התקשורת שכחה את צרכן הבריאות

בשעה שהתקשורת הישראלית מעניקה רוח גבית למחאה הצרכנית של קיץ 2011, וכמעט מקדשת את מחיר הקוטג' לצרכן, גם אם הדבר יגיע על חשבון הרפתנים או העובדים של רשתות השיווק, היא מתעלמת לחלוטין מצרכן הבריאות הישראלי - זה שצפוי ליהנות מההסכם שנחתם לאחרונה בין המדינה להסתדרות הרפואית, הסכם שזכה בחלק מהמקרים לגינוי "הסכם מביש".

ההסכם הזה קובע באופן חסר תקדים כי מנהלי המחלקות בבתי-החולים יהיו רשאים לחייב גם רופאים מומחים בביצוע מספר תורנויות בחודש - ולא רק מתמחים. המשמעות לצרכן הבריאות היא אדירה: לראשונה יזכו החולים לפגוש אחרי השעה 16:00 ובסופי שבוע לא רק מתמחים צעירים - אלא גם מומחים בעלי ניסיון ומוניטין.

עד היום מומחים חויבו בביצוע תורנויות רק במחלקות המיון והנשים, ואילו בפריפריה נאלצו לבצע תורנויות בשל המחסור ברופאים. כעת, המומחים והמתמחים מהמרכז מתנגדים לסעיף זה בהסכם, אף שתעריף התורנות למומחה הוכפל וגם שולש ועומד על 3,000-4,400 שקל, בהתאם למיקום הגיאוגרפי של בית-החולים ולמקצוע ההתמחות של הרופא.

והנה, במקרה של צרכן הבריאות להבדיל מצרכן הקוטג', התקשורת מעמידה במרכז רק את העובד - כלומר את הרופא. זה מאוד יפה וסולידרי, ואולם גילוי הסולידריות הזו היא רק כלפי הרופאים במדינת תל-אביב, מדינה שבה חיים אגב רוב רובם של הכתבים והעורכים. ובמעגל החברתי שלהם לא תמצאו עובדי רכבת, אבל הרבה מאוד רופאים, מהמרכז כמובן.

אותה תקשורת סולידרית אינה שואלת את המתמחים כיצד הם מלינים מצד אחד על עומס התורנויות, ומצד שני דורשים לבטל את הסעיף שיחייב גם מומחים בתורנויות. הרי אם הרופא המומחה יבצע גם הוא מספר סמלי של תורנויות (2 חצאי תורנות ו-2 תורנויות מלאות לפי ההסכם), אזי יקל הדבר על העומס של המתמחה טרוט העיניים.

אלא שהמתמחים אומרים בגילוי לב למי שכן שואל אותם: אנחנו לא נאבקים על עבודתנו כמתמחים - אלא על עבודתנו כמומחים. מומחים מהמרכז כמובן.

מאותה סיבה, בין כל הקווים האדומים שהם הציבו, הם אינם דורשים לקצר את משך התורנות האיומה שעומדת על 26 שעות ברצף. הם אפילו הפנו את גבם לסגן שר הבריאות, יעקב ליצמן, שהוא עצמו הציע זאת ואף דרש זאת. מה הם כן דורשים? תוספת שכר של 7,000 שקל לכלל הרופאים, ביטול תורנויות למומחים וקיצור תקופת ההסכם.

עם התקשורת האוהדת הם מדברים על הזקנה במסדרון, אבל עם פקידי האוצר הם מדברים רק על כסף. לא על מיטות אשפוז, לא על הגדלת ההוצאה הממשלתית לבריאות, לא על רכישת ציוד חדש והגדלת המשאבים למחקר. הזקנה במסדרון תישאר במסדרון גם אחרי שמדינת ישראל תרד על ברכיה ותשלם לרופאים יותר. התקשורת, כמובן, תקרא לזה הישג.