בעלי ההון החדשים: השחקנים

1. בשבועות האחרונים אנחנו עדים למאבקים של שחקנים נגד בעלים או ליגות. לשחקנים יש את היתרון הבסיסי במאבקים האלו של דעת הקהל, שנובע מהעובדה שהאוהד הפשוט תמיד יבחר באופן טבעי בצד של השחקנים ולא של בעלי ההון. אבל דווקא בשני המאבקים הכי מתוקשרים מתברר שבעלי ההון האמיתיים הם השחקנים. שחקני ה-NBA הפכו למגזר הכי עשיר בספורט העולמי (5.5 מיליון דולר שכר ממוצע ב-NBA). השכר שלהם עלה ב-20 השנים האחרונות בשיעור ממוצע של 25% (!!) מדי שנה. אתם מוזמנים לחפש מגזר אחד בעולם שהשכר הממוצע בו עף ככה כלפי מעלה. במקביל, אם ניקח את 10 העונות האחרונות, הבעלים מפעילים עסק שההכנסות שלו עולות מדי שנה בשיעור ממוצע חד-ספרתי בלבד, ומשנה לשנה יותר ויותר קבוצות מפסידות כסף.

בטניס הסיפור הוא עוד יותר פשוט. השחקנים שלחו למאבק דווקא את אלו שמרוויחים ביותר, רוג'ר פדרר ורפא נדאל, כדי להראות עד כמה הטניסאים נרמסים בגלל לוח השנה העמוס. אבל השחקנים הם אלו שיכולים להקל על עצמם. פדרר, נדאל ובעצם כל מי שנמצא בשפיץ מחויב מבחינת החוזה עם ה-ATP להשתתף ב-4 טורנירי גראנד סלאם ובעוד 9 טורנירים מסדרת המאסטרס. יתר לוח השנה פתוח לשיקול דעתם. מה זה מחויבים? אם מישהו מרגיש לא טוב או פצוע או מרגיש שהעומס עליו עבר את גבול הטעם הטוב, הוא צריך בסך הכל "פתק מהרופא" שישחרר אותו מהופעה בטורניר. אני לא רואה מצב שרפא נדאל מגיע לרופא ויוצא משם בלי גימל. אבל הטניסאים הם אלו שלא רוצים להפסיד את הכסף, ומושכים את עצמם להשתתף בטורנירים האלו. הטורניר במלבורן ישלם העונה 2.18 מיליון דולר למנצח, ואין שום קנדידט שיוותר על אפשרות לזכות בפרס כזה גם אם כואב לו פה ושם. אבל אלו לא רק הפרסים הכספיים: השחקנים הגדולים יצרו מצב שבו הם מנהלים מו"מ עם מנהלי הטורנירים הפחות גדולים על דמי השתתפות, שבמקרים מסוימים מגיעים למאות אלפי דולרים.

כלומר, עוד לפני שחבטו כדור אחד מובטחים להם סכומי עתק. אפשר לוותר? אפשר, אבל קשה.

למרות הטענה של הטניסאים, השחקנים של היום לא משחקים יותר מבעבר. איבן לנדל שיחק כבר לפני שלושים שנה עונות של 111 משחקים ועוד עונות של 100 משחקים פלוס, וגם אז הטניס היה אינטנסיבי מאוד. אין שום טניסאי בעשור האחרון, כולל פדרר או נדאל, שהגיעו ל-110 משחקים וגם לא 100.

הטניסאים הגדולים מנהלים את המלחמה רק עבור עצמם. אבל לאלו שנמצאים מתחת למקומות 20-30 הראשונים בעולם, הלו"ז הארוך של הטניס הוא דווקא חבל הצלה ומאפשר להרוויח כסף. שחקנים בסביבות המקום ה-50 בעולם שלא מצליחים להגיע לשלבים הגבוהים של הטורנירים, נדפקים פעמיים: פעם אחת בגלל שהם לא מצליחים לייצר כסף גדול כי הם לא מצליחים להגיע לשלבים המאוחרים, ופעם שנייה בגלל שעליהם אף מנהל טורניר לא מוכן לשים דולר אחד כדי למשוך אותו לבוא לטורניר. כך יוצא שרוב השחקנים בסבב משחקים בממוצע בין משחק ולמשחק וחצי בשבוע, ועכשיו עוד רואים את החברים שלהם בשפיץ - אלו שעושים כסף ענק - מנסים לקצץ להם את לוח השנה.

2. ימים יגידו מה חיפשה מכבי ת"א בליגה האדריאטית. אלו שנחשפו השבוע למשחקים מול נובו מסטו ולאשקו לא צריכים את 24 המשחקים הבאים. העניין ברור. מונח מול העיניים בצורה לא נאה. כדורסל ששוחק באולמות בתי ספר אבל מהזן הישן יותר מול יריבות גרועות. למרות הניסיון לבילד-אפ ששווק דרך "המשחק הרשמי הראשון של מכבי ת"א מודל 2011/12", אפילו ערוץ הספורט שמחזיק בזכויות הסתפק בהפקה שאומרת מה הוא חושב על העניין כשהרים שידור מהאולפן עם שלח וצביקה שרף. לא היתה ולו מערכת עיתון אחת שהוציאה כתב לסקר את הדבר הזה בסלובניה. ואפילו שמעון מזרחי שהודיע רק לפני שבוע כי זו הולכת להיות עונה במתכונת של NBA , העדיף לפתוח את עונת ה-NBA שלו במשחק העונה בבלומפילד ביום שני, בצעד שיכול להגיד יותר מכל מה הוא חושב על ההחלטה שלקח ידידו פדרמן.

מאחר שההנהלה עשתה את שלה כשחתמה עם האדריאטית ומיהרה למלא פיה מים, מי שנשאר לגונן על ההחלטה ולהפוך למקדם מכירות הם אנשי הצוות המקצועי. לפני המשחקים שהסתיימו בהפרש כולל של 44 נקודות, אמר דייויד בלאט כי "יש לנו שני משחקים שהם לא קלים בכלל. הקבוצות בליגה האדריאטית לא פשוטות. הליגה יציבה מבחינת הבדלי רמות. הקבוצות טובות, יש שחקנים טובים. אלה קבוצות מסודרות שלא קל לשמור עליהן. יש שם רמת תיאום וביצוע גבוהים מאוד". ואחרי המשחק הראשון כבר פנה מאמן מכבי לרוץ ולמכור את המשחק השלישי: "מול ציבונה זה יהיה סיפור אחר... אני מחכה כבר למשחקי הבית שלנו, שנוכל להראות את היכולת שלנו לקהל". לא צריך דמיון מפותח כדי לדעת מה חושב בלאט על האדריאטית כשאין מיקרופון בסביבתו.

למה בלאט, הנפגע העיקרי מההחלטה ללכת לאדריאטית, מגחיך את עצמו כל כך ומדבר מתוך גרונה של ההנהלה ומספר סיפורי גבורה על הליגה שהוא בעצמו לא מאמין בה? לא ברור. אבל נראה שבשלב זה גם בלאט עצמו יודע שדווקא האקסטרה-נסיעות האלו לחו"ל הם הסיכוי היחיד שלו לקבל חיזוק (גארד) לקבוצה. הוא יודע מצוין שכל מה שהוא עושה עכשיו עלול להתנפץ לו בפנים במידה שהשביתה ב-NBA תסתיים. ואם הוא ישווק יפה עבור ההנהלה, אולי ההנהלה בסוף תזרוק לו עצם.