"יש פה שנאת עשירות; בעוד שזהבית כהן נתפסת דורסנית, נוחי דנקנר נחשב חזק"

ביוני האחרון הובא איש העסקים סמי עופר למנוחות בבית העלמין טרומפלדור בתל אביב, שם רכש שתי חלקות תמורת כ-200 אלף שקל. בזמן שמאות אנשים ליוו אותו בדרכו האחרונה, וביניהם אהוד אולמרט, יצחק תשובה, צדיק בינו, עו"ד דב וייסגלס, והיחצן רני רהב, ערכו כמה צעירים תל אביביים מסיבה רועשת על מרפסת ביתם מול בית הקברות.

אלון עוזיאל, אחד החוגגים, כתב תוך כדי האירוע בבלוג שלו: "ממש לא מזמן התחילה פה ההלוויה של סמי עופר. שמחנו. סך הכול זה כיף כשאנשים כאלו מתים, אפילו שהם לא נעלמים, אלא רק מתחלפים. אז החלטנו לעשות מסיבה על המרפסת, ולנגן מוזיקה בווליום חזק, והאמת שהיה שם כזה שקט, שגם הרמקולים הביתיים לגמרי הספיקו בכדי להרתיח את עשירי ישראל". שוטרים הגיעו, המוזיקה הופסקה, והאירוע סר הטעם הצליח לחדור לתודעה הציבורית שנרעשה ממנו. מול הגינויים הרחבים בציבור חלחלה ההבנה, שמשהו בסיסי ביחסי הציבור, השלטון וההון, נשבר.

ד"ר דורון נבות, מרצה באוניברסיטת חיפה וחוקר שחיתות ציבורית ופוליטית, לא הופתע מהאירוע הזה, כפי שלא הופתע מהמחאה הציבורית שבסיסה הוקעת העושר, למרות שהופתע מעוצמתה. נבות, כמו חוקרים נוספים, סבור שהצירוף "הון-שלטון" נולד עם הקמת המדינה, כחלק ממערכת יחסים צמודה של בעלי ההון עם השלטון במדינה צעירה הזקוקה לתנופת עשייה. אלא שהיום יחסי הכוחות השתנו, והם שהביאו להתפרצות הזעם והמחאה הנוכחית.

"עוד בתקופת מפא"י היו קשרים בין השלטון לבעלי ההון, אבל לא הייתה בעיה ציבורית, כי השלטון שלט בהון ולא להפך. בעבר הפוליטיקאים סומנו כמי שמייצגים את השחיתות ואת אי השוויון, והם אלה שיצרו את אליטת משפחות ההון הגדולות מתוך אינטרסים פוליטיים ומפלגתיים. לאט ובתהליך הדרגתי, העוצמה עברה לשוק החופשי, ליזמים, והשליטה עברה לבעלי ההון. תחילת התהליך הייתה בתוכנית החירום הכלכלית ב-85', שהוביל שמעון פרס. אז התקבלו החלטות מדיניות בידי קבוצה מצומצמת של בעלי הון, ומאז החל המשק הישראלי, שהוא משק כלכלי קטן מבחינה אובייקטיבית ולכן יותר מועמד לריכוזיות, להישלט בידי מספר מצומצם של בעלי הון עם עוצמה פוליטית גדולה. זה מזיק לכלכלה וחותר תחת הדמוקרטיה".

קנאה וכעס

נבות לא מסכים לטענה שיש פה שנאת עשירים גורפת: "יש פה בעיקר קנאה, אבל גם שנאה וכעס כלפי בעלי הון שהשיגו את ההון שלהם בעזרת קשרים. הציבור מתעב וכועס על טייקונים שלדעתו עשו את הכסף שלהם באמצעים לא לגיטימיים, ורוצה לפגוע בטייקונים שרוצים, למיטב הבנתו, לפגוע בו. לאלי הורביץ, למשל, מפרגנים, גם לסטף ורטהיימר. לדעת הציבור הם השיגו את כספם בכישרון ובאופן הוגן, ולא נתפסים כנצלנים. עד לשנתיים האחרונות היה פרגון גם ליצחק תשובה ולנוחי דנקנר, עכשיו כבר לא.

"הציבור כועס גם על אלו שעשו את הונם בזכות 'עבודה ציבורית', שאותה הם מינפו מאוחר יותר בעזרת הקשרים שרכשו. למשל, אהוד ברק ובנימין נתניהו, שעשו את הכסף שלהם בתקופות הביניים בין משרה פוליטית אחת לאחרת. אז הם רכשו את דירות הפאר מנקרות העיניים שלהם. ברק בעיני הציבור ניצל את הידע שרכש בעזרת הציבור עצמו, שבחר בו כשר ביטחון, לשם עשיית הון פרטי. גם את סיפור תיק המניות של דן חלוץ לא קיבלו בהבנה. אנשים אינם צרי עין, אבל שמים לב לתהליך צבירת ההון והעוצמה בידי האנשים האלה, ולשינוי בנורמות אצלם, ואז מתפתחות מהם ציפיות לגיטימיות, שלפחות ידאגו לציבור. כשזה לא קורה, הציבור כועס ומוחה".

נדרש שינוי תפיסתי

ביקורת ציבורית נוקבת נגד בעלי ההון לא מייחדת רק אותנו, מסביר נבות, היא מתקיימת גם בארה"ב, ושם, כשיש גלים של ביקורת נגד בעלי ההון, מופעלות רפורמות שלטוניות נגדם. אלא ששם יש פרגון לעשירים, כי האתוס הקפיטליסטי הוא חלק מובנה בתרבות. "עבורי השאיפה היא לא להחזיר עטרה ליושנה, כי היה פה משטר סוליאציסטי לא הוגן ואין מה להתגעגע אליו. אני מקווה שתהיה התפכחות מהקפיטליזם הדורסני. שתהיה פגיעה באנשים שיש להם עוצמה. אנחנו עדים לראשונה למאבק פוליטי פרסונלי. אם האנרגיה המתפרצת הזאת לא תתורגם להתארגנות מפלגתית, פספסנו משהו. הדרישה היא שבעלי ההון יעשו את הונם בצורה הגונה ולא יפגעו בחברה".

- איך מגיעים למצב כזה?

"חייב להיות פה שינוי תפיסתי", טוען נבות, שעובד בימים אלה על כתיבת הדוח המסכם של הוועדה לבחינת יחסי הון ושלטון שהקים מבקר המדינה בתחילת 2010, ועדה שכונתה בידי הציבור "משטרת הטייקונים". "צריך לדעת להתמודד עם הבעיה בלי הפרדה טוטאלית בין הון ושלטון. הפתרון איננו שינוי באידיאולוגיה, אלא שינוי ברגולציה בתוך הפרדיגמה הקפיטליסטית, בתוך המודל הקיים של שוק חופשי.

"ההון בישראל מתחלק בין מספר משפחות, וביניהן משפחות עופר, דנקנר, תשובה, שטראוס, ועוד טייקונים גדולים שחולשים על כמה ענפים. אני רוצה שתהיה פה רגולציה, שלא תאפשר עוד לבעלי ההון לחסל תחרות בגלל שהם רוצים להרוויח. מכיוון שברור שבעלי ההון לא יעשו את זה לבד, צריך לטפל בבעיה דרך שינוי החוק, דרך מאבק פוליטי. צריך לזכור שהפרדה מוחלטת של הון משלטון היא רק סיסמה אבסורדית. אין דבר כזה הפרדת הון משלטון, ולא יכולה להיות אפילו שאיפה כזו. הציבור צריך את ההון, בעל הון חייב קשר עם השלטון ולהפך, כדי שיהיו תעסוקה וצמיחה ומסים. הרגולציה חייבת להסדיר את היחסים ביניהם".

שנאת עשירות

עו"ד יובל אלבשן, מרצה בכיר בפקולטה למשפטים בירושלים ופעיל חברתי, דווקא לגמרי לא משוכנע ששנאת עשירים היא שעומדת במרכז המחאה. "אני מתקשה לדבר על מחאה בכלל, כי מרכז הכובד הנוכחי פה הוא קפיטליסטי. אין פה מחאה סוציאליסטית ולא מרקסיסטית, זו לא מחאה שרואה בעושר דבר שצריך להילחם בו, כי כולם רוצים חלק בסיפור הזה. כולם הולכים אחרי החלום הקפיטליסטי, רוצים להיות עשירים, כי החיים שלהם - טובים.

"לעומת זאת, יש שנאת עשירות. אני מוצא יותר ויותר סימנים של שוביניזם נגד נשים חזקות. מחאת הקוטג' לא הפתיעה אותי, כי היו לה פנים, אלו היו במיוחד הפנים של זהבית כהן ובה מיקדו את השנאה. לא בגלל שנאת עשירים, אלא בגלל היותה אישה. תרשי לי להכות על חטא: אני הייתי בין מארגני ההפגנות ביחד עם עמיר פרץ נגד שרי אריסון כשהיא פיטרה 900 עובדים בבנק הפועלים בסוף 2002. הפגנו אז נגד האישה שבה, חבטנו בבטן הרכה, הנגישה. החברה הישראלית היא חברה שוביניסטית, שלא מוכנה לראות נשים עשירות וחזקות".

- למה עפרה שטראוס ספגה פחות אש?

"שטראוס נעלמה, כמעט ולא דיברה. היא גם נראית ונתפסת קטנה ושקטה. כהן, לעומתה, לא התכופפה ולא ויתרה, נכנסה מיד למשבצת השוביניסטית וקיבלה את תפקיד המכשפה התורנית. לשטראוס גם יש זכויות, קל לנו יותר עם העושר שלה. משפחת שטראוס היא משפחה ציונית מנהריה, יש לה קבלות על העושר. מיכאל שטראוס נתפס כמי שסייע לחברה ובנה את מדינת ישראל. יותר קל לנו איתו מאשר עם כהן או עם אריסון, מה גם שדמויות מטרה תמיד תהיינה נשים. לכן, הפעם לא הסכמתי לקחת חלק במחאת הקוטג', זה סוג של הכאה על חטא מבחינתי. כפמיניסט קשה לי עם זה שאנחנו לא אוהבים את הנשים שלנו חזקות. אצל הנשים החוזק והעושר הוא תכונה שלילית. בעוד שכהן היא דורסנית, נוחי דנקנר הוא חזק. לעומת שנאת עשירות, בעשירים אנחנו פשוט מקנאים".

בראיון ל"ליידי גלובס" אמרה זהבה דנקנר, אמו של נוחי: "עבדנו בשביל הכסף הזה, הכול דרך יזמות, הכול ביושר. לא בשום ערמומיות ותככים וקבלת טובות הנאה ממישהו".

"נוחי הוא באמת סיפור מעניין. אין ספק שהוא מוכשר, אבל המיתוס שלפיו הוא לוקח תבן והופך אותו לזהב, התנפץ. המסתורין התגלה. זה כבר לא רק אדם עם כישרון מיוחד, אלא אדם עם קשרים. ואת זה לא רוצים לראות פה".

כתב אישום מוסרי

"פתאום גם הבינו איך יושבים משת"פים, פקידי האוצר, שמוכרים חברה בזול, ואחר כך עוברים לעבוד בה ומרוויחים הון עתק. מעכשיו גם הפוליטיקאים לא יוכלו לברוח מזה יותר. זה מקור השנאה - חוסר ההגינות. ניר גלעד, למשל, היה החשב הכללי באוצר, ואז הפך מנכ"ל החברה לישראל, לאחר חתימת הסכם זיכיון של המדינה עם האחים עופר, המוכר גם כ'הסכם ניר גלעד'. ההסכם ספג ביקורת חריפה מצד מבקר המדינה ומחברי כנסת, שביקשו אפילו לפתוח בחקירה פלילית נגד גלעד. זה לא יכול לעבוד יותר, כי יש פה טעם לפגם מבחינה ציבורית. גליה מאור הייתה רגולטורית ואז הפכה למנכ"ל בנק, גם זה לא יעבור יותר. רוב הציבור חשב שיש פה כישרון שמצדיק משכורות עתק, ולאחרונה הבין את מה שקוראי העיתונים הכלכליים ידעו מזמן.

"ההתלהבות מהטייקונים ואפילו ההערצה אליהם, הפכה לכעס נגדם. פתאום הבנו שהם עשו את הונם הפרטי בעיקר דרך ניצול כספי ציבור ומינוף. הציבור הבין שהטייקונים קבעו כללים לעצמם ומנצלים את השיטה שהם קבעו. הם מרוויחים? הם מרוויחים לבד. הם מפסידים? הציבור משלם. עכשיו הסוד הזה יצא החוצה והפך לשיחת היום".

- אתה מאמין שיקום פה דור של עשירים הגונים?

"אני קודם כל שמח שהתגלו הפערים הגדולים. שהמחאה חשפה את העובדה שכל-כך רבים מאיתנו אינם מסוגלים לגמור את החודש למרות שהם מוכשרים וחכמים. יש היום כתב אישום מוסרי נגד בעלי ההון וכתב אישום משפטי מול השלטון. יש כרגע גם זלזול חזק בהם, על גבול ההסתה, וכאן צריך להיכנס לפרופורציה. התקופה יוצרת רייטינג גבוה בהסטה נגדם והיא מידבקת, חייבים להפעיל שיקול דעת ולדעת את גבול ההשתלחות בהם".

- אז מה בכל זאת יצא מהמחאה? אולי זו רק חוויית קיץ חולפת?

"אני חושב שתהיה תוצאה מיידית, השלטון לא יעיז יותר לעשות את מה שעשה קודם. ההתרפסות מול בעלי ההון הסתיימה. אני מסתובב הרבה בכנסת ורואה שהלוביסטים נעלמו. הפוליטיקאים, שעד היום התגאו בקשרים שלהם עם משפחות ההון, ייזהרו עכשיו, ויהיה גם שינוי שיבוא מאלו שאמונים על נכסי הציבור.

"הפוליטיקאים ושר האוצר לא יובילו יותר בקלות תהליכי הפרטה. זה יבוא לידי ביטוי במלחמה סביב הפרטת הבריאות, או בנק לאומי. הבזיזה החופשית הזו, החופש להיות משרתם של אותם אדונים - זה נגמר. פוליטיקאים לא ילכו לחתונות יותר כמו פעם, יימנעו מקשרים ו'שוחד'. ההסתודדויות נגמרו".

פירות באושים

"המסר החדש לטייקונים הוא 'והצנע לכת'", טוען אחד מיועצי התקשורת הבכירים, שמייעץ לחלק ניכר ממשפחות ההון. "ההתנהלות הראוותנית שלהם משכה הרבה אש וכרגע הם חייבים לשנות את הדיסקט. כרגע להיות עשיר בישראל זה משהו שאתה צריך להתנצל עליו. החתונה הראוותנית של אלעד, הבן של תשובה, הייתה זלזול ואטימות כלפי הציבור, ההתנהלות של אילן בן דב אטומה, ועל זה משלמים כל הטייקונים, גם אלו שלא מתנהלים כמוהם.

"דוד עזריאלי הוא איש צנוע, גם את שאול אלוביץ' לא נראה בשום אירוע נוצץ. יש מספיק משפחות עשירות שעשו את כספן באופן מקצועי ובעבודה סיזיפית לאורך שנים, כמו משפחת ורטהיימר בתעשייה, או הריכטרים שהמציאו המצאה עולמית ובנו את עצמם מאפס בזכות הכישורים שלהם. חבל שכל הארגז נדמה רקוב בגלל כמה פירות באושים".

- אתה יכול לסמן את קו השבר? איפה התחילה השנאה?

"השבר החל במשבר הכלכלי הגלובלי לפני כשנתיים. שם בעצם הופרה הברית. הטייקונים שהערצנו התחילו להתרסק. הציבור התחיל להבין שכספי הפנסיה שלו נמצאים בידי הטייקונים שנופלים, ועם הנפילה שלהם הוא מאבד את הכספים שלו.

"כשהתחיל הדיבור הציבורי על 'תספורת' ועל הסדרי חוב, הציבור שינה את יחסו אל בעלי ההון ב-180 מעלות. כולם הבינו שהמיליונר ממשיך להיות מיליונר, אבל הכסף הציבורי של כולנו, שבו הוא נהג בפזרנות, הולך לאבדון. מאותו הרגע, הכתר שנקשר לראשם של הטייקונים הפך למשהו שכולם רוצים לחבוט בו".

- עד כמה זה שינה את הסיקור התקשורתי?

"התקשורת עברה לסיקור נוקב. לעתים אף על סף ההסתה נגדם. חלה הידרדרות בסיקור ה'משפיעים' וה'עשירים' בקרב הטייקונים. לא עוד הערצה עיוורת, לא עוד משפטי מפתח כמו 'עם הצלחה לא מתווכחים'. פתאום עם הצלחה כן מתווכחים. הם חוטפים על הכול, גם על מה שהם לא ממש אשמים בו.

"הסיקור השלילי התעצם כשהבינו את העוצמה השלילית של תופעת ה'מניפיונרים', שמשמעה נטילת סיכונים מטורפים על גבו של הציבור, דוגמת אילן בן דב, שעשה את הכסף שלו מפרטנר ולא הביא את הכסף מהבית. ברגע שהבינו שהוא לא טייקון מבטן ולידה וגם לא גאון גדול, הוא החל לספוג אש וההערכה כלפיו ירדה. גם תשובה, שרוב עסקיו בנויים על מינופים אדירים, החל לספוג ביקורות שליליות ולא עוד כותרות אוהדות על הילד מנתניה שבנה את עצמו למען הציבור. בזמן פעולת ועדת שישינסקי, לקביעת תמלוגי הגז, לציבור נפל האסימון שתשובה עושה הכול כדי שהמיליארדים של הגז, משאב ששייך לכולנו, יישארו בכיסו הפרטי.

"מתוך ההבנה הזאת התקשורת והציבור יורים ארטילריה כבדה נגד הטייקונים שעושים את ההון הפרטי שלהם מההתנהלות הפיננסית שלהם מול הבנקים ומול הציבור".

- מה אתה מייעץ בעידן הנוכחי ללקוחותיך שנמנים על אותה קבוצה?

"אני מסביר להם את שינוי היחס כלפי הטייקונים וכלפי הפוליטיקאים. היום הבון טון זה להתרחק ממה שמדיף ריח של עושר, הציבור חזר לקדש את הצניעות. עשירים נתפסים כמשהו עושק ציבור, כי קו השבר של 2008 הוכיח לכולם, שכשמישהו מהם נופל - אנחנו נופלים איתו. לכן אני מייעץ להם לשמור על צניעות וריחוק ממקומות שנתפסים ראוותניים".