בכל שנה מצביע מגזין "אדוורטייזינג אייג'" על כתבי-עת שבלטו לטובה בתוך ים המגזינים בשוק האמריקני. הדירוג כולל מגזינים שבלטו בתחום אחד או יותר כמו התמודדות מול אתגרים, תפניות חיוביות, בניית חזיתות עסקיות חדשות או אפילו שימור היותם מודל לחיקוי עבור המתחרים.
ברשימת כתבי-העת הנבחרים של 2011 בולט במיוחד הגיוון. הרשימה כוללת כתבי-עת לקהל הרחב, לצד כאלה המיועדים לקהל נישה, וכתבי-עת בני 100 שנה או יותר, לצד כאלה שנולדו לפני שנים מעטות.
מקום ראשון: "Vogue"
קל לצמוח כשאתה חדש וקטן יחסית, אבל כשאתה עושה זאת בתור גוף ותיק ומבוסס, יש כנראה יותר מכמה דברים שביצעת נכון. "ווג" הצליח להגדיל את מספר עמודי הפרסום בגיליונותיו, מינואר ועד אוקטובר, ביותר מ-9%, עד ל-2,125 בתקופת הדירוג, כשרק כתבי-העת "Brides" ו-"People" יכולים להתגאות במספר עמודי פרסום רב יותר. בנוסף, הצליח "ווג" להגדיל את היקף מכירותיו בדוכנים כמעט ב-13% במהלך המחצית הראשונה של השנה, בעיקר, אך לא רק, בזכות תמונת השער של ליידי גאגא בגיליון מארס. בגיליון ספטמבר הדהים "ווג" שוב כשמנה 584 עמודי פרסום. לכן, אין ספק כי "ווג" הוא כתב-העת של השנה.
מקום 2: "Time"
אפילו אם העלייה של 16.1% במכירות השבועון "טיים" בדוכנים נסתייעה באירועים דוגמת החתונה המלכותית שנערכה במארס באנגליה, וגם אם הגידול במספר המנויים נזקף לזכות הקוראים שעברו אליו מכתב-העת "U.S News & World Report" שמהדורת הדפוס שלו חדלה מלהתפרסם בשנה שעברה, יש לציין לשבח את החוזק של "טיים" ואת היכולת שלו למצב את עצמו בעמדה משופרת.
"טיים" הוא עדיין מותג אייקוני בעולם הפרינט, והוא ממשיך להיות הכתובת של הקוראים, כאשר אירועים משמעותיים מתרחשים. המהדורה המקוונת של "טיים" זכתה גם היא למחמאות השנה, דבר שעשוי אולי להעיד על עתיד ורוד הצפוי לכתב-העת גם בתחום זה.
מקום 3: "Food Network Magazine"
"Food Network Magazine" הוא פרי שיתוף-פעולה בין המו"ל הרסט לרשת טלוויזיה בכבלים. כתב-העת החל את דרכו בגיליון ניסיוני שפורסם באוקטובר 2008, וכעת עומד מספר הקוראים שלו על 1.5 מיליון, כשהשאיפה היא להגדיל את היקף התפוצה שלו. כתב-העת זכה בתואר "השקת השנה" של 2009 מטעם "אדוורטייזינג אייג'" ונכלל ברשימת כתבי-העת המובילים של 2010. מספר עמודי הפרסום שלו גדל ב-13.8% עד חודש אוקטובר השנה, היקף המכירות שלו בדוכני העיתונים עלה ב-5%, והיקף החשיפה אליו גדל ב-5%.
מקום 4: "Garden&Gun"
כתב-העת הזה רושם את הופעת הבכורה שלו ברשימה, ומהווה דוגמה נוספת לכוח של התמקדות בנישת קוראים. כתב-העת שמגדיר את עצמו כ"נשמת הדרום", פשוט ביקש מקוראיו תושבי מדינות צפון ארה"ב, להתבדח על חשבון שמו יוצא הדופן כאשר הוא הושק ב-2007. אבל דומה שאנשי "Garden & Gun" ידעו מה שהם עושים, כי הם אלה שצוחקים עכשיו, עם גידול מהיר במספר עמודי הפרסום, היקף תפוצה הולך וגדל ופרס המצוינות בטקס National Magazine Award.
מקום 5: "Vanity Fair"
כתב-העת הוותיק נהנה מהשנה הרווחית שלו ביותר בתולדותיו הודות לעלייה במספר עמודי הפרסום בו, עלייה במספר המנויים, במכירות בדוכנים ובהכנסות מהדורות הדיגיטל. בעוד כתבי-עת מתחרים מתבססים על מכירה בסיטונאות, מכירות ממומנות והפצת עותקים במקומות ציבוריים, 99% מהמנויים הנמכרים על-ידי "ואניטי פייר" משולמים ישירות על-ידי הקוראים. הסיבה לכך, כפי שניסח זאת עורך כתב-העת מזה 20 שנים, גריידון קרטר, היא שנוסף על הזרקור שמופנה להוליווד, גם חלקן של חדשות עסקים וכלכלה, מניוז קורפ עד לגרופון, לא נפקד.
מקום 6: "Monocle"
זוהי השנה הראשונה שבה מופיע "מונוקל" ברשימת כתבי-העת המובילים. 66 אלף הקוראים המשלמים של "מונוקל" לא הופכים אותו לכתב-עת רחב תפוצה במיוחד, אבל 204 העמודים של כל גיליון שלו מלאים בטורים מצוינים, פרסומות מתוחכמות, "מתיחות מותג" ובעיקר ביטחון בנייר המודפס. הכנסותיו של "מונוקל" נמצאות בקו עלייה. כתב-העת הגיע לרווחיות בשנה שעברה.
מקום 7: "National Geographic"
זהו אחד מכתבי-העת שאי-אפשר להימנע מהמלצה עליהם. עורך "נשיונל ג'יאוגרפיק", כריס ג'ונס, הוא עורך השנה של "אדוורטייזינג אייג'" ב-2009, וכתב-העת הופיע ברשימת כתבי-העת המובילים ב-2008 וב-2009. גם השנה הזו הייתה מוצלחת עבור "נשיונל ג'אוגרפיק". המכירות בדוכני העיתונים עלו ב-5%, היקף עמודי הפרסום גדל ב-14%, והוא נבחר לכתב-העת של השנה על-ידי אנשי תעשיית ההוצאה לאור בטקס National Magazine Awards, שבו הוא היה מועמד גם על פרסים בתחום הצילום, צילום החדשות וגיליון נושא.
מקום 8: "The New Yorker"
בזמנים שבהם נכונות הצרכנים לשלם עבור תוכן מוטלת בספק, ה"ניו-יורקר", על מיליון הקוראים שלו, ממשיך להוכיח שלאיכות יש ביקוש. מכירות העותקים הבודדים (שלא במסגרת מנוי) שלו, עלו ב-1.2% למרות עלייה של דולר אחד במחיר הגיליון ל-5.99 דולר, ומיתון כולל במכירות בדוכני העיתונים. בנוסף, מספר המנויים של ה"ניו-יורקר" עלה גם הוא, על אף עלייה של 10 דולרים במחיר המנוי, ל-70 דולר לשנה. לכתב-העת יש גם 27 אלף מנויים לאפליקציית האייפד שלו, המשלמים 60 דולר לשנה, או 6 דולר לחודש. מספר הקוראים המשלמים של כתב-העת באייפד, קינדל, נוק וגירסאות דיגיטליות אחרות שלו מגיע ל-189 אלף.
מקום 9: "This Old House"
מדובר במקרה של כתב-העת הנכון בעיתוי הנכון. המפרסמים המשיכו להתדפק על דלתות "This Old House", העוסק בתחום העיצוב והאדריכלות, גם כאשר הכלכלה כולה ושוק הנדל"ן בפרט היו בשפל. זאת מפני כשאנשים נמנעים מקניית בתים חדשים, הם "מקננים", מעצבים את בתיהם הישנים ושואפים לשפרם. עד לגיליון חודש אוקטובר גדל היקף עמודי הפרסום בגיליונות כתב-העת השנה ב-16.8%, נתון המסתייע מעט בעובדה שהשנה יצא גיליון אחד יותר מב-2010. קשה לסמן קטגוריה מסוימת שדחפה קדימה את היקף הפרסום בכתב-העת, כאשר הגידול בו ניכר בתחומים שונים דוגמת תרופות ללא מרשם, ביטוח וכלי רכב. תוכניות הטלוויזיה המצליחות של "This Old House" וסדרת סרטי הווידיאו שהפיק כתב-העת עבור רשתות הקמעונאות וולמארט, הום דיפו וג'ים בים, סייעו להגדלת הכנסותיו ב-25% במהלך שנה אחת בלבד.
מקום 10: "The Economist"
משתתף קבוע ברשימה וכתב-העת של השנה ב-2008, "האקונומיסט", הגדיל את מספר המנויים שלו ב-5% במחצית הראשונה של 2011 ואת היקף התפוצה שלו ב-3% ל-884 אלף קוראים משלמים. כתב-העת הציג את Economist Education, סדרה של קורסים אלקטרוניים העוסקים בשווקים המתעוררים. בנוסף, הציג "האקונומיסט" את Online Fair, תוכנה לעריכת אירועים מקוונים. לכתב-העת יש 1.2 מיליון עוקבים בטוויטר ו-800 אלף מעריצים בפייסבוק, אך עם זאת, הוא ממשיך לראות את האליטות כקהל היעד שלו.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
