אחרי תקופה ארוכה שבה נתניה נקשרה בשמות נוצצים כמו פרנסואה אבוטבול וריקו שירזי ובאירועים של הצתות והתנקשויות, העיר מבקשת לעלות על הפסים הנכונים ולהפוך למקום של תרבות ושל תיירות. חג הסוכות המתקרב הוא הזדמנות לחשוף בפני הציבור הרחב את הפנים היותר יפים של העיר, ואין הכוונה רק לטיילת המפורסמת.
נתניה בחרה באופציה של חיבור לתרבות ולאמנות, בדומה לערים אחרות בארץ ובעולם ששיפרו באמצעות התרבות - ממוזיאונים וגלריות ועד פסלי חוצות אטרקטיביים - את הדימוי ועמו גם את הרכב האוכלוסייה ואת מחיר הנדל"ן. נתניה הלכה על אמנות הפסיפס, ולא באקראי. לפני כעשור התגלה בדרום העיר מבנה ביזנטי עם פסיפס, והוגי הרעיון, ובהם שושנה (צ'וצ'י) זילברברג, חברת מועצת העיר, ביקשו לחבר בין העבר להווה במדיום הפסיפס. המטרה לדברי צ'וצ'י אינה מיתוג, אלא העלאת מודעות וחשיפה לקהל, מהרמה המשפחתית ועד לפעילות אקדמית באירועים.
הפעילויות בנתניה
בסוכות (18-15 באוקטובר) ייפתח בעיר פסטיבל פסיפס ראשון מסוגו בארץ, שנראה מבטיח ואפילו מרשים מבחינת ההיקף והחזון. הפסטיבל משלב תערוכה בנושא פסיפס בשיתוף עם העיר האיטלקית רוונה (Ravenna) שבאיטליה (ראו מסגרת), כנס עיוני אקדמי בנושא פסיפסים עתיקים בארץ ישראל (ב-16.10), תצוגת צילומי פסיפסים עתיקים ותערוכה של אמנים ישראלים המביאים את פרשנותם לפסיפסים העתיקים. לצד כל אלה יתקיימו גם פעילויות, סדנאות וסיורים מודרכים לילדים ולכל המשפחה. שיא הפעילות הקהילתית הוא פסיפס הגרביים, שבו מוזמן הקהל להביא גרביים שאיבדו את בני זוגם (ולמי אין כאלה?) לצורך טוויית שטיח ענק על טהרת המיחזור.
הפעילות האומנותית העשירה תכלול בין היתר גם את חשיפת פסלה של האמנית פרנצ'סקה פברי מרוונה, "חיבוק ים תיכוני", המוענק לעיר בטקס חגיגי (ב-15.10) וגם צפייה בפסיפס ייחודי של האמן אריק כלפון, מומחה לפסיפסים באתרים ציבוריים בשיתוף הקהילה. כלפון יוצר על קיר המוזיאון לתולדות נתניה עבודה של אימז'ים בהשראת צילומים מתולדות העיר נתניה. היצירה החלה בקיץ בשיתוף ילדי העיר, ותסתיים במהלך הפסטיבל מול עיני הצופים (16-17.10).
זו אינה יצירת הפסיפס הראשונה בעיר. קדם לו הפסל רוסלן סרגייב, שהציב בשנים האחרונות על הטיילת של נתניה לא פחות מתשעה פסלי פסיפס מרשימים, שמעלים זיכרונות על גאודי. בימים אלה הוא מציג במקביל גם בעיר רוונה.
מי שמגיע לנתניה, גם בלי קשר לפסטיבל, אל לו להחמיץ את פסליו של סרגייב ובכלל את הטיילת היפה, שבקציה מצוק גבוה ודרמטי הצופה לים. מצפון לה נמצאת טיילת שקד, ובה הגלריה לאמנות שסביבה גן יפה, שמתוכנן להתמלא אף הוא ביצירות פסיפס, גם הן בניחוח גאודי. פסלה של פרנצ'סקה פברי יהיה הנחשוני שבהם. סביב הכיכר הסמוכה לטיילת יש עשרות בתי קפה ומסעדות כיאה לעיר קיט תוססת בריביירה הצרפתית. גם כאן הצרפתית נשמעת מכל עבר, שכן כידוע נתניה חביבה מאוד על תיירים ועולים מצרפת.
גולת הכותרת של הפסטיבל היא התערוכה הבינלאומית "קוד פסיפס", המשלבת אומנים מרוונה לצד עמיתיהם הישראלים (גלריית הצוק 15.11-15.10). התערוכה מבטאת את המגמה העולמית שלפיה הפסיפס זוכה לעדנה מחודשת, בפרשנות מרעננת ובשפה מודרנית (ראו גם בעמודים הבאים). בתערוכה הזו נשמר השימוש בעקרון הפסיפס - שיבוץ אבנים/חלקים קטנים, אבל מקבל טוויסט ופרשנות מעניינת מבחינת החומרים. התוצאות הן פסיפסים ממתכת, מספוג, מצבע, מחרוזים ועוד, שפורצים את הגבולות, אבל עדיין שומרים על היסודות.
אסתי דרורי, המפיקה האומנותית והאוצרת (עם דורון פולק) אומרת ש"אי אפשר לנתק את ההווה מהעבר, והאמנים (הישראלים) התחברו לעברם האישי, הלאומי, ההיסטורי, האמנותי ואפילו המקראי, והביאו אותם לביטוי ביצירה. האמנים הישראלים לדבריה, "החליטו להרחיב את הנושא ולהתייחס לפסיפס בהיקף הרחב כפסיפס אנושי חברתי וכלכלי. זה פסיפס של עבודות, חשיבה ואנשים".
ד"ר לינדה קניפיץ, אוצרת המרכז הבינלאומי לתיעוד פסיפסים ברוונה, מספרת שבחרה להציג בתערוכה יצירות מאוסף המוזיאון לאמנות של רוונה, המייצגות את המסורת תוך שימוש עכשווי בשפת הפסיפס, ברמה מוזיאלית ובאיכות גבוהה של חומרים, טכניקה וארגון (ראו מסגרת). המפגש בין אמנים עם רקע, מסורת, סגנון ותרבות שונים מאפשר לנהל דו-שיח פורה, התורם למחקר האמנותי. רוונה חוגגת מדי שנתיים ביאנלה ארוכה של פסיפסים, עם פן אמנותי, אומנותי וקהילתי ברמה גבוהה. דרורי וזילברברג חולמות ליצור מסורת דומה גם בנתניה, שתתקיים מדי שנתיים ותצעיד את העיר לקדמת בימת הפסיפס הישראלית. פרטים ותוכנייה באתר העירייה: www.netanya.muni.il
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
