כבר 1,939 ימים חלפו מאז נחטף החייל גלעד שליט סמוך למעבר כרם שלום ב-25 ביוני 2006. לאורך כל שנותיו בשבי החמאס, סיקרו אמצעי התקשורת השונים את הפרשה באינטנסיביות משתנה. ואולם, האופן שבו התקשורת טיפלה בסוגיית שליט מעלה שאלות חשובות לגבי תפקידה בסיקור ההתרחשות והצגת המציאות.
שאלות דומות עלו בחודשים האחרונים בהקשר למחאה החברתית, עת נטען כי התקשורת לא רק דיווחה על האוהלים בשדרות - אלא גם חיבקה אותם, העניקה להם רוח גבית ואף הטתה את הסיקור לטובתם.
אינטנסיביות סיקור פרשת שליט מאפשרת הצצה אל תוך קרביה של התקשורת ומניעיה: האם התקשורת התגייסה לטובת החזרת החייל החטוף? האם דיווחה על המציאות או שייצרה אותה? האם ההתייחסות האמוציונלית לעתים של התקשורת נבעה משיקולי רייטינג? האם הציבור קיבל תמונה מלאה ומורכבת באשר לעסקה שאפשרה לו לבחון אותה מכל צדדיה, או שהיא הובילה אותו מכוסה עיניים אל עבר אמת אחת והחלטה אחת? האם התקשורת אפשרה קיומו של דיון מעמיק, והאם הציבור קיבל לידיו את כל המידע שניתן היה לתת - או שמא האופן שבו הוא תווך לו הוביל אותו למסקנה אחת וחותכת כי שליט צריך לחזור הביתה בכל מחיר?
"התקשורת הפעילה עוצמה בלתי רגילה", אומרת מגישת יומן והכתבת המדינית של ערוץ 1, איילה חסון. "אני אומרת את זה לא כשיפוט ערכי, אבל נראה לי שעוד נצטרך לבחון בעתיד את שאלת התנהלות התקשורת בסוגיית שליט".
- הסיקור היה אובייקטיבי, עד כמה שניתן?
"לחלוטין לא. התקשורת לא שמה את עצמה מחוץ לסיטואציה כמדווחת, אלא הייתה חלק מתוך אותה תחושה ציבורית ש'גלעד שליט צריך לחזור הביתה'. התקשורת הייתה מגויסת לעניין במובן דרמטי. אפשר לראות, לדוגמה, את ספירת הימים שהייתה בחלק מאמצעי התקשורת; או את הסיקור של הצעדה של משפחת שליט ממצפה הילה לירושלים, שהיה אף הוא מוגזם".
הפרשן הצבאי הבכיר של ערוץ 10, אלון בן-דוד, מסכים עם הדברים: "בדומה למחאה החברתית שהתנהלה בחודשים האחרונים, גם בנושא של שליט התקשורת התגייסה לעניין. למרות שנשמעו גם קולות חריגים בנושא, ניתן לומר שבאופן כללי התקשורת הייתה בעד השחרור. הייתה הרבה סימפטיה מצד התקשורת כלפי המשפחה והמטרה".
"היו מעט קולות שהעזו להתבטא נגד, כי הבון-טון התקשורתי, שהוא ממילא רדוד, היה ש'יש שם חייל שצריך להחזיר אותו'. תחושת ההתגייסות הכללית במדיה וגם התחושה שזה נושא שמלכד את העם - והתקשורת תמיד מחפשת את דרכה ללב הקונצנזוס - הובילה למציאת דרכים לסקר את הפרשה גם בימים שהיא לא בדיוק הייתה טלוויזיונית", אומר בן-דוד.
לדברי הפרשן הצבאי הבכיר של ערוץ 2, רוני דניאל, פרשת שליט שודרה באופן הוגן יותר מאשר סיקור המחאה החברתית. "בשונה מהמחאה החברתית", אומר דניאל, "הסיקור של פרשת שליט היה הרבה יותר הגון והרבה פחות מגויס לטובת משפחת שליט".
אביבה שליט / צלם: רויטרס
חסון מוסיפה כי "עצם בחירת מילים כמו 'הבן של כולנו' או 'הילד' - ולא 'החייל שנפל בשבי' - מעידה על פוזיציה שהתקשורת לקחה. זה כמובן נאמר בהכללה, כי הרי יש פלורליזם ולא כולם אוחזים באותה דעה ובאותה עמדה.
"כשהגיעה הקלטת של גלעד שליט, למשל, זה היה סיפור עיתונאי, כי זו הפעם הראשונה שבה היה אות חיים בקולו ובדמותו של שליט. אבל מצד שני, התקשורת התנהגה כמו האזרחים שצפו בקלטת בבית ובכו מכאב, מהתרגשות, מתסכול ומרחמים על אותו חייל שיושב בתוך בור ולא יודע מה מתחולל מסביבו. זה לא קורה כמעט בשום מקום אחר בעולם. זה מאוד ישראלי - לטוב ולרע", טוענת חסון.
בשונה מאחיותיה באירופה ובאמריקה, ישראל היא מדינה קטנה מאוד. בעוד שחטיפה של חייל אמריקני או בריטי עשויה שלא לתפוס כותרות ראשיות בבריטניה או בארה"ב, אופיה של ישראל, שנובע מגודל האוכלוסייה ומגודלה הפיזי ומהאתוסים והנרטיבים המשותפים שלה, מביאים לכך שסיקור פרשה דומה תהיה בעלת היקפים שונים.
המרחק והזרות בין חייל חטוף לבין פרשן צבאי בארה"ב הוא עצום עד כדי הפיכתו של החייל לסטטיסטיקה יבשה - דבר שיקל על אותו פרשן להתנגד נחרצות למחיר הכרוך בשחרורו של החטוף.
"קשה להגיד בפומבי 'אל תחזירו אותו, בשום אופן, תשאירו את שליט שם כך שהוא אולי יינמק בצינוק. זה לא פשוט", אומר דניאל. "אני אמרתי - וזאת הייתה דילמה אם לומר את זה - ש'אם בני היה שם, הייתי מתנהג בדיוק כמו משפחת שליט', אבל גם אמרתי שהשיקול הציבורי לא יכול להיעשות דרך העיניים הפרטיות.
"מדי יום יוצאים חיילים לפעולות שיכול להיות שהם לא יחזרו מהן, אז מה? לא נשלח אותם? גבי אשכנזי כרמטכ"ל שלח את הבן שלו לפעולות צבאיות מסוכנות, וכך גם יעשה הרמטכ"ל הנוכחי".
דניאל לא חושב שהביקורת על "התגייסות" אנשי תקשורת, כמו למשל עודד בן-עמי שספר את הימים בשבי מדי יום בתוכניתו, מדויקת - אם בוחנים את מכלול ההחלטה של חברת החדשות של ערוץ 2 לאפשר מגוון דעות בנושא.
"אני לא יודע מה זה 'תקשורת מגויסת'", הוא אומר, "אני יודע לדבר על מה היה בבית שלי. בערוץ 2 היו מגוון דעות, ולכולן ניתן ביטוי. בסופו של דבר יש בסיס נתונים, וזו העבודה של העיתונאי. על בסיס זה יש הערכות, והיו כל מגוון הדעות, כגון זה שההסכם הוא לא מסוכן, וש'צריך לשחרר בכל מחיר'. אני סברתי ההיפך, שאין כזה דבר בכל מחיר, שהביטוי הזה הוא פופליסטי.
"היו תקופות שהייתה תרדמת אז לא נגענו בעניין שליט. עודד בן-עמי לקח את זה כמשימה למנות את הימים מדי יום, וזה כמו הצטרפות למאבק של גלעד שליט. אני שמח שבחברת החדשות אפשרו לו לעשות את זה ולי להגיד מה שאני חושב", מוסיף דניאל.
- לסיקור התקשורתי הייתה השפעה על החלטת הממשלה?
בן-דוד: "חד-משמעית כן. השרים וראש הממשלה הושפעו מהאופן שבו הם יסוקרו בתקשורת. בניגוד לראש הממשלה שרון, שהלך על החלטה שלאו דווקא הייתה פופולרית, לשחרר את אלחנן טננבאום - כאן האווירה הציבורית וההבנה שתהיה סימפטיה ציבורית לעסקת שליט הן חלק מההחלטה".
דניאל מסכים עם הקביעה: "אין לי ספק שלשרים ולראש הממשלה ישבה באחורי הראש המחשבה על איך הם ייתפסו בעיני הציבור בעקבות החלטה כזאת או אחרת. לא בכדי הוחלט לעשות הצבעה ידנית. יכול להיות שאם ההצבעה הייתה חשאית, היחס של המתנגדים מול המסכימים היה משתנה".
"אין יותר דבר כזה שממשלה פועלת בתוך ואקום", אומרת חסון, שמוסיפה מיד גם כי "בסופו של דבר, החלטת הממשלה הזאת לא הייתה מתקבלת ללא מכלול של נסיבות. האופן שבו העסקה הוצגה לציבור בתקשורת לפני ישיבת הממשלה הביאו לכך שהשרים כבר לא יכלו לומר 'לא' לעסקה".
- האם הציבור מקבל תמונה נכונה של המצב שמאפשרת לו לשקול את ההכרעה והסיטואציה?
בן-דוד: "בעיניי השאלה היא אם הציבור רואה את התמונה המורכבת, ואני חושב שבחלקת האלוהים הקטנה שלי ניסיתי לעשות את זה. בדרך-כלל הדיון הציבורי הוא לא מעמיק יותר ממה שאתה יכול לנסח בתור סטיקר, אבל האתגר שלנו - ואני לפחות עשיתי את המאמץ הזה - הוא להראות שיש עוד רבדים, עוד שכבות ודברים שאפשר לעשות כדי לשנות את הסיטואציה, כך שהצופים יבינו שלא מדובר במצב דו-ממדי".
למרות זאת, בן-דוד אומר כי "אנשים לא רוצים להתעסק במחיר או בהשלכות, כי מבחינתם חייל שבוי צריך לחזור הביתה. התחושה הציבורית והאמירה הציבורית - שאני אגב לא מתווכח איתה אלא מנתח אותה - הייתה שצריך להחזיר את שליט הביתה. זאת גישה שלא רצתה לראות עומקים או רבדים, אלא לראות אותו בבית. נקודה. סוף".
למרות שפרשת שליט היא אירוע חדשותי שלא אמור להיות מושפע משיקולי רייטינג, הבחירה לגבי אופן סיקור של אירוע חדשותי נובעת פעמים רבות בדיוק מתוך השיקולים הללו.
"אני לא רוצה להגיד ששיקולי רייטינג הנחו את מערכות החדשות", אומרת חסון, "אבל יש כאן שיקולים פופוליסטיים שהובילו לסיקור אמוציונלי של הפרשה, בוודאי. ומכיוון שאני עובדת בערוץ לא פופוליסטי, אני מרשה לעצמי לומר את המילה הזאת. יש פה מסחטת רגשות, ואנשים מודעים לכך.
"היו פה הרבה דיונים רציניים, וקולם של המתנגדים נשמע. בדיונים שנערכו באולפנים נשמע גם קול אחר. אבל שליט הפך לסמל, לאייקון, ועצם העובדה שתוכניות בחרו למנות את מספר הימים שהוא שהה בשבי זאת בחירה, בחירה מודעת שיש לה משמעות מאוד אמוציונלית ואמירה. זאת בחירה בנקיטת עמדה שהיא לגיטימית בעיניי, אבל זאת בחירה".
יחלו לדון בסוגיית המחיר
חסון סבורה כי עכשיו, לאחר שהתקבלה ההחלטה, ובמיוחד לאחר ששליט ישוב לישראל - אם הכול ילך לפי התוכניות - יחלו התקשורת והחברה לעסוק בסוגיות שלא עסקו בהן בהרחבה ב-5 השנים האחרונות.
"אני בטוחה שיעסקו כעת הרבה יותר בשאלת המחיר, שהיא שאלה מעניינת מאוד", היא אומרת.
סוגייה נוספת שלא עסקו בה בהרחבה ומהווה, לדברי חסון, דוגמה לחוסר האובייקטיביות של התקשורת, היא שהדיון המוסרי בסוגיית השחרור היה בעיקר בהקשר להשארת ולהפקרת חייל בשבי וההשפעה שלה על החיילים האחרים.
"כמעט שלא היה עיסוק בשאלה המוסרית של שחרור האסירים שרצחו, המחבלים עם הדם על הידיים ורבי-המרצחים. לאורך השנים התקשורת דיווחה על המעללים של כל אותם רבי-מרצחים מרשימת החמאס, אבל לא דנה יותר מדי בהיבט המוסרי של שחרורם. לא היה דיון ששם את שתי השאלות המוסריות האלה האחת מול השנייה על כף המאזניים".
לדברי חסון, הדבר נובע בין היתר מכך שמדובר ב"סיפור מורכב שאין בו אמת מוחלטת, ולכן יותר קשה לקיים דיון עמוק בתקשורת ויותר קל להיאחז בנרטיבים אמוציונליים".
ואולם, למרות הכול, חסון טוענת כי על אף הלחץ התקשורתי העסקה לא הייתה מתממשת אילולא הייתה עוברת את כל האישורים מצד כל גורמי הביטחון הרלבנטיים. "היו תקופות שהמזג אוויר היה יותר סוער", אומרת חסון, "התקופה של הצעדה ממצפה הילה, למשל, הייתה תקופה אינטנסיבית של לחץ עצום מצד התקשורת על הפוליטיקאים לשחרר את שליט. זה היה ממש לחץ פיזי לא מתון של התקשורת, ולמרות זאת זה לא עבד, כי התנאים שהיו אז מצד גורמי הביטחון והחמאס לא התאימו. גם העסקה הנוכחית לא הייתה מתממשת לו השב"כ, הרמטכ"ל ושאר גורמי הביטחון היו אומרים שזה מסוכן ושישראל לא תעמוד בזה".
בערוץ 2 ידעו על העסקה יומיים לפני פרסומה
בחדשות 2 ידעו על העסקה יומיים לפני פרסומה, אך הצנזורה לא אפשרה לפרסם את המידע. האישור ניתן רק ביום שלישי בשעה 19:30, במקביל לפרסום ברשת הטלוויזיה הערבית "אל-ערביה".
עם הפרסום ברשת הערבית, יצאה הודעה מלשכת ראש הממשלה על כינוס ישיבת הממשלה, והצנזורה אישרה לחדשות 2 את הפרסום, כאמור יומיים לאחר שהחברה ביקשה היתר לפרסם פרטים.
במקביל הותר פרסום גם בקול ישראל, ושני הגופים היו הראשונים לפרסם את דבר העסקה המסתמנת, באותו זמן תוך ציטוט הפרסום ברשת הזרה.
הצנזורה אמונה, מתוקף תפקידה, גם על מידע הקשור בחיילים חטופים. "כשמגיעים לשלבים בעסקה בהם יש חשיבות רבה לחשאיות, נתנו מעטפת מלאה ככל הנדרש", אומרת ל"גלובס" הצנזורית הראשית תא"ל סימה וואקנין-גיל.
לדבריה, "אפשרנו מעטפת יחסית הרמטית עד 19:30, כשהותר הפרסום על ישיבת הממשלה. תיאמנו את הפעילות בתקשורת עם המתווך דוד מידן ועם לשכת ראש הממשלה".
הצנזורית הראשית שיבחה את התקשורת, שלא נלחמה באיפול שהוטל על הפרשה, וגם את הצוות שפעל לשחרור שליט, אשר לא דלף מפעילותו מידע.
יש לציין כי המידע שהגיע למערכות התקשורת התגבש שם מפעילות חריגה בלשכת ראש הממשלה בימים האחרונים. "התקשורת זהירה ואחראית, ובסך-הכל בשילוב של צוות שפעל בחשאיות, צנזורה ותקשורת שפעלה באתיקה, התאפשר שידור אחראי", אומרת גיל, ומוסיפה כי "המידע ביום שלישי יהיה חופשי, כי התהליך הגיע לסיומו".
השידור בידיים של דובר צה"ל
דובר צה"ל יהיה אחראי על מרבית הצילומים של גלעד שליט עם שובו המיוחל לישראל ביום שלישי הקרוב. צלמי היחידה הצבאית יהיו אמונים על צילומי החייל החטוף בכל התהליך, ובכלל זה הגעתו לכרם שלום והפגישה עם הוריו ועם ראש הממשלה בבסיס תל נוף.
התמונות וצילומי הווידיאו יועברו לתקשורת על-פי כללים שטרם נקבעו. מרגע שינחת שליט בכפר ורדים, הוא יהיה חשוף לצילומי התקשורת, ול"גלובס" נודע כי בערוץ 10 מנסים לארגן צילום מאורגן של מסעו לביתו שבמצפה הילה, על מנת למנוע התנפלות של צלמים על המכונית.
עם הגיעו למצפה הילה, לא תתאפשר כל גישה לבית המשפחה, כך מוסרת דוברת המשפחה, תמי שינקמן. ועם זאת, בשיחות עם כלי התקשורת, לא הטיל נועם שליט, אביו, כל מגבלות או דרישות מיוחדות.
3 הערוצים המרכזיים, 1, 2 ו-10, מקימים עמדות שידור במצפה הילה, אולם אלה לא צפויות להשקיף על הבית. בנוסף, תתפרס שורה ארוכה של עמדות שידור ברחבי הארץ מהדרום, בכלא קציעות ובמעבר הגבול עם מצרים, ועד לצפון.
בסך-הכול ילוו את יום השידורים, שיופקע לחלוטין על-ידי חברות החדשות, מאות כתבים ואנשי צוות ועשרות ניידות שידור.
בערוץ 2 תעביר הזכיינית רשת את המושכות לחברת החדשות מהשעה 6:00 בבוקר ועד חצות לפחות. יונית לוי, מגישת המהדורה המרכזית, עושה את דרכה ארצה מירח הדבש שלה, ומיד אחרי השידור היא צפויה לצאת בחזרה להמשיכו. לוי תשדר מהאולפן, ואילו דני קושמרו ייצא לשטח וינדוד בין עמדות השידור.
בערוץ 10 יובילו את יום השידור יעקב אילון, שילווה בפרשנים באולפן בגבעתיים, ותמר איש-שלום, שתשב בעמדה במצפה הילה.
הגעתו של שליט לביתו לא תתועד. גם הצלמת המלווה את המשפחה, טל גורן, לא תורשה לצלם את כניסתו, וגם לא נציגי דובר צה"ל. סביב בית המשפחה תוצב שמירה על המשפחה, על מנת למנוע מצב דומה לזה שהתרחש כאשר הגיעה הקלטת מגלעד, אז טיפסו כתבים על גדר הבית.
אביבה שליט, אימו של גלעד, צפויה לצאת אל התקשורת במהלך אותו יום ולבקש אותה לכבד את פרטיות המשפחה מעתה והלאה. כניסת אזרחים שאינם תושבי מצפה הילה לא תתאפשר בימים שאחרי בואו של שליט ליישוב.
עסקת שליט הביאה להתעניינות גוברת מצד כלי תקשורת רבים בעולם, שהביעו את רצונם לבוא לישראל ולסקר את חזרתו של שליט. לשכת העיתונות הממשלתית נערכת בצורה מתוגברת לעבודה מול העיתונות הזרה. ביום-יום נמצאים בישראל כ-2,000 עיתונאים זרים. בימים הקרובים צפויים להגיע עשרות נוספים לסיקור העסקה.
לדברי מנכ"ל לשכת העיתונות הממשלתית, אורן הלמן, "נקיים היערכות מיוחדת בחול המועד סוכות לטיפול מיוחד בכתבים הזרים הקבועים שפועלים בישראל והעיתונאים המבקרים, שכבר קיבלנו אינדיקציות שהם מתכוונים להגיע לסקר את האירוע.
"לע"מ תעבוד עם כוח-אדם מתוגבר לקליטת כתבים מבקרים לשם הנפקת תעודות עיתונאי זמניות ותסייע להם בכל שנדרש עד האירוע, ותהיה היערכות משמעותית שלנו ביום האירוע עצמו, בתיאום עם שר ההסברה, יולי אדלשטיין. זאת, למרות שמשרדינו היו אמורים להיות סגורים בשל חופשה מרוכזת בסוכות".
הוא מוסיף כי "בדרך-כלל הכתבים הזרים הזמניים, אלה שמגיעים לישראל לסיקור של אירוע מסוים, לא מתאמים מראש את הגעתם מול לע"מ, ולכן את האינדיקציות האמיתיות נקבל במהלך השבוע הקרוב, עד יום שלישי. בינתיים קיבלנו מספר פניות מכלי תקשורת זרים עוד לפני החג, שמהן הבנו שיש עניין רב בסיקור".
איזכורים של גלעד שליט בתקשורת בשנה האחרונה
איך משמרים אייטם באוויר במשך 5 שנים ברציפות?
"המטרה שלנו הייתה למקד את המאבק בפרצוף אחד, של ראש הממשלה, שזאת אחריותו לקבל את ההחלטה. הוא האיש האחראי, והוא המנהיג שצריך לקבל את ההחלטה הזאת ולבצע אותה. מולו הצבנו את הפרצוף השני, זה של גלעד שליט", כך אומרת ל"גלובס" תמי שינקמן ממשרד יחסי הציבור רימון-כהן-שינקמן, שליוותה את המאבק של משפחת שליט בשנים האחרונות.
עד סוף 2008, פעלה משפחת שליט ללא ייעוץ תקשורתי צמוד. כאשר ביקש נועם שליט ממשרד רימון-כהן-שינקמן לטפל תקשורתית בהחזרת בנו מהשבי, הוא נענה כי המשרד יעניק לו ייעוץ צמוד בהתנדבות מלאה, בהובלת תמי שינקמן, מבעלי המשרד.
בתשובה לשאלה האם הסיקור התקשורתי היה מוטה או מגויס לטובת שליט, עונה שינקמן כי אופן הסיקור הוא תוצאה של עבודה סיזיפית ויומיומית מול כלל מערכות התקשורת. "הייתה עבודה מאוד מסיבית עם התקשורת על זה", היא אומרת, "זה לא היה דבר ברור מאליו שמעלים את הנושא הזה והתקשורת פשוט תבוא. הייתה עבודה אינטנסיבית מול ראשי המערכות ועם המערכות ולמעשה שיתוף-פעולה איתן.
"זאת הייתה עבודת שכתוב מסיבית והטמעה של מה חשוב כערכים ומסרים, ואיזה אחריות צריכה להיות לכל מסר שיוצא מטעם התקשורת בנושא. מה שהיה חשוב לנו זה להבהיר לכולם - לכתבים, העורכים, הפובליציסטים, הוגי הדעות ומשפיעי דעת הקהל - שאנחנו לא קבענו את התהליך והדרך. מצד שני, כל מערכת בחרה להציג גם את הצד שכנגד".
- איך בכל זאת מצליחים לנהל קמפיין כזה במשך 5 שנים?
"לא בללכת סחור-סחור אחרי כל מיני רעיונות טובים או הזויים שלא היו ממוקדי מטרה, כמו לדוגמה המשט לחופי עזה. התחולל מאבק אינסופי בקרב גורמים אינטרסנטים שרצו להוביל את המאבק למקומות שלא יועילו לו. אנחנו ראינו את המטרה שלנו במיקוד המאבק בפרצוף של ראש הממשלה. חוץ מזה, השארנו את זה בתודעה הציבורית כל הזמן, והעובדה שהנושא לא ירד מסדר היום הלאומי - למרות שבתקופות מסוימות ירדנו מתחת לרדאר הציבורי. הנושא כל הזמן דובר, מהקמת האוהל והמסע והקמפיין 'הצילו', ובהדגשת המסרים של הערבות ההדדית והאחריות להחזיר חייל הביתה".
כתבות
ני"ע
