ביקורת ספרים: על הערך המוסף של "אפקט הפייסבוק"

"אפקט פייסבוק" מאת דיוויד קירקפטריק, הוצאת מודן, 357 עמ'

גם מייסד פייסבוק וגם יריביו יסכימו שהוא חנון מוזר וגאון, אבל האם הוא אידיאליסט עם כוונות לבנות חברה שונה, תרתי משמע, או "מנכ"ל מניאק"?

"אפקט פייסבוק"? אין דבר שגורם לי לרצות יותר להעיף ספר מהחלון מכזה שמתאר תופעה שכולנו חווינו לעייפה בשנים האחרונות, בוודאי אחרי שובר הקופות "הרשת החברתית". אבל למרבה השמחה, מעבר להקדמה, הספר לא מספר לנו שוב (ושוב) כיצד פייסבוק מחבר בין אנשים, משנה את העולם, וכמובן מאיץ את ה...גלובליזציה.

"אפקט פייסבוק" מתאר את סיפורה של החברה. מי שמתחיל לפהק לשמע הדברים הללו, שהרי "כבר ראינו ושמענו הכל בסרט 'הרשת החברתית', יגלה שיש הרבה מה לחדש ובעיקר לדייק. לספר, בשונה מהסרט, התראיינו בפתיחות (כולל השמעת ביקורת גלויה, גם עצמית) האנשים החשובים בהיסטוריה של פייסבוק, ובמיוחד צוקרברג. התוצאה היא חיובית בסיכומו של דבר בהתייחס לפייסבוק בכלל וצוקרברג בפרט, אבל עדיין מעניינת ומורכבת.

כשנשוא הסרט, מארק צוקרברג, הגיב עליו באומרו שיוצריו דייקו רק בסגנון הלבוש שלו (מה שנכון), הוא הגזים. גם בספר מוסכם שהוא גאון אבל חנון ומוזר. בספר אף נידונים באריכות הטעויות הגדולות של החברה שגרמו לחשש גדול מעמדת צוקרברג בנוגע לזכויות המשתמשים ב'רשת החברתית' על המידע שבידם כמו בהשקת הניוז פיד או תנאי השימוש החדשים הדרקוניים שעיצבה המחלקת המשפטית של פייסבוק בפברואר 2009, ועוררו זעם גדול.

עוד מבט על צוקרברג

היכן המחלוקת? ראשית, סביב שאלת טיב אופיו של צוקרברג - האם מדובר ב"מנכ"ל מניאק", כפי שהוא עצמו כתב על כרטיסי הביקור שלו בתחילת הדרך או דווקא אידיאולוג אמיתי, כזה שביקש לא להקים עוד חברה מוצלחת מהסוג המוכר. מהבחינה הזו, הספר נותן מבט שונה לגמרי, כזה שקיבל רק מעט ביטוי בסרט. צוקרברג מציג דרך מקורית לעשיית עסקים ובניית חברה, כזו שהייתה נועזת והוא נאלץ להיאבק עליה מול שותפיו לדרך, אנשי עסקים מנוסים ומוצלחים (בעוד הוא "עולל" בן עשרים וקצת), ולרוב התוצאות הוכיחו שהוא צדק.

הוא חיפש קודם כל צמיחה, על חשבון ניסיון לצבור הכנסות מירביות, כשהוא ממש ממתגלה כאיסטניס ביחס לפרסומות. הוא נאבק שלא להכניס את אנשי ההון סיכון לחברה ולתת להם להיות מקבלי ההחלטות והתנגד להתרחבות מהירה ככל האפשר. צוקרברג התמיד בהתעקשותו שלא לעשות אקזיט גם כשקיבל הצעות "חלומיות".

כל אלה, הוא ידע, יגרמו לסטייה מהדרך של רשת חברתית "מגניבה" כלשונו, שמאפשרת למשתמשיה ליידע אחד את השני על אירועים, שמצמצמת את הפער בין המרחב הציבורי לפרטי (תנסו היום לארגן מסיבה מבלי שהחבר יידע שהוא לא הוזמן). הוא אף דיבר על כך שבאמצעות פייסבוק יצליח להפוך את הגישה של "כלכלת מתנה" (לפיה, אני תורם לאחר, מתוך תחושת חובה או נדיבות, ואז הוא יתרום לי משהו בחזרה), לכזו שיכולה להצליח לא רק בחברות קטנות אלא גם בחברת ענק של מאות מיליונים ברחבי הגלובוס.

אם בכל זאת נחטא בהתייחסות לשם הספר, ההשפעה של פייסבוק אינה רק בדרך המקורית לעשות עסקים, אלא בחלקה בהחרפת היריבות בין גוגל ומיקרוסופט, כשהיא מספקת לענקית החיפוש חלום בלהות בדמות כל המידע שברשת החברתית שלא נגיש אליה אלא למתחרה מרדמונד.

הגישה השנויה במחלוקת של צוקרברג, לפיה החיים הפרטיים הופכים לנחלת הכלל וכך צריך להיות, אמורה להדאיג גם ממשלות, לא רק רודניות, בהתייחס למה שקורה עכשיו בהשפעת הרשתות החברתיות במזרח התיכון. גם מדינות דמוקרטיות במערב רואות עתה כיצד נאסף בידי חברה מידע כה רב על אזרחיהן. מי יבטיח שתמיד ייעשה בו שימוש במידה הראויה?

ספק אם יש עוד חברה, כמו זו שהקים צוקרברג, שטומנת בחובה כל כך הרבה הבטחות וסכנות לעתיד. "כלכלת מתנה" או "האח הגדול"? כמו שצוקרברג אמר, מה שהיה עד עתה, הוא כנראה רק ההתחלה.

"הבגידה", מאת הלן דנמור, הוצאת פן ובשיתוף ידיעות ספרים. תרגום מאנגלית: ניצה פלד. 395 עמ'.

רופא צעיר מלנינגרד מקבל לידיו ילד במצב קשה. אי הצלחת הטיפול תעורר עליו את זעם האב, בכיר במשטרה החשאית, שייסר אותו לפי מיטב הרפרטואר הסובייטי של תחילת שנות ה-50.

יש תקופות מודגשות בהיסטוריה, בהיותן מכילות אירועים דרמטיים, כמו מלחמת העולם השנייה או המהפכה הצרפתית. אבל מבחינה מסוימת דווקא התקופות שבתווך מעניינות לא פחות. הן באות על הרקע של התקופות המודגשות הללו ובתוך כך מתנהלים חיים נורמליים-משעממים לכאורה, אבל הם בעצם לא ממש כאלו.

בתקופה כזו מתרחשת עלילת הספר "בגידה" מאת הלן דנמור. לנינגרד, 1952, שנים ספורות בלבד אחרי המלחמה שהחריבה חלק גדול מברית המועצות ודרשה ממנה להקריב קרוב ל-30 מיליון מאנשיה, ובאופן ספציפי למקום ההתרחשות, פחות מעשור מאז המצור שעבר על העיר, שהמית מאות אלפים מתושביה והותיר צלקות פיזיות ונפשיות בקרב מי ששרדו.

אנדרי, רופא צעיר, אשתו היהודיה אנה והבן המאומץ קוליה, הם כולם "בוגרי" אותם ימים אפלים. הם גרים בדירה קטנה. אנדרי עובד בבית חולים ציבורי, אנה בגן ילדים ובין ולבין הם מנסים להביא לעולם ילד משותף, מנסים ולא מצליחים, אולי בגלל שהמחסור והרעב שידעו, פגעו בפוריות.

יום אחד, במהלך משמרת, פונה לאנדרי ד"ר רוסוב, קולגה שלו, ומבקש את חוות דעתו לגבי פציינט חדש - ילד כבן 11, שסובל מנפיחות ברגל וכנראה נמצא במצב קשה. טוב, אין זו הפעם הראשונה מבחינת אנדרי שהוא נדרש לטפל במקרה מסוג זה, אבל מה שמסבך את הסיטואציה זו העובדה שאביו של הילד הוא לא אחר מאשר וולקוב, בכיר במשטרה החשאית.

אנדרי מוזהר, על-ידי אנה ואחרים, לנסות להתחמק מהטיפול הבעייתי אבל המקצועיות שלו קוראת לו. הבדיקה מלמדת כי בניסיון אולי להציל את הילד יהיה צורך בקטיעת רגלו. מעתה גורלו של אנדרי ייקבע במידה רבה לפי מידת הבראתו של ילד, ללא קשר של ממש לשאלה אם הוא ושותפתו לטיפול, רופאה יהודיה בשם ברודסקיה, נהגו נכון או לאו.

הילד וכמובן אביו סוחפים את הרופא ומשפחתו לסערה גדולה כשבתוכה משתלבת כל המציאות הסבוכה והקשה של המקום והתקופה, תקופת הפחד של שלהי ימי סטלין - מעצרים ליליים, הצורך להסתיר עבר אפל אודות קרובי משפחה שהואשמו כאויבי המשטר, השתקת הסבל של ימי המצור על לנינגרד, ניחוחות אנטישמיים בהתנהלות שירותי הביטחון, חיפוש אובססיבי אחר האשמות כזב, דלתות שנטרקות, חברים שעושים עצמם נעלמים וזוג שמתייסר אם האחד ילשין על השני שהוא אכן, כפי שטוענים כלפיו במשטרה החשאית, "מרגל אמריקני" או "בוגד טרוצקיסט", פשוט כדי שמישהו יינצל כדי לגדל את הילדים.

אנדרי ואנה מנסים לחמוק מגורל מר שהיה מנת חלקם של רבים בברית המועצות בשנים שקדמו, מימי הטרור הגדול ועד רדיפת האמנים לאחר המלחמה. בעלילה אנושית, דינמית ומעניינת שמבטאת סיזיפיות רוסית הרבה יותר מאשר "קיץ'" אמריקני הם נאבקים על חייהם. האם יצליחו? התשובה בסביבות עמוד 395.