בני גנץ כבר מוכן לפוליטיקה

כן, הרמטכ"ל בני גנץ כבר מוכן לכניסה לפוליטיקה. הוא למד לדבר כמו פוליטיקאי, כלומר דיבורים שאינם לעניין. סיסמאות, קלישאות, איומים, קביעות מופרכות - את כל אלה תמצאו בשפע באמירותיו של גנץ לגבי הקיצוץ בתקציב הביטחון. לא שזה משהו חדש, סוג התגובה הזה היה נחלתם של כל, ודאי רוב, הרמטכ"לים מאז ומתמיד. לא רוצים שיקצצו להם. ובמקביל לא רוצים לקצץ בעצמם.

סטטוס קוו

גנץ רוצה שהמצב יישאר כמו שהוא. כלומר, שהתקציב לא יקוצץ אלא להיפך, יוגדל. זה הסטטוס קוו שאליו התרגלו במערכת הביטחון. הייתה מחאה חברתית? יש שכבות במצוקה? אל תיגעו בביטחון. אלא שאף אחד לא רוצה לנגוע בביטחון. רוצים רק לגעת בתקציב הביטחון, וזה לא אותו דבר.

תקציב ביטחון גדול אינו אומר ביטחון גדול. אם בכלל, אז ההישגים הגדולים ביותר של מערכת הביטחון בכלל, והצבא בפרט, היו כאשר בקושי היה כסף לקנות טנק. ככל שהתקציב עלה, הביטחון ירד. כמעט בדייקנות מתמטית.

נתניהו לא האחראי, גנץ?

גנץ והגנרלים שלו מתרעמים קשות על ראש הממשלה שאמר "אני אחראי". על מה בדיוק הכעס? כשאני שומע את גנץ, בא לי ללכת לרשם החברות לבדוק אם הצבא רשום על שמו. האם ביבי אמר משהו שאינו נכון? אם יהיה כישלון, ברור שגנץ ייתפש כאחד האחראים. אבל האחראי העליון, האדם שנבחר להיות האחראי, הוא נתניהו. אז מה רוצה גנץ?

טיעונים לא ענייניים

אני הייתי הראשון להציע להקשיב היטב לטיעונים ענייניים של גנץ - אם היו לו כאלה. אבל התמונה שגנץ מביא לממשלה היא חלקית עד כדי היותה מגמתית. יש בתמונה זו רק את האלמנטים שלדעת גנץ עלולים לנבוע מקיצוץ בתקציב.

אין התייחסות רצינית, או בכלל, לאפשרות של קיזוז הקיצוצים באמצעות התייעלות. בצדק שאל שר האוצר בממשלה את גנץ אם בצבא אין שום שומן שאפשר לקצץ בו. תשובה על כך לא התקבלה, בטח לא תשובה מנומקת.

יש שומן, שטייניץ? תוכיח

אין הרבה סיכוי לקבל מגנץ אופציות להתייעלות פנימית. הוא גדל כל חייו במסגרת ארגונית שבה כלל הברזל הוא 'לעולם אל תוותר על כסף, כי לא תקבל אותו בחזרה'. זו המנטליות בכל משרדי הממשלה, אולי בכל מקום. לכן, כאשר שר האוצר שואל על השומן, הוא עושה בקושי רבע עבודה.

המשימה העיקרית שלו היא להראות זאת. במספרים, במסמכים, לאחר בדיקה רצינית על ידי גורם חוץ-ממשלתי בלתי תלוי. כי זו הבעיה - כולם מדברים בדיונים האלה, חוזרים על אמירות ישנות, ואינם טורחים לספק בסיס עובדתי מוסמך לטענותיהם. משום כך הדיון אינו רציני, והוא יוכרע לבסוף לא על בסיס ענייני, אלא על הבסיס הפוליטי המוכר והטוב.