לטבוע בירוק עז בסלובניה; טיול המשלב תאוות מסע עם תאוות סטלבט

כמו הרבה משפחות באוגוסט חיפשנו גם אנחנו - זוג אופטימי עם שני זאטוטים, בת 4 ובן חצי שנה - יעד המאפשר בריחה קצרה מארץ הקודש, למקום קריר, סימפטי ולא יקר מדי. חיפשנו יעד לטיולי כוכב, שעיקרו טבילה באגם ואיסוף שבלולים ביער, כזה שיספק את תאוות המסעות שלי, מבלי להזניח את תאוות הסטלבט של בעלי. היינו צריכים להיות ריאליים: מאז שהפכנו לפתע לארבעה, החיים הפכו אמנם למעניינים יותר אך לנוחים פחות. כל כניסה למכונית או יציאה מן הבית בכלל מנוהלת כמו הפקת פארק היורה של ספילברג ומאיימת כמוה.

סלובניה התגלתה כיעד אידיאלי עבורנו; מדינה קטנה וירוקה, ששטחה כשטח ישראל ושאוכלוסייתה מונה כשני מיליון בלבד, המציעה לתייר מגוון גדול בשטח קטן יחסית - מערות נטיפים, פסגות מושלגות של האלפים, ערים עתיקות וספורט אתגרי, ואפילו חופי ים. מה שלא פחות חשוב - היא מציעה את כל זה במחירים נמוכים יחסית. צימר ליד אגם בוהיני המבוקש, בשיא העונה, ובו שני חדרי שינה, מטבח ומרפסת, עלה 75 אירו ללילה - זול משמעותית מאיטליה או מאוסטריה השכנות, שלא לדבר על צימרים בגליל. במקומות קצת פחות מתוירים, כמו שמורת לוגרסקה דולינה (Logarska Dolina) היפהפייה - רק 60 אירו ללילה, לחצי פנסיון. גם הטיסה קצרה ומוסיפה לאטרקטיביות של המדינה הקסומה הזו, רק שלוש שעות וחצי, ונחתנו בממלכת הפיות, האגמים והנהרות.

נטיפים וקופסאות שימורים

אחד היעדים הראשונים ששמנו פעמינו אליהם היו מערות שקוצ'יאן (Skocjan Caves), מערכת מערות שהוכרזה כאתר מורשת עולמית על-ידי ארגון אונסק"ו ב-1986. הסיור במערה נמשך כשעתיים, עובר באולמות עצומים ומסתוריים, ושיאו גשר שגובהו 45 מטרים, שעובר מעל ערוץ נהר הרקה העוצמתי. ההליכה נוחה, אך מאתגרת לאלה שנושאים משקל עודף במנשא או על הגב. יש גם קשיים אחרים בסיור עם ילדים. בהתחלה שמחה בת ה-4 עם הנטיפים וגילתה ביניהם בשמחה הררי גלידה, כוכבים וירחים. אבל ככל שהתקדם הסיור, ועמו נגלו לעין נטיפים מדהימים יותר ויותר, גברה גם החשיכה. בת ה-4 נלחצה מהחושך ומעוצמת המקום, והסיור נגמר (בשבילנו) כשאנחנו נושאים אותם על גבינו במעלה השביל. הסיור מהמם ומומלץ, גם במחיר כמה דמעות וגב תפוס.

לאחר ארוחה בסגנון איטלקי במסעדה בכפר השכן, יצאנו אל אזור האלפים היוליאניים, מרחק כשעה וחצי נסיעה, שם התעתדנו ללון ארבעה לילות. היעד הפופולרי ללינה בסלובניה הוא אגם בלד, אך שלושה שבועות לפני הנסיעה כבר היה בלתי אפשרי למצוא שם מקום. מתוך אילוץ זה בחרנו ללון בכפר בוהינסקה ביסטריצה (Bohinjska Bistrica), למרגלות אגם בוהיני (Bohinj), כעשרים דקות נסיעה מבלד המבוקשת. המחירים באזור זולים משמעותית מאשר בבלד, והכפר מציע אגם פחות מתויר אך בעל טבע פראי ומרגש, מסעדות, אטרקציות, וקרבה ליעדי טיול מבוקשים.

בעלת הצימר קיבלה את פנינו בחיוך מתון. על אף שהיה ברור שהיינו מאוד עייפים ומבולבלים, והגם שנתקענו בלי אוכל (הגענו לכפר בשמונה וחמישה, והסופר נסגר בשמונה בדיוק!), היא הקדישה זמן רב להסבר חמור סבר על האופן המדויק שבו חובה למחזר את האשפה במקום, והדגישה שמי שלא יפעל על-פי הנהלים - ייקנס. למחרת בבוקר, בעודנו מתעוררים לאוויר צלול, להרים עצומים ולגינות ירק מטופחות למשעי, ניסיתי - לבנטינית פרימיטיבית ולא ממחזרת שכמותי - להיזכר מה צריך לעשות בקופסת שימורי הטונה - זה לפח הירוק, או אולי לשחור? ואולי צריך לשמור את זה לאחר כך?

כמו ישראלית טובה הסתכלתי ימינה ושמאלה, ראיתי שאין איש בסביבה והחלטתי ללכת על הפח הכי קרוב אליי. אך בעודי פותחת את המכסה, נתקלתי בצעקות ובקריאות רמות. בעלת הבית ממהרת אליי ומסבירה בחיוך תקיף שטעיתי, טעיתי מאוד - לא רק שבחרתי בפח הלא נכון, אלא הגדלתי לעשות וכמעט שהשלכתי את הפסולת לפח של השכן. והוא מאוד לא יאהב את זה. והילדה, כן, חמודה כזו, היא יכולה לשחק בגינה, אבל הנה סמרטוט, ובבקשה לא להשאיר לכלוך.

איש-איש תחת חסתו ותחת האפונה הריחנית שלו. האנשים כאן שומרים בקנאות על הטבע, ומתייחסים אל הסביבה שלהם כאל ביתם ממש. אני מהרהרת בתביעתו של וולטר - עלינו לטפח את גנינו, וחושבת שכיף להם לסלובנים, שיש להם כל-כך הרבה ירוק לטפח.

בין אגמים ומפלים

הנסיעה הקצרה לאגם בוהיני מלווה בקריאות וואו ולא להאמין ומה זה היופי הזה. בדרך רואים הרבה אתרים להשכרת סירות, רפטינג, אופניים, מסעדות ספורות ובית קפה. אנחנו מבלים את היום על שפת האגם. מים צלולים להפליא, דגים שטים בנחת. לאחר כשלוש שעות של רביצה וחקירת המים, עולים על סירה קטנה ושטים באגם. קשה עדיין להתאים את עצמנו לקצב איטי של טיול נינוח ורגוע בפינה קסומה של היקום, אבל אנחנו מחליטים למצות את שעת ההפלגה אף שכבר אחרי חצי שעה הקטנה מודיעה שמיצתה את העניין (שילמנו, לא?). כדי לעודד אותה אנחנו מדמיינים שאנחנו נסיכה ונסיך המפליגים אל ארץ החלומות. זה לא ממש לא נכון, בהתחשב בנוף. מקנחים בהליכה קצרה על הטיילת המקיפה את האגם ובהאכלת ברווזים.

למחרת שוב מתבדה השאיפה שלי לצאת מהצימר לפני עשר. אני נכנעת חרש לקצב האיטי כל-כך שמחייב טיול עם יצורים שכפות רגליהם קטנות. בשעה 11 אנחנו יושבים במכונית ופנינו אל ערוץ וינטגאר (Soteska Vintgar) - מסלול הליכה על-גבי גשרי עץ תלויים העובר בין קירות זקופים, מתחתיהם זורם נהר גועש. המסלול מסודר ונוח להפליא, ומוביל בין נקיקי סלעים, לאורך ערוץ הנהר, עד למפל גדול: Slap Sum. מי טורקיז נפלאים, דגים ששוחים נגד הזרם, אנחנו תוהים אם אלה דגי סלמון.

ההליכה, שבעיקרון אמורה לקחת כשעתיים, אורכת לנו כחמש שעות קסומות, כולל איסוף שבלולים ביער בקצה המסלול, אכילת גלידה ושתיית קפה (לא טעים) בקיוסק הקטן. אפשר לבחור לחזור למגרש החניה בדרך ארוכה ודי תלולה שעוברת בכפר ובכנסייה, אנחנו חוזרים כפי שבאנו ומבטיחים לעצמנו שבפעם הבאה נעשה גם את המסלול הארוך.

אחר הצהריים הגענו לאגם בלד המפורסם, תהילה שעמה בא חיפוש לא קצר אחרי מקום חניה. רצינו לאכול עוגת קרמשניט כפי שמומלץ בכל מדריכי הטיולים, אך בשל קשיי תקשורת - בין אבא ואימא העייפים ובין אימא והמלצרית העייפה עוד יותר - קיבלנו במקומה עוגת שכבות לא מאוד מוצלחת, בבית הקפה התיירותי מאוד פנורמה. אני עורכת סיור בפנים בית הקפה המשמש גם מלון, ונהנית משאריות האסתטיקה המזרח אירופית שקיימת כאן - טווסים חרוטים על מחיצות זכוכית, מפות ורודות וסידורי שולחן מיופייפים. לידנו, מצדדינו ומאחורינו עברית מדוברת.

הולכים לאורך הטיילת. אגם בלד - על האי הקטן שבמרכזו, הטירה הקסומה שבראשו, והברבורים ארוכי הצוואר השטים בו בשלווה - נראה כמיניאטורה מתוקה.

מה עושים עם כל השלווה הזו

חוצים את שמורת הרי טריגאלב (Triglav), הפסגה הגבוהה ביותר בסלובניה. הדרך המומלצת היא להשתמש בשירותיה של "רכבת המכוניות" (ראו מידע מעשי), שאליה אפשר לעלות עם האוטו וליהנות מנוף נפלא. אך בניגוד למידע שהיה בידינו, הרכבת יוצאת רק פעמיים ביום, ואנחנו החמצנו אותה.

אנחנו ממשיכים במסלול עצמאי מקוצר. הדרך יפהפייה, אך מפותלת להחריד. תעצור, אני ממלמלת לאחר מה שנראה כנצח מפותל מדי, אני לא יכולה יותר. קשה למצוא מקום לעצור בדרך הצרה, אך לבסוף אנו פורסים שמיכה בצד הדרך. תנועת טיילים דלילה מביאה אותנו לגלות שעצרנו למרגלות מעיין מים שמיוחסות לו סגולות מרפא. הליכה קצרה במעלה היער ועל גשרון עץ קטן מובילה אל ראש אדם מפוסל שממנו נובעים מים קרים וטעימים להפליא.

הדרך נמשכת בין כפרים קטנים ושלווים, לאורך ערוץ נהר שצבעו טורקיז. מה עושים האנשים שחיים כאן, תוהה שלומי. מה עושים עם כל השלווה הזו? הרי חייבים לעשות משהו. ובכן, התשובה מגיעה כשאנו נתקלים באסיפה של בעלי טרקטורים עתיקים - כמה איכרים התאספו בבוקר יום א' להחליף רשמים וטיפים סביב הטרקטורים שלהם, דינוזאורים מטופחים ושמורים היטב משנות ה-50 וה-60. הנה התשובה לשאלה שלך, אני אומרת לבעלי היקר המוטרד מעודף השלווה סביבנו. האמת, אני אומרת לו, ככה צריך לחיות. ככה בדיוק. לטפח את הגינה, לסרוג, לשפץ איזה טרקטור...

הילדה מתעוררת רעבה ועצבנית ורוצה הביתה, אך במהרה מפתחת התלהבות למראה טרקטור ירוק כמו בסיפורים, שנמצא בלב אחו ירוק כמו בסיפורים, ואנחנו אפילו מוצאים פטריות ופירות יער - כמו באגדות. אפרופו סיפורים, בעמק לוגאר מצאנו מסלול הליכה חמוד בתוך יער, שעובר בין בקתות של דמויות מאגדות המפוזרות בו, מכיפה אדומה ועד הפיה גריזל שלא הכרנו. גמדים, עורבים, ברבורים ובובות אמיתיות למראה יוצרים מסלול קסום, שאותו עשינו שירה בת ה-4 ואני במשך כשעה.

אני שואלת את עצמי מדוע לא צמחו בישראל אגדות הקשורות לגיאוגרפיה ולאגרונומיה המקומית, נניח סיפורי הר הכרמל, שולמית בהרי יהודה, ומדוע אנו נאלצים להלעיט את ילדינו בסיפורים על נסיכות ויצורי יער שאינם רלבנטיים לחום המזרח תיכוני. התשובה, אני מסכמת עם עצמי, טמונה כנראה בשאיפה הכמוסה לחזור לאירופה, עיין ערך הכנות לנסיעה.

מידע מעשי

מלון לא רחוק משדה התעופה: Lijubliana Resort, השוכן בתוך אתר קמפינג יפהפה.

צימרים מצאנו באמצעות אתר האינטרנט הידידותי - www.slovenia.info.

טיול שלכת: אנחנו אמנם טיילנו באוגוסט, אבל זה מסלול מתאים גם לטיולי סתיו ושלכת. סלובניה היא המדינה השלישית הכי מיוערת באירופה, שמירת הטבע בה היא ערך מקודש, והתוצאה היא טבע מרהיב.

רכבת המכוניות חוצה את שמורת הרי טריגלב במסלול יפהפה שאורכו כשעה. היא יוצאת מבוהינסקה ביסטריצ'ה (Bohinjska Bistrica) למוסט נה סוצ'י (Most Na Soci). אפשר לעלות עליה בכל כלי רכב, כולל קרוואן. הנסיעה איטית, וטוב שכך, כי הנוף עוצר נשימה. למרות האיטיות, היא עוברת דרך כמה מנהרות, ובכל זאת מקצרת את הדרך לעומת נסיעה במכונית. אף שנאמר לנו כי הרכבת עושה את המסלול כמה פעמים ביום, בשטח התברר שזה קורה רק פעמיים ביום. בימי ראשון עוברת באותו המסלול גם רכבת קיטור אמיתית. מידע על שעות הנסיעה ברכבות ניתן למצוא במרכזי המידע בבלד ובבוהינסקה ביסטריצה.

לא להחמיץ את עמק לוגרסקה דולינה, שמורת טבע יפהפייה הנמצאת בצפון, סמוך לאוסטריה. ככלל, האזור מציע אין-ספור אפשרויות לטיולים רגליים, ברמות שונות. אחת האטרקציות היא ביקור במערות שבהן ציורים שצייר האדם הקדמון. אפשר לסעוד בבתי החווה הפזורים בעמקים וליהנות משקט ומשלווה נדירים. מידע על מקומות לינה ועל אפשרויות בילוי במקום באתר www.logarska-dolina.

מדריך מוצלח: בתכנון הטיול נעזרנו בספר "המשפחה המטיילת", מאת שלומית יפת-ביאליק, אך מטבע הדברים צריך להביא בחשבון שספר, טוב ככל שיהיה, אינו יכול להיות מעודכן. כך, למשל, התלהבנו לקרוא שבעמק לוגאר ניתן לערוך סיור בעגלה רתומה לסוס. כשהגענו אל חוות לינאר, שממנה אמור לצאת הסיור, התבשרנו על-ידי נער יפה ועצוב עיניים שאין כעת סיורים כאלה, משום שלסוסה מלאו השנה 27, היא אינה בקו הבריאות, וככל הנראה לא תשרוד את הקיץ. הסתפקנו בהאכלת אפרוחים, בליטוף חמור ובצפייה בשלושה חזירים מקסימים שרבצו להם בבוץ.