מדוע התפטר מנכ"ל המשרד

את תופעת המינויים הפוליטיים בשירות הציבורי אפשר לעקור. את הפוליטיזציה כנראה קשה הרבה יותר. האחרון שגילה זאת היה דן הראל, מנכ"ל משרד התחבורה, שהודיע בשבוע שעבר במפתיע על התפטרותו.

המהלך המפתיע של הראל סודק את התדמית החדשה שמטפח השר ישראל כץ בתפקידו הנוכחי כשר תחבורה. הראל מסרב בינתיים בעקשנות לדבר עם עיתונאים, אבל ההשערות המלומדות מרמזות על סיבה אחת: האג'נדה הפוליטית שמגיעה מלשכת השר.

הניחושים וההשערות האלה רחוקים מלספק את זכות הציבור לדעת. זאת בדיוק הסיבה לכך שצריך לבקש ממנכ"לים מתפטרים בשירות הציבורי לנמק את התפטרותם.

נגד כץ התנהלה עד לפני שנתיים חקירה שעסקה בחשד למינויים פוליטיים במשרד החקלאות ובגופים קשורים. תיק החקירה נסגר אחרי ארבע שנים בהחלטת היועץ המשפטי לממשלה לאחר שלא נמצאו ראיות לביסוס החשדות. על רקע הכווייה הזו שספג כץ העריכו הכול כי התפקיד הנוכחי שלו בלשכת שר התחבורה יעמוד בסימן מקצועיות טהורה.

מינוי דירקטורים מפוקפק

כץ לא חסך מאמצים כדי לבסס את ההשערה. הדוגמה הבולטת היא מינוי יושבי הראש לדירקטוריונים בחברות הממשלתיות. כץ מעדיף להאריך קדנציות ליושבי ראש מכהנים שמונו לפני תקופתו, ובמקרים שבהם אין לו ברירה - הוא בוחר אנשים בעלי רקע מקצועי עשיר ורקע פוליטי דל: אישים כמו אורי יוגב ברכבת ישראל ונעמי אנוך בחברת אוצר מפעלי ים. שני הפוליטיקאים לשעבר היחידים שמונו בהמלצתו הם אוריאל לין ברשות לבטיחות בדרכים ומיכאל רצון בנת"ע - שניהם אינם מזוהים כאנשי מחנה כץ.

ובכל זאת יש משהו בהתנהלות שלו שמפריע לאנשי המקצוע שמונו לבצע את מדיניות המשרד: חקי הראל התפטר פעמיים ממנכ"לות רכבת ישראל. דן הראל התפטר אחרי תשעה חודשים ויעקב גנות אחרי שנה וחצי. שני אלופים במיל' וניצב אחד בדימוס. שלוש התפטרויות שנעשו ללא התראה מראש וללא מתן סיבה משכנעת.

כץ עוסק, נושם ומדבר פוליטיקה. ועדי העובדים בנמלי האוויר והתעופה, שעליהם מפקח משרדו, נחשבים לוועדים החזקים במדינה. ואם זה לא מספיק, תחום התחבורה חולש על אינטרסים כלכליים במיליארדי שקלים. האם לא מן הראוי שנדע למה? עם כל הכבוד לג'נטלמניות וללויאליות של אנשי מערכת הביטחון לשעבר, זכות הציבור לדעת יותר חשובה.