"רמות גמר הבנייה בין 2009 ל-2010 עמדו במקום"

"המאבקים בשולחנות התכנון הם מאבקים לגיטימיים, אבל בתקופות כמו התקופה הנוכחית, המאבקים האלה מחייבים להסתכל גם על הצד השני, וצריך להבין שבלי מלאי תכנוני זמין לא יהיו דירות ולא יהיה איפה לגור", כך אמר היום סגן הממונה על אגף התקציבים באוצר, ראובן קוגן, בכנס משרד הפנים בנושא שוק הדיור, שנערך באכסניית בית וגן בירושלים.

"כולם מבינים ששולחן התכנון הוא התנאי ההכרחי לבניית הדירה, אבל הוא לא תנאי מספיק", הוסיף קוגן. "ככל ששולחן התכנון יעבוד יותר קשה וייאשר יותר תכוניות טובות, כך נוכל לבנות יותר דירות. בשנים האחרונות אנחנו עדים לשחיקה של המלאי התכנוני, אנחנו בונים יותר כי יש לחץ אדיר על הצורך ביחידות דיור, אבל אנחנו לא בונים מספיק. כשעוברים הלאה, לשולחן מינהל מקרקעי ישראל והגורמים המשווקים, מוצאים שבסופו של יום 80% ממה שאושר ועבר את ההליכים הסטטוטוריים, אין מה לעשות איתו ואין איך לבנות אותו, כי יש עליו חסמים או בעיות ביורוקרטיות במינהל. לא משנה מה הסיבה, בסופו של יום מתקשים להדביק את קצב הבנייה. הפער בין 2009 ל-2010 בהתחלות בנייה היה גדול מאוד, אבל קצב הבנייה עמד במקום".

קוגן אמר עוד כי "העובדה היא שבונים הרבה פחות דירות קטנות, גם במטראז' וגם בתשתיות, מה שמייקר את הדירה והופך אותה ליוקרתית יותר. תוכנית המתאר הארצית, תמ"א 35, באה לתכנן את פיזור האוכלוסייה ואת הכמות שתיבנה. אבל אנשים לא הלכו לשום מקום. הפערים בין יעדי האוכלוסייה של תמ"א 35 לבין האוכלוסייה בפועל ב-2010 היה 414 אלף נפש, שזה 100 אלף משקי בית - מה שגרם ללחץ מחירים באזורי הביקוש. לשילוב של הרצון של האנשים לגור במרכז עם חוסר היכולת של המדינה לבנות במרכז, היה תפקיד מכריע בעליית מחירי הדיור".

"כולם מבינים שאי אפשר לבנות דירות ביומיים"

קוגן המשיך וציין כי "המדינה באה ואמרה שהיא חייבת שיהיה לה כלי שיעזור לה להפוך את הקרקע לדירות, ולכן היא הלכה על כלי יותר דרקוני וכשממשלה מתחילה לרוץ קשה לעצור אותה. הוצעה אלטרנטיבה למוערכת התכנון, כמו חוק הווד"לים, שימושים נוספים לקרקע חומה למשל מעונות לסטודנטים ודיור מוזל, וכן פיצול דירות. כולם מבינים שאי אפשר לבנות דירות ביומיים. יש המון דיונים וידע במוסדות התכנון, אבל צריך לקבל החלטות שניתן ליישם אותן, ואם נצליח בזה נצליח לפתוח את השלב הראשון ביצירת המלאי התכנוני הזמין".

בנוסף ביקש קוגן מאנשי מוסדות התכנון לשלב בהחלטותיהם גם היבטים כלכליים: "השיח הכלכלי במוסדות התכנון חסר היום מכיוון שלא משתמשים בנתונים הכלכליים, והחלטות מסודות התכנון לא נמדדות במונחים הכלכליים, וכשכבר נגמר הכסף של התוכנית, אומרים, 'אין בעיה, נלך לממשלה ונקבל ממנה את הכסף', אבל לא כל המשרדים מסונכרנים בהיבטי המדיניות. כשהעבודה של גוף אחד נגמרת מתחילה העבודה של גוף שני".

קוגן התייחס להשפעת המדיניות הכלכלית על עליית מחירי הדיור: "אנחנו בצמיחה יפה ביחס למדינות ה-OECD. איים עלינו משבר עולמי שעלול להתגלגל גם אלינו, אבל אחת מתופעות הלוואי של היציאה המוצלחת ממשבר הנדל"ן היה עליית מחירי הנכסים. התוצאה היתה תופעת לוואי של מדיניות כלכלית מוצלחת יחסית. אנחנו כמעט בתעסוקה מלאה, כמעט אף אחד לא נמצא מובטל. בראייה בינלאומית, חוץ מיפן שבה יש מנגנוני תעסוקה קשיחים, אנחנו באבטלה מאוד נמוכה ביחס למדינות המפותחות. "בגלל שהמצב בעולם לא משתפר, אנחנו שומעים על ירידה נוספת בריבית לאחר מגמת עלייה, ואני מניח שנגיד בנק ישראל יעשה מהלכים נוספים בתחום הנדל"ן. למרות מה שכתוב בעיתונים, אין שום מדיניות של מיקסום הרווחים מהקרקע. הסיבה היחידה שהממשלה משתמשת במכרזים לכל המרבה במחיר, היא משום שזוהי הדרך הכי יעילה להקצאת מקרקעין, ואם מישהו חושב שניתן לשווק את הקרקע בפחות ממחיר השוק, הרי שבשיטה כזו אנחנו מביאים להתעשרותם של פרטיים במקום להעשיר את הקופה הציבורית בכסף לצורכי ציבור".