האמריקנים בוכים על מות ג'ובס: "אנשים לא מבינים"

‎‎זה התחיל כבר לפני יומיים. מזג-האוויר שטוף השמש של קליפורניה התחלף בשמיים זועפים ובגשם שהפתיע גם את זקני פאלו אלטו. "כשיורד כאן גשם לפני אמצע נובמבר, זה בדרך כלל אומר שמשהו לא טוב יקרה", אמר לי חבר שעובד באחת מחברות הטכנולוגיה הגדולות כאן בעמק, "כנראה שמסיבת העיתונאים של אפל לא תהיה משהו-משהו".

ב-48 השעות שחלפו מאז שהתחלף כאן מזג האוויר, הספיקה גם להתחלף האווירה כולה. לא רק מסביב למטה אפל בקופרטינו, אלא בכל רחבי האזור המחויך הזה של קליפורניה אנשים נהפכו זעופים, עצובים ומדוכדכים - הכול בגלל מנכ"ל שהלך לעולמו אחרי מלחמה ממושכת ומתוקשרת במחלה.

"אנשים לא מבינים את האובדן. ג'ובס לא ייצר טלפונים ומחשבים - הוא ייצר סגנון חיים, חדשנות וחזון בלתי מתפשר", הסבירה היום (ה') בדמעות אישה בשנות ה-40 לחייה, שהלכה ברחובות אחת הערים המרכזיות בעמק הסיליקון עם שלט שעליו נכתב "לעצור לרגע ולזכור את האיש ששינה לנו את ההווה. סטיב ג'ובס 1955-2011".

פולחן האישיות סביב ג'ובס בעמק הסיליקון מתבטא גם ב"השתלטות" של מעריציו על מקומות שנודעו כאהובים על ג'ובס במיוחד. כך למשל, בצירוף מקרים מוזר, צפויה להיסגר מחר (ו') לאחר 7 שנות פעילות המסעדה שנחשבה לאחת האהובות ביותר על ג'ובס - מסעדת הסושי "קייגטסו" במנלו פארק. רבים מחסידיו של ג'ובס הציפו את המקום אמש והרימו "כוסית לזכרו".

נושא השיחה הפופולרי ביותר בכל ארוחות הזיכרון, אגב, הוא תיאוריות הקונספירציה שנפוצו כאן בעמק הסיליקון בשעות האחרונות, ואשר קושרות בין מסיבת העיתונאים המאכזבת של 'אפל' מוקדם יותר השבוע למותו של ג'ובס.

על פי אחת השמועות, למשל, בכירים באפל קיבלו התראה לפני מסיבת העיתונאים כי ג'ובס צפוי ללכת לעולמו ב-48 השעות שלאחריה - ולפיכך החליטו שלא להשיק באופן מלא את האייפון 5 שתוכנן, לכאורה, להיות מושק השבוע.

השמועה לא קיבלה שום אישור מאף גורם, לרבות חברות הטלפוניה בארה"ב אשר אמורות לשווק את מכשירי האייפון החדשים. שמועה אחרת גורסת שג'ובס היה אמור "לאשר" את הגרסה האחרונה של המכשיר לפני יציאתו לשוק, ולא הספיק לעשות זאת בשל ההידרדרות שחלה במצבו.

‎‎‏"הזמן מוגבל"

‎‎אחד המקומות המרתקים ביותר לבקר בהם הלילה הייתה אוניברסיטת סטנפורד במרכז עמק הסיליקון, שג'ובס נהפך לסמל הבלתי-מעורער שלה. ב-2005 הוזמן ג'ובס, שלא סיים אפילו תואר ראשון בעצמו אך זכה לתואר כבוד מהאוניברסיטה כאן, לנאום בפני הבוגרים הטריים של האוניברסיטה שממנה טען כי הוא הכי נהנה לשכור את שירותיהם של כוחות חדשים וצעירים.

"מגיל 17, בכל יום הסתכלתי במראה ושאלתי את עצמי - אם היום היה היום האחרון בחיי, האם הייתי רוצה לעשות את מה שאני עושה? אם התשובה הייתה לא במשך יותר מדי ימים רצופים, ידעתי שאני צריך לשנות משהו", אמר ג'ובס לסטודנטים, כשהוא משתף אותם בפרטים על הסרטן שהתגלה בגופו.

‏"לזכור שאמות בקרוב זה הכלי הכי חשוב שרכשתי כדי לעזור לי להחליט החלטות חשובות בחיים: כל הדברים החיצוניים, כל הגאווה, הפחדים, המבוכה והכישלון - כולם נופלים אל מול המוות. משאירים אותך רק עם מה שבאמת חשוב. לזכור שאתה עומד למות היא הדרך הטובה ביותר שאני מכיר להימנע מהמלכודת של המחשבה, שלפיה יש לך מה להפסיד. אתה ממילא כבר עירום. אז אין סיבה לא ללכת אחרי הלב שלך.

‏"הזמן שלכם מוגבל, אז אל תבזבזו אותו בלחיות חיים של מישהו אחר... אל תתנו לרעש של דעות של אנשים אחרים להפריע לקול הפנימי שלכם, והכי חשוב: מצאו את האומץ ללכת אחרי הלב והאינטואיציה שלכם. הם כבר איכשהו יודעים מה אתם באמת רוצים להיות. כל השאר משני". את נאומו אגב, חתם ג'ובס במילים "תישארו רעבים, תישארו מטופשים".

‎‎אפליקציה של נר זיכרון

‎‎היום, דור הרעבים והמטופשים של ג'ובס הגיע להיפרד ממנו על אותה רחבת הדשא ממש. רבים מהם בחרו לציין את מותו של ג'ובס בדרך ייחודית: הם הורידו למכשירי האייפון שלהם אפליקציה שמדליקה נר זיכרון, ופשוט הניחו את המכשיר על הדשא. אחרים בחרו פשוט לשתף זה את זה (ואת כל החברים ברשת החברתית) בתחושות שלהם: "ג'ובס הוא אחת הסיבות העיקריות שבחרתי להגיע לסטנפורד. עכשיו אני פה, אבל הוא הלך", אמרה בדמעות מג, סטודנטית בת 26.

קשה שלא להתרשם מהטוטאליות שבה אנשים נפרדים מג'ובס, מנכ"ל של חברת טכנולוגיה אחת מיני רבות בעמק הסיליקון. ובכל זאת, נראה שהחזון שלו ממשיך לפעום כאן. "הוא לא היה מייסד או מנכ"ל. הוא היה איש חולם. איש שקם בבוקר ואומר 'אני אשנה את העולם, ואגרום לאנשים להתרגש מזה'", אמרה בעיניים נוצצות סטודנטית אחרת - שקיוותה להצליח להיכנס לאחת ההרצאות שנוהג ג'ובס להעביר בקמפוס מעת לעת, אך לא הספיקה.

‏"הוא היה איש שהעז להגיד את זה לעצמו בגיל 20 במוסך של ההורים שלו, והמשיך להגיד את זה לעצמו בכל בוקר, בשנים האחרונות תוך כדי טיפולים בלתי-פוסקים. זה מעורר השראה ברמות שאי אפשר לתאר - במידה מסוימת, אם אני אוכל להגיד בגיל 56 ששיניתי את העולם וגרמתי לאנשים להתרגש מזה, גם אני מוכנה ללכת. ואפילו עם חיוך".

בעקבות המנטרה

‎‏"בשבילי, ג'ובס היה ועודנו עדות לאמרה שהחיים קצרים מדי כדי לא ללכת אחרי החלום שלך", אמר הנרי ליפינקוט (28) שהגיע ללימודי תואר שני בסטנפורד לאחר שהיה אמון על ההשקעות בתחום האנרגיה בסניף המרכזי של בנק ג'יי פי מורגן בניו יורק.

"כשהייתי צעיר, החלטתי שהחלום הכי גדול שלי הוא להגיע לאולימפיאדה. האמירות של ג'ובס היו השראה מבחינתי לעשות את זה, ללכת עם הלב גם בעסקים וגם בחיים שמחוץ למשרד. התחלתי להתאמן בהחלקה על הקרח, זכיתי בתחרויות והגעתי למעמד של חבר בנבחרת האולימפית - לא בדיוק התחביב הממוצע לבנקאי.

‏"בד בבד, עשיתי הכול כדי לאפשר לעצמי להגיע לעמדות שמאפשרות לי להשאיר חותם ולעשות משהו משמעותי. אני חושב שזה המסר הכי חשוב שלו: לתת הכול מכל הלב, בלי לפחד ולהיות עצמך - גם אם זה אומר לפרוץ כמה מוסכמות בדרך".

"האמירה של ג'ובס להישאר רעבים ומטופשים היא הדבר הכי חזק והכי משמעותי פה בעמק הסיליקון. אני חושב שזו הפכה למנטרה ממש", אמר ניקולס הינריכסן, גם הוא סטודנט בביה"ס למנהל עסקים של סטנפורד, שג'ובס נהג לבקר ולהרצות בו.

‏"אתה רואה אנשים שמנהלים חברות ענק הולכים פה ברחוב עם ג'ינס, טי שירט ונעלי ספורט, נראים כמו ילדים בקולג'. ואתה רואה ילדים בקולג' שמנסים ללכת בעקבותיו ולהקים חברות שמשנות את העולם מתוך החדר שלהם במעונות - זה החותם האמיתי שלו. ההשראה. האנשים שמשנים את העולם עם ג'ינס קרוע, שנשארים ערים כל הלילה בגלל הרעב הזה, ובסוף עושים את זה בענק". ‏‎‎‏