פסטיבל אייקון לסרטי פנטזיה ומדע בדיוני נפתח בתל-אביב

במדינת ישראל יש יותר חובבי מדע בדיוני ממה שנדמה, וזה מה שהפך את פסטיבל אייקון- פסטיבל בינלאומי לסרטי פנטזיה ומדע בדיוני, לאחד הפסטיבלים המצליחים בישראל וברבות השנים לאחד הפסטיבלים החשובים בעולם בז'אנר. למשך שלושת ימי הפסטיבל, שייפתח היום (א'), יוקרנו סרטים חדשים לצד שלל סדנאות והרצאות העוסקות בקיומים וביקומים מקבילים.

העוגן המרכזי בתוכניית הפסטיבל השנה הוא הסרט האמריקני "כדור ארץ אחר" (יופץ בישראל בנובמבר), סרט מעולה שבולט מעל היתר ומזכיר כמה מעטים הם הסרטים בז'אנר שנוגעים בשאלות פילוסופיות וכמה מעטים עוד יותר הם אלה שאפשר לכנותם "סרטים רציניים". "כדור ארץ אחר" מספר על רודה, סטודנטית מצטיינת שמשתחררת מהכלא לאחר שהואשמה בהריגתם של אם ובנה בתאונת דרכים. ביום שחרורה מתגלה כוכב הדומה דמיון מפתיע לכדור הארץ, ורודה נחושה להצטרף למשלחת אסטרונאוטים לכוכב הזה. היא גם נחושה בדעתה לבקש את סליחתו של ג'ון, אבי המשפחה, שנותר לבד. את רודה מגלמת בכישרון רב השחקנית והתסריטאית בריט מרלינג, שגם כתבה את התסריט עם מייק קהיל, שגם ביים וצילם את הסרט. "אני אוהב כשמדע בדיוני הוא ברקע", מספר קהיל בראיון בלעדי ל"גלובס", ומוסיף: "אני לא רוצה לעשות סרט שבו מפלצות יוצאות מהבטן. זה לא מעניין אותי. אני אוהב שמשתמשים במדע הבדיוני כמטאפורה. כמו בשירה. זה מאפשר לנו להבין בני אדם יותר. יותר מקרוב".

איך בדיוק הדבר מאפשר להבין זאת? קהיל מדגים באמצעות התסריט לסרטו הבא, שגם הוא עוסק בעולם אחר: גלגול נשמות. קהיל: "מעסיק אותי הניסיון להבין מי אני. מי אנחנו. האם במהלך חיינו אנחנו משתנים. תחשוב, אם רק היינו יכולים לדעת מי היינו בעבר, גלגול אחר גלגול, כדי לדעת מי אנחנו כיום...אם הייתי יודע מי היה הבנאדם בגלגולים קודמים, האם אוהב את הבנאדם כמו שאני אוהב אותו בלי הידיעה? אם הוא עשה משהו רע, האם אני רוצה לסלוח לו? איזה תחושות זה מוציא? ולגבי עצמי, הייתי שואל אם אני רוצה להיות האיש הזה, או אם אני לא רוצה להיות. מאוד קשה להשתנות במהלך החיים, אבל אנשים משתנים. אנחנו שופטים אחרים אבל כלפי עצמנו אנחנו אמפאתיים.

גם קהיל וגם מרלינג, שזה שיתוף הפעולה השני שלהם (הקודם היה הסרט הדוקומנטארי הפופולארי"מתאגרפים ובלרינות") למדו כלכלה באוניברסיטה, מה שלא בהכרח הופך אותם לרציונאליים מבין יוצרי הסרטים בז'אנר המדע הבדיוני, אבל מלמד משהו על הדרך היעילה שבה הופק הסרט (השניים שותפים גם להפקה): תקציב מדוד, חסכני (כ-1 מיליון דולר), אך לא כזה אשר פוגע באיכות היצירה. על פי קהיל, החיסרון הפך יתרון, והיצירתיות שנכפתה על מרלינג ועליו, רק העשירה את הסרט.

- קהיל, זה בעצם סיפור אהבה הארד קור. רודה מתאהבת בג'ון ומסתירה ממנו שהיא זו שהרגה את משפחתו והרסה את חייו. אני תוהה אם ג'ון יכול לסלוח לעצמו על זה שהוא אוהב אותה.

"שאלה טובה, אני באמת לא יודע. מה אתה חושב? הוא יכול?"

- אני חושב שכן...

"אני מקווה שכן. רודה מגלה שכדי שיסלחו לה היא צריכה קודם כל לסלוח לעצמה. הסרט מדבר על כך שכדי שיסלחו לך, אתה צריך לסלוח לעצמך קודם. רודה הולכת לכלא, ויש לה אשמה על הכתפיים. והכלא לא מסיר את האשמה. והיא הולכת לאיש להתנצל אבל היא מבינה שזה אנוכי, אז היא מחליטה פשוט להפוך את החיים שלו לטובים יותר".

- מערכת היחסים ביניהם היא מתרחשת כאילו ביקום מקביל. הם לחלוטין מנותקים מהעולם.

"היא מאוד מבודדת כאינדיבידואלית והוא מבודד גם הוא. שניהם מתחברים.. הם מדברים באותה שפה של רגשות. בבועה הזו היחסים שלהם יפהפיים, כי זה מוסיף שמחה לשניהם. בבועה אין עבר ואין עתיד. הווה מושלם. מספיק פעם אחת שהעבר יצוץ כדי שהבועה תתפוצץ, ואז הנפילה תהיה כואבת. תוביל להתרסקות".

תעודת זהות מייק קהיל

גיל: 32

נולד ב: ניו הייבן, קונטיקט, ארצות הברית.

הישגים בולטים: עבד במשך חמש שנים כבמאי, צלם וכמפיק בפועל בנשיונל ג'אוגרפיק, שם ביים סדרות וסרטי טבע רבים, ביניהם "אי הדובים", "קריטרקאם". שימש כעורך של הסרט הדוקומנטרי על לאונרד כהן "I'M YOUR MAN ", ביים את הסרט הדוקומנטרי "מתאגרפים ובלרינות".

נזכור לו את: "מתאגרפים ובלרינות", "כדור ארץ אחר".

עוד משהו: חברתו לחיים בשנתיים האחרונות היא ישראלית. הם גרים בניו יורק ומרבים לבקר בישראל.

הנה עוד שלושה סרטים מומלצים:

"אהבה" בימוי: וויליאם יובנק (ארה"ב, 2011)

אסטרונאוט אמריקני צעיר נתקע משך שנים בחלל. בדיעבד הוא מגלה שמשימתו בוטלה ולכן הקשר עמו נותק. הבדידות והגעגועים קשים מנשוא, והוא מנסה לשמור על עניין ועל שפיות, אבל השנים חולפות ורק האוכל (הכיצד?לא ברור) נשאר. האסטרונאוט הנטוש משאיר מכתב פרידה, שכנראה איש לעולם לא יקרא.

"צייד הטרולים". בימוי: אנדריי אוברדאל (נורווגיה, 2010)

טרולים רצחניים בורחים מהשמורה הסגורה שלהם אל לבו של יער הסמוך לעיירה שלווה. הרשויות לא רוצים ליצור פאניקה בציבור, ולמזלם הם מצליחים לגייס צייד טרולים וותיק ובעל ניסיון. הוא נלחם בטרולים בחירוף נפש, והוא נלחם בהצלחה פחותה במערכת הבירוקרטית- שכר נמוך, תנאים לא טובים. בשל חשאיות העניין, הוא לא יכול לגייס תמיכה ציבורית. על הכרה ותהילה בכלל אין על מה לדבר. כשקבוצת סטודנטים לתקשורת מחליטה לתעד אותו במלאכתו (בפתיחת הסרט שנדמית כמחווה ל"פרויקט המכשפה מבלייר"), הוא מתרצה ומשתף פעולה. והוא הולך ולוקח אותם איתו עד הסוף.

"קבור". בימוי: רודריגו קורטז (ארה"ב, 2011)

ריאן ריינדולס הוא לא רק השחקן העסוק בהוליווד. נראה כאילו שהוא השחקן היחיד. 7 סרטים בשנה האחרונה, כולם להיטים, והנה הלהיט הבא: "קבור", אחד מסרטי האימה הטובים אי פעם. ריינדולס מגלם אדם ברגעיו המסויטים: הוא קבור תחת האדמה, כשלרשותו מצית, טלפון נייד, אוויר שהולך ואוזל ותקווה שגם היא אוזלת לאיטה. הוא מנסה להבין מי הביא אותו למצב הזה והאם יוכל בכלל לצאת.