לפני חודשיים, בזמן ששחקני NBA התחילו לפזול לכיוון אירופה, ניסינו לשחק כאן בנדמה לי. ההערכה שלנו היתה אז: "יש יותר מדי סימנים לכך שעונת 2011/12 ב-NBA לא תיפתח בכלל". מאז קרו כמה דברים שהולכים ומאוששים את אותה הנחה. העיקרי שבהם הוא ההפנמה של שחקנים שהמשבר בין ארגון השחקנים לבין הליגה הוא כל כך עמוק, וכדאי למצוא עבודה כמה שיותר מהר. התוצאה: 52 שחקנים - כ-12% מהשחקנים שסיימו את עונת ה-NBA האחרונה - מצאו עבודה מעבר לים.
אחדים מהם אף חתמו על חוזים שלא מאפשרים להם לחזור לארה"ב גם במידה שהשביתה בליגה תיגמר. את התוצאה של הבריחה ההמונית ראינו ביום חמישי: 19 שחקני NBA השתתפו במחזור הפתיחה של היורוליג.
בסוף השבוע התרחש פרק נוסף בסאגת הסכסוך על חידוש ההסכם הקיבוצי ב-NBA, רק שהפעם השיחות בין הצדדים, בניסיון לאחות את הקרעים, ממש איבדו כיוון. אחרי 30 שעות של דיונים מרתוניים בניו יורק שנמתחו על פני יומיים וחצי, נפרדו הצדדים ללא תוצאות כשהקרע רק הולך ומעמיק. קן ברגר, הפרשן המצוין של cbssports, טוען שכבר לא מדובר בשני צדדים עקשניים, אלא ב"קרקס נודד שהאוהל שלו נע בכל רחבי מנהטן, שמנוהל על ידי ליצנים בחליפות שיוצאים ונכנסים לאוהל בכל שעות היום". ברגר מוסיף ש"בקרוב מאוד, אף אחד לא ירצה לראות את הקרקס הזה, בקרוב מאוד השחקנים והבעלים ינהלו את המו"מ הזה ביער מבודד מבלי שאף אחד ירצה לבוא ולשמוע אותם".
ברגר מבטא את הכעס של אוהדים, עיתונאים ובעצם כל מי שהליגה יקרה לו. הטענה היא שהוויכוח הוא כבר מזמן לא על כסף, אלא על אגו. כל צד רוצה לשבור את הצד השני, לצאת מנצח משולחן הדיונים עם הידיים מונפות. ובינתיים הזמן אוזל. אחרי שביטלו את השבועיים הראשונים של הליגה, בקרוב מאוד יעבור הזמן שבו אפשר יהיה להפעיל ליגה מטעמים של חוסר ספורטיביות.
***
בתחילת השבוע דווקא היתה אופטימיות באוויר. אחרי למעלה מ-110 ימי שביתה, בשל העובדה שיתר מדי דם רע כבר זרם בין הצדדים, הוחלט למנות בורר פדרלי חיצוני לנסות ולפשר. השימוש בבוררים חיצוניים בסכסוכים ספורטיביים בארה"ב הוכיח את עצמו באינספור מקרים. מי שמונה לתפקיד הוא ג'ורג' כהן, ניו יורקי בן 77 שעומד בראש מערך הבוררות הפדרלי בארה"ב (FMCS). מערך בוררות כללי, לא כזה שדן רק בסכסוכים בספורט. כהן מונה לתפקיד על-ידי הנשיא אובמה באוקטובר 2009, ומאז הביא לפשרה בין היתר בסכסוך בין שחקני ה-MLS לליגה, בין שחקני ה-NFL לליגה, ואפילו לפשרה בין סוכנות התעופה האזרחית האמריקנית לפקחי הטיסה. "אם יש איזשהו בורר במדינה הזאת שיכול לעזור לשני הצדדים האלו להתקדם או להגיע להסכם תוך זמן קצר, כהן הוא בדיוק האיש", כתב עליו ג'ף זילגיט ב"יו.אס.איי טודיי". האופטימיות נבעה מכך שאחוזי ההצלחה של ה-FMCS תחת כהן הם פנומנליים - מתוך 4,919 תיקי בוררות שהגיעו לידי הארגון של כהן ב-2010, 86% הסתיימו בהצלחה.
ביום חמישי האחרון, אחרי יומיים וחצי של התשה, הודיע הבורר כהן שהוא מרים ידיים: "אני כאן גמרתי. אי אפשר לעזור לשני הצדדים האלו. הפערים הם עצומים. אני לא יכול לעזור להם יותר".
***
במה נתקל כהן שכל כך זעזע אותו? כהן ראה את הקרקס שעליו מדברים הפרשנים. קודם כל ברמת ההתנהלות: בשונה מסכסוכים אחרים - ואפילו הסכסוך המר האחרון ב-NFL - גם בימים העכורים ביותר השיחות התקיימו תמיד בין האנשים שקיבלו את המנדט לכך: ראשי הארגון מול ראשי הליגה. תמיד נשמרה ההפרדה המוחלטת בין השחקנים ובין הבעלים לבין שולחנות הדיונים. אלא שב-NBA, מאז תחילת אוקטובר, נזרקו למערכה סופרסטארים שידועים דווקא בקור רוחם על המגרש אבל הרבה פחות במצבים מסוג זה. בחלק מהמקרים הם אלו שיצרו את הדם הרע (השיא היה אותו איום 'אל תנפנף את האצבע שלך מולי' של דוויין ווייד על הקומישנר דייויד סטרן) והעבירו את השיחות לפסים אישיים. ווייד, קובי בראיינט, לברון ג'יימס, פול פירס, קווין גארנט - כולם עמדו שם בחדרים וזרקו משפטים לאוויר, כאילו מדובר בטראש טוק במגרש, בניסיון לקדם את המשבר. מי שרוצה להבין לאיזו נקודת שפל הגיע המו"מ, צריך להסתכל באחת התמונות היותר מעניינות שיצאו החוצה מהשיחות: תמונה שבה נראה נשיא הארגון דריק פישר והיו"ר בילי האנטר יושבים לשולחן הדיונים, ומאחוריהם סוללה של שחקנים בחליפות שעומדים מאחורי השולחן כמו חבורת גאנגסטרים.
אבל בסוף השבוע גם ראשי הליגה איבדו כיוון ועברו לסגנון מערב פרוע. הקומישנר דיויד סטרן נאלץ להישאר בביתו בגלל שפעת שתקפה אותו, ובהיעדרו, במקום הסגן אדם סילבר שהיה אמור להוביל את הדיונים - התמלא השולחן בבעלים, שכל אחד רצה להשאיר את חותמו על השיחות ולהפגין נוכחות. בין אלו שהגיעו היה גם פול אלן, ממייסדי מיקרוסופט והבעלים של פורטלנד, שלטענת הפרשנים הגיע "באופן אישי כדי לשמש כשוטר הרע, ולוודא שבהיעדרו של סטרן אף אחד מהבעלים לא מתחיל להתקפל מול השחקנים".
***
גם כהן גילה שהוויכוח הוא לא ממש על כסף. כי על כסף אפשר להתפשר איפשהו באמצע. אבל על אגו קצת יותר קשה. הבעלים הביאו לשולחן ב-4 באוקטובר הצעה שהוגדרה על-ידם כ"הצעה אחרונה בהחלט", לפיה ההכנסות יהיו מחולקות 50%-50%, בשונה מה-57%-43% לטובת השחקנים שהיה נהוג בהסכם השש-שנתי האחרון. באותה פגישה לפני שבועיים וחצי ההצעה האחרונה בהחלט של השחקנים עמדה על 53%-47% לטובתם. ההנחה היתה שהשיחות שחודשו בשבוע האחרון יביאו את הצדדים להתקרב קצת, כשכל אחד יוותר על משהו קטן.
מה קרה בסוף השבוע? ממש כלום. השחקנים שמו על השולחן שתי הצעות: הראשונה - מוכנים לרדת מהקו האדום שלהם ולהעמיד אותו על 52.5%; ההצעה נדחתה על-ידי הבעלים. השחקנים שוב חזרו לחדר והביאו הצעה שהעלה הכלכלן של ארגון השחקנים קווין מרפי, שאומרת שהשחקנים יקבלו בין 53%-50% אחוז מההכנסות - אם ההכנסות של הליגה יהיו מתחת לתחזית, השחקנים יקבלו 50% מההכנסות. ואם ההכנסות יעלו מעל לצפי בתחילת העונה, הנתח של השחקנים יגדל למקסימום 53%. הבעלים סירבו גם לזה.
בתמורה הציעו הבעלים את אותה הצעה בדיוק מלפני שבועיים: 50%-50%.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
