שוק הכדורגל כמרקחה. התאחדויות, ליגות, מועדונים, תחנות טלוויזיה, סוחרי זכויות, ושאר בעלי עניין כמו עיתונאים ומשפטנים, מיהרו למסור הצהרות. או לפחות לומר, שהם צריכים לבחון את העניין. "העניין" היא אותה החלטה בשבוע שעבר של בית המשפט של האיחוד האירופי שפסק לטובתה של קארן מרפי, בעלת פאב קטן בפורטסמות', במשפט שניהלה מול הפרמיירליג. מהות המשפט: זכויות שידור וזכויות יוצרים. מרפי, שרצתה להקרין את שידורי הפרמיירליג בפאב שלה, העדיפה שלא לשלם לזכיין האנגלי, רשת סקיי, את הסכום הנדרש (6,000 ליש"ט לשנה במקרה שלה), התחברה לצלחת לוויין יוונית ולמעשה קיבלה את שידור המשחקים מיוון, אבל בעלות מופחתת של 800 ליש"ט בלבד.
בעקבות הפסיקה התקדימית, החשש של הפרמיירליג הוא כמובן לאובדן המשמעות של זכויות קניין בכל הקשור לכדורגל האירופי, כשהמשמעות העיקרית היא אובדן כספים מזכויות שידור - אותו דלק המניע את הפרמיירליג. אבל לאמר את האמת, כנראה שלא יותר מדי הולך להשתנות במפת הכדורגל האירופי. ההשפעה על הכדורגל תהיה מינורית.
מקום שבו דברים בכל זאת עשויים להשתנות הוא בריטניה. שני אספקטים יש להחלטה של בית הדין האירופי: האחד, נוגע למכירת זכויות השידור של הפרמיירליג באירופה - ההכנסות משאר אירופה מגיעות ל-125 מיליון ליש"ט בשנה, והאטה באפיק ההכנסות הזה היא 'פינאטס'. לאספקט השני יש פוטנציאל הכאבה: קהל הצופים בטלוויזיה בבריטניה, שמכניס לסקיי מדי שנה יותר משני מיליארד ליש"ט. זה רשאי לקום ולרכוש שידורים של הליגה האנגלית כאוות נפשו מכל קצווי אירופה, כפי שעשתה קארן מרפי, באמצעות צלחות לוויין. כלומר, הוא צריך לחפש מי מראה את המשחקים, לבדוק מחירים, להתקין לוויין. וכל זה לשנה, כי אי אפשר לדעת מי ירכוש את הזכויות בשנה הבאה. חוץ מזה שרוב השידורים הם בשפה נוכרית, ואפילו שידור הכדורגל לא תמיד באנגלית. האם זה משתלם? כנראה שלא. חבילת 'נובה' היוונית שרכשה קארן מרפי בפורטסמות' עולה 45 ליש"ט בחודש, חמישה בלבד יותר מחבילת הכדורגל של סקיי. כך שההפסד הצפוי הוא אינפיניטסימלי, בייחוד אצל הקהל הבריטי העצלן, שלא היה אכפת לו לשלם גם עכשיו.
מי שזה כן משתלם לו, אלו בעלי הפאבים. הם צריכים לשלם היום לסקיי בין 5,000 ל-30 אלף ליש"ט בשנה, הממוצע עומד על 15 אלף. עשרים אלף פאבים בבריטניה רכשו מנוי, מה שמכניס היום לסקיי 300 מיליון ליש"ט. ולכך מצטרפים מלונות, שדות תעופה, מכוני כושר ועוד. האם אלו יעברו כעת ל"שיטת הלוויין הזולה"? לא בטוח. ההחלטה מבריסל היא רק תשובה לשאילתות של בית המשפט הגבוה האנגלי, כיצד יש לפרש את החוק האירופי. פסק הדין באנגליה עוד צריך להינתן, ובו ייקבע התקדים המעשי.
את דעתו הראה כבר השופט כשבפנייה לבריסל הוא כתב ששימוש מסחרי בכרטיס לשימוש פרטי הוא לכאורה עבירה. ומאחר ובית הדין האירופי לא נדרש לסוגיה, הרי שבאנגליה זו יכולה להיות פרשנות קבילה: מותר כן, אבל לא לשימוש מסחרי.
בנוסף קבע בית הדין האירופי, שאמנם משחק ספורט לא עונה על דרישות 'זכויות יוצרים', אבל המנון הליגה, הווידיאו שלפני משחקים, או אפילו מנגינה אחרי הבקעת שער, בהחלט עונים על הדרישות. מה שיוצר מצב, שבו נדרש אישור הליגה לשידורים בכל פאב. או שבעלי הפאבים ימצאו דרך להראות משחקים בלי וידיאו וסאונד, או שהם תלויים, שוב, בחסדי הליגה. גם זו דרך להשאיר את המצב על כנו.
ואם אתם שואלים, מה יהיה בליגות האחרות, הרי ששם הדאגה חסרת בסיס: ההכנסות של המועדונים ממכירת זכויות השידור לחו"ל היא מינורית ולא משמעותית.
השאלה המעניינת היא איך ייראה שיווק הליגות בעתיד, לאור הפסיקה. יש לא מעט אופציות לשינויים כאלו ואחרים בשוק. אבל אפשר גם להשאיר הכל כמו שהוא עכשיו. יותר מדי לא יקרה ממילא.
לפחות נעשה קצת צדק. צדק עם בעלת פאב קטן שהחליטה שיש לה זכות לא להיכנע לתכתיבים של מונופול. צדק עם אירופאים שחיים מחוץ למולדתם מאיזושהי סיבה ויכולים עכשיו לראות בטלוויזיה את הליגה שלהם. צדק, כמו אצל בוסמן. השאלה היא, מה עושים עם הצדק הזה ואיך נפטרים ממנו באלגנטיות.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
