיני-בטחוני. היא פשוט החליטה לנצל את הזמן שלה אחרת".

בינואר השנה פרסם נחום ברנע טור ב"ידיעות אחרונות", שבו התייחס למהלכים של יחימוביץ' ולתמונות שלה שמופיעות בתקשורת. "נחום עצבן אותה באופן אישי", מספרת לינור. "לא ברור גם מה הסיפור, מה, הוא כועס שהיא עזבה את התקשורת? הרי הפוליטיקה כל כך קשה ותובענית. שיפגין קצת הערכה לצעד שהיא עשתה. אבל היא, אין לה חשש לא ממנו, ולא מנחמיה שטרסלר שכל הזמן מכסח אותה.

"שלי, ציפי לבני, ובעצם גם שרה נתניהו, שיש כיום קמפיין נגדה - את שלושתן תוקפים בגלל שהן נשים. העובדה שלשלי ולציפי אין תסביכים בנוגע לכך שהן נשים והן מתקדמות בפוליטיקה, זה מקפיץ את כל הגברים שאוהבים את הסדר הישן. ושלי חיה עם זה בשלום".

מה את יודעת על יחימוביץ' שאחרים לא?

"היא חובבת כבדה של מדע בדיוני וספרי פנטזיה. 'באפי ציידת הערפדים' היא אולי סדרת הטלוויזיה האהובה עליה, וגם עליי. בתקופה מסוימת היינו שתינו חמות על הסדרה, והייתה בינינו תחרות מי תראה יותר באפי. לשלי היה אז HOT, והיא ראתה את כל הפרקים, ואני נאלצתי להשיג את הפרקים בדיסקים מיונית לוי, שגם חמה על זה. יצא שהלכנו לאירוע של פרקי באפי בסינמטק בתל אביב, והיא הדהימה אותי כשידעה פרקים שלמים של הסדרה בעל פה".

החברות שלכן שורדת מאז שהיא הפכה לפוליטיקאית?

"אין ספק שאנחנו מתראות הרבה פחות".

בגדים בשוק הכרמל

ליחימוביץ' יש חבורת חברות קבועות שמלוות אותה במשך שנים - לצד עירית לינור וגיל הראבן, גם יונית לוי, תמר טרבלסי וכרמלה מנשה, הכתבת הצבאית של קול ישראל. "שלי היא בן אדם רך, עם יכולת להכיל", אומרת מנשה. "אנחנו מכירות כבר כ-20 שנה, מהתקופה שהיא הייתה כתבת קול ישראל בדרום. תמיד היו לה יכולת ורבלית מדהימה וכישרון כתיבה נהדר. לפעמים אני מקנאה ביכולת שלה לבטא את עצמה כל כך טוב".

איזה עוד תכונות בולטות זיהית אצלה?

"לשלי יש שליטה עצמית מאוד גדולה. היא לא טיפוס של התפרצויות זעם, ולא אדם קפריזי. היא אדם של עקרונות, מתרגזת רק על מי שפוגע בעקרונות. בכל מה שקשור לאלימות נגד נשים וילדים, היא יכולה להתחרפן. אני זוכרת שפעם אחת היא ראתה מישהי מחטיפה לילד מכות לא פשוטות, והיא לא הייתה מסוגלת לעמוד סתם בצד. היא ניגשה אליה ואמרה לה: 'תפסיקי או שאני הולכת עם זה למשטרה'".

עד כמה היא מסוגלת לעמוד בלחצים?

"היא בחיים לא תתפרץ או תצעק. היא אדם מאוד מתוכנן, מדויק וממוקד מטרה. היא עומדת כל הזמן בלחצים קשים. אל תשכחי שהיא גם הייתה קצינה בצבא, וגם גדלה בבית עם אבא פועל בניין ואימא ניצולת שואה, שגידלו שלושה ילדים בקשיים. וכמובן שיש את הלחצים של דור שני והיחסים המורכבים בבית שבו גדלה.

"ההורים שלה לא היו צברים, ודיברו עברית עם מבטא. כל הדור השני הוא ככה, גם ההורים שלי היו עולים חדשים ואנחנו רצינו שההורים שלנו יהיו מהפלמ"ח. אימא שלה הרי עברה את כל התופת".

אתן מתראות היום כמו פעם?

"לא, אין לה כל כך הרבה זמן. אבל חברות, במיוחד עם מישהו שהולכים איתו שנים ארוכות, לא נפגעת מתקופות כאלה. גם אם אני לא רואה ולא שומעת אותה, החברות לא נפסקת".

היא חיה עם בן זוג כיום?

"לדעתי לא. החיים שלה מתנהלים היטב בצורה מוגדרת. הבן שלה הגדול חייל - אני משוכנעת שהוא פמיניסט כמוה - והילדה בתיכון. לא תמצאי אצלה איזה דברים מדהימים".

יש שניצלים לכולם

לצד חוג החברות הוותיקות קיים חוג החברות ה"חדשות", ובהן מיכל בירן, 33, יו"ר המשמרת הצעירה של מפלגת העבודה, ובמשך שלוש שנים העוזרת הפרלמנטרית של יחימוביץ'. "במשרד שלה בכנסת היו בתקופות מסוימות שבעה עובדים, חלקם מתנדבים", היא מספרת. "בהתחלה היא ראתה שהיא כל הזמן מסתובבת ולכן לא צריכה את החדר הגדול, אז היא הכניסה אותנו לעבוד שם. אחר כך אמרה שגם בחדר הקטן עדיף שישבו פעילים. בסוף זה הגיע למצב שלא היה לה איפה להיות, אז היא הייתה מתיישבת ליד הפקס ועובדת על המחשב הנייד".

יש ביניכן פער גילים גדול. איך בונים חברות כזו?

"הייתי הרבה שעות בבית שלה, היה לי מפתח לבית. בפריימריז הקודמים לא היה מטה, ועשינו הכול משם. היא ישבה עם כל הפעילים בסלון, וכל הזמן הכינה לכולם שניצלים, אורז, סנדוויצ'ים. הביאה משלוחים של דים סאם. תמיד יש אצלה כיבוד דלוקס. היא אמנם אימא עובדת, אבל הכול אצלה מתוקתק, מוקפא ומאורגן. תוך 20 דקות היא מרימה לך ארוחת מלכים".

למי היא מתקשרת כשהיא בלחץ?

"אין אדם אחד, וזה גם תלוי בסוג המשבר. היא מתייעצת עם חברים שלה ועם פעילים, אבל אין לה יועץ סתרים".