כבר לא יורופח

קצת קשה לדבר על היורוליג ועל איזו עונה זו עומדת להיות. כי בזמן שהסגלים של הקבוצות נוצצים וחמושים בלא פחות מ-19 שחקני NBA, לכולם ברור שהודעה אחת שתצא ממשרד הקומישינר בניו יורק על סיום השביתה תהפוך את העונה הזאת בין-לילה. ובמקום פתיחת עונה חגיגית נראה שחקנים שרצים עם מזוודות על הכתפיים, ממהרים הביתה לליגה הטובה באמת.

***

כבר שנים שהיורוליג סובלת מ"בריחת מוחות" ל-NBA. כל אירופאי גבוה שמסוגל ללעוס מסטיק ולכדרר חותם מעבר לים, והעונה השפל נראה בדרך לשיא אחרי שהמשבר הכלכלי ביוון הביא את פנאתינייקוס ואולימפיאקוס לחתוך דרמטית תקציבים, ובמקביל גם מועדוני הכדורגל של ברצלונה וריאל מדריד החליטו להקטין את הסבסוד של מחלקות הכדורסל ולקצץ להן את הכנפיים.

אלא שאז הגיעה השביתה ב-NBA ובאפס זמן הקפיצה את היורוליג למעלה. פתאום התברר שכסף באירופה לא חסר, ותוך חודש וחצי נרשמו 44 החתמות של שחקניNBA באירופה בלבד, מרוסיה, תורכיה, ספרד ואפילו ישראל. איטליה שבה מזמן הכדורסל הפך ללא רלוונטי הפכה ליעד מועדף עבור שחקני ה-NBA. השביתה בארה"ב הפכה את היורוליג לליגת הכדורסל הטובה בעולם. כרגע.

אם יש משהו שזרימת שחקני ה-NBA לאירופה הוכיחה הוא שכדורסל מקצועני הוא קודם כל ביזנס. הרי להחתים שחקנים מובילים שיילכו באמצע העונה ועלולים לפרק קבוצות, זה הדבר הכי לא ספורטיבי שיש. אבל זה הדבר הכי מכניס שיש. הגיע הזמן שכל הרומנטיקנים שמדברים על כדורסל מתקופת הבלטות יבינו שספורט מקצועני מתעסק בכסף שמתחת לבלטות.

***

דווקא המקצוענות והדומיננטיות של מכבי ת"א נמצאות בעוכריה. היא סובלת מהסיטואציה החדשה מאחר שבעוד היריבות מתחזקות כלכלית ומקצועית, במכבי כבר מזמן ממקסמים את הפוטנציאל הכלכלי בשוק הישראלי הקטן עד תום. ספונסרים בכמויות, 10,000 מנויים והסכם שידורים רב-שנתי, את כל אלו היה למזרחי ופדרמן גם לפני השביתה. כדי להגדיל את התקציב הלכה מכבי לקושש דולרים בליגה האדריאטית. עוד מהלך עסקי נטו שיכניס קצת כסף, אבל בצד השני של המטוטלת יגביר את העומס. כולם דיברו על הסיכון שמהלך כזה יגבה בדמות שחיקה ופציעות שיגיעו אחרי 70-80 משחקים בעונה. צחוק הגורל הוא שכבר אחרי המשחק הראשון בליגה נגד גלבוע/גליל, ג'ורדן פראמר - השחקן היחיד במכבי שאין לו תחליף - נפצע במשחק בלתי חשוב בעליל (מכבי הרי תהיה בפיינל פור) שבו מכבי ניצחה ב-35 הפרש, ולא ברור אם בכלל יעמוד לרשותו של בלאט במשחק פתיחת העונה החשוב במילאנו.

***

ובכל זאת, אפשר לקבוע כבר עכשיו: זו הולכת להיות עונת היורוליג האיכותית והטובה מעולם. לפחות עד שתסתיים השביתה ב-NBA. מי שמסמן את מכבי ת"א כקנדידטית ללכת הפעם עד הסוף ובין היתר בונה את התיזה שלו על התבוסות שהנחילה מכבי עד כה (4 מ-4 בכל המסגרות והפרש ממוצע של 23.7 למשחק), עוד עשוי להיות מופתע מהקשיים שמחכים למכבי אפילו בשלב הראשון. מלבד שרלרואה הבלגית, ארבע הקבוצות האחרות שמכבי תפגוש - ריאל מדריד, מילאנו, אנדולו אפס, פרטיזן - התחמשו בלפחות כוכב NBA אחד (אנדולו ופרטיזן בשניים), כל הקבוצות החתימו כוכבים אירופאים מהדרג הראשון. וכולן, ממש כמו מכבי, אפילו לא חושבות על אי העפלה לטופ-16.

גם גדולי הפסימיסטים לא רואים סרט שבו מכבי לא עולה לשלב השני. אבל מה זה אומר? שריאל עם חצי נבחרת ספרד מחוזקת לא תעלה? אולי פילזן שהביאה את אקס-הלייקרס, סאשה וויאצ'יץ' ואילייסובה מה-NBA, סבאנוביץ' הסרבי המצוין או איסי לואו מגולדן סטייט או פקוביץ' שבפעם האחרונה שהיה כאן העיף את מכבי בהצלבה? מילאנו, עם גלינארי מדנבר נאגטס ושלושה שחקני חמישיית אלופת היורוליג פנאתינייקוס (בורוסיס, פוטסיס וניקולאס), לא תעלה?

היתרון של מכבי על כולן הוא בעמדת המאמן. מכבי מחזיקה היום את אחד משלושת המאמנים הטובים באירופה ללא ספק. היתרון הנוסף (שאולי עוד יתברר כחיסרון בהמשך) הוא דווקא העובדה שהקבוצה החלה את העונה מוקדם מאוד בגלל הליגה האדריאטית: המוכנות והחיבור המוקדם הם יתרונות גדולים מול יריבות עם פוטנציאל אדיר, אבל כאלו שהורכבו מחדש וצריכות את הזמן להתארגן.

את ההימור הראשון שדייויד בלאט לקח הקיץ בבניית הקבוצה, מכבי תפגוש כבר בחודש הראשון: האם סגל מתורגל, מאומן וחכם ככל שיהיה, יכול לחפות על נחיתות פיזית ואתלטית. על הנייר, מכבי נחותה גם בגובה וגם באתלטיות מארבע הקבוצות שמתחרות איתה על העלייה. ואלו לא רק שחקני ה-NBA. מכבי תפגוש קווים אחוריים מהירים וחזקים וקווים קדמיים גבוהים ואתלטים. מלבד מכבי ושרלרואה שמחזיקות בסגל רק שחקן אחד בגובה 2.08, לכל אחת מהקבוצות האחרות בבית יש ארבעה (!) שחקנים של 2.08 מ' ומעלה. כולל כמה מגדלים של 2.15 מ' פלוס.

לבלאט אין מושג ירוק איך יתמודדו ארבעת השחקנים החדשים שלו עם הגובה והאתלטיות של היריבות. כמה סנטרים אמיתיים פגש שון ג'יימס בשלוש השנים האחרונות, לפני שהגורל יזמן לו בחודש הקרוב פגישות עם פקוביץ' (2.10 מטר) טומיץ' (2.17), בורוסיס (2.10) ובאראץ (217). האם ג'ון שייר, יוגב אוחיון ודווין סמית מסוגלים לשמור או לייצר לעצמם מצב קליעה כשיעמדו מולם רודי פרננדז וסרחיו יול מריאל, איי סי לואו מפרטיזן או אפילו עומר קוק ממילאנו? הנהלת מכבי ת"א הימרה שכן.