לאיציק נקר, מייסד, יו"ר ובעל המניות הגדול בטופ אימאג', חשוב היה להתראיין. מאוד חשוב. נקר (58), שייסד את טופ אימאג' (Top Image) לפני 20 שנה, בחר לשבור שתיקה ארוכת שנים, ולתפוס לרגע את מקומו של עידו שכטר, מנכ"ל החברה, במרכז הבמה התקשורתית, ולו כדי "להאדיר את החלטותיי שלי", הוא אומר בחיוך.
נקר, איש בעל חוש הומור עצמי מפותח למדי, אינו פורש מהחברה. הוא עדיין לא מוכר אותה, ורחוק מלחשוב על הסטארט אפ הבא שיקים. את כל מרצו ועיקר זמנו הוא מקדיש בשנתיים האחרונות לטופ אימאג', שהשלימה באחרונה רה ארגון די מוצלח; חלק ממנו כלל פירעון מלא ומוקדם מהצפוי של אג"ח שהנפיקה לפני כחמש שנים - רגע לפני שמשבר האשראי פרץ, והכניס את טופ אימאג' לרשימה שחורה של חברות שנקלעו לקשיי נזילות.
פירעון האג"ח, שהושלם לפני כשלושה שבועות, הוא זה שדחף את נקר להתיישב מול הטייפ הדיגיטלי שלנו, ולדבר על טופ אימאג' ועתידה, אך גם על האופן שבו הצליחה חברת התוכנה הוותיקה בין החברות הישראליות הקטנטנות שנסחרות בשוק ההון האמריקני, להחזיר את מלוא חובה לבעלי האג"ח - בלי "תספורת" ואפילו בלי לקבוע תור אצל הספר השכונתי ולבטל ברגע האחרון.
אפשר להבין את נקר. בימים שבהם לא מעט חברות ציבוריות בשוק ההון המקומי מתקשות לפרוע את חובותיהן כלפי בעלי האג"ח, מתכתשות מולם בבתי משפט ומנסות להתחמק מחובותיהן - טופ אימאג', חברה ששוויה 20 מיליון דולר בלבד ובקופתה יש נכון לסוף הרבעון השני רק 7.2 מיליון דולר, פרעה אג"ח בשווי כולל של 14.7 מיליון דולר (או 61.9 מיליון שקל במונחי מועד ההנפקה) שנה לפני מועד הפירעון המקורי (2012) וחמש שנים לפני מועד הפירעון, שתוקן בעקבות הסדר שאליו הגיעה החברה עם בעלי האג"ח.
"פירעון האג"ח היה עבורי אירוע מכונן", מודה נקר בראיון ראשון ובלעדי ל"גלובס". הנפקת האג"ח, למרות שנקר אינו מודה בכך, הייתה בעצמה אירוע מכונן עבורו, למרות שפרש מהחברה לפני שזו בוצעה.
רכש את המניות בזיל הזול
טופ אימאג', שפיתחה תוכנה לניהול ועיבוד תוכן בתהליכי עבודה ארגוניים, נדבקה לפני כחמש שנים בחיידק האג"ח, וכחלק מהרישום הכפול שביצעה בשוק ההון המקומי, גייסה 14.7 מיליון דולר בהנפקת חוב. שנה מאוחר יותר החל משבר האשראי לתת את אותותיו, מניית טופ אימאג', שנסחרת ברשימת המניות הקטנות של נאסד"ק (Nasdaq Capital Market), נחתה למחיר שפל של 45 סנט, ובעלת המניות הגדולה בחברה באותה תקופה - קרן ההשקעות Charterhouse Group International - מאסה בהשקעתה זו, ובתחילת 2009 חיפשה לה קונה.
חיפשה ומצאה את נקר, שפרש מהחברה בסוף 2001, ולא מיהר לשוב אליה. "הייתה לי התלבטות מאוד גדולה", הוא מודה. "עשיתי דברים אחרים, ולא ממש רציתי להכניס ראש בריא למיטה חולה". אחרי מעט מחשבה, ואולי בגלל שבכל זאת מדובר היה בחברה שייסד, נטל נקר אקמול ורכש יחד עם שכטר את החזקות הקרן בחברה (כחמישית מההון) לפי מחיר של כחצי דולר למניה. טופ אימאג' נסחרת כרגע לפי מחיר של 2.01 דולר, וזה אומר שנקר ושכטר קיבלו החלטה נבונה.
נקר ושכטר, דרך אגב, חברו להובלת החברה לפני כעשור (שכטר החליף את נקר בתפקיד המנכ"ל כשזה פרש מהחברה), וזו כנראה הסיבה שבגינה נמנע נקר מלבקר בפומבי את שכטר על החלטתו לבצע הנפקת אג"ח שכמעט הובילה את החברה לאבדון. "חברת תוכנה אינה יכולה להנפיק אג"ח. אין לה תזרים קבוע, ואם היא תשקיע את מה שיש לה בהחזר חוב, בסופו של דבר היא לא תגיע רחוק. זה כמו לדווש על אופניים וליפול", הוא אומר. "תמיד האמנתי שביצועים של חברה הם פועל יוצא של היזם שלה, עד נקודה מסוימת. כשהכנסתי את עידו לחברה - ואנו מכירים לא מעט שנים, לטוב ולרע - האמנתי שיחד נעלה את החברה על דרך המלך, וזה באמת מה שקרה".
רה ארגון מעמיק
לאחר חילופי בעל הבית בחברה, נקר ושכטר הפשילו שרוולים והחלו לעבוד במטרה להבריא את טופ אימאג'. "פיקאסו אמר פעם: 'יש אנשים שלוקחים את השמש והופכים אותה לנקודה צהובה, ויש כאלו שלוקחים נקודה צהובה והופכים אותה לשמש'. אני הפכתי את הנקודה לשמש", מתגאה נקר.
שמש או לא, כשנקר חזר לטופ אימאג' הוא בעיקר ראה חושך, ונאלץ לבצע רה ארגון מעמיק בחברה. נסגרו סניפים לא רווחיים מעבר לים (בעיקר במזרח הרחוק) - ירושה מחברות כושלות שנרכשו בעזרת אותם כספי אג"ח - ופוטרו 168 עובדים. "התמקדתי אך ורק בשורה התחתונה, וזנחתי לחלוטין את השורה העליונה", מעיד נקר. "היה לי כדור אחד במחסנית, והייתי צריך להחליט מה אני עושה איתו: הורג את עצמי או הורג מישהו אחר", הוא שוב משתמש בהומור, ומודה: "החלטתי שאם לא אצליח, אאסוף את הגרוטאות שנשארו ואמכור אותן למישהו אחר".
אך נקר הצליח, והגרוטאות הפכו לבעלות ערך. את 2007 סיימה החברה עם הפסד תפעולי של 7.3 מיליון דולר, ב-2008 הייתה מאוזנת, את 2009 סיימה עם רווח תפעולי של 1.1 מיליון דולר שגדל ל-1.8 מיליון דולר אשתקד. כעת, לאחר שנתיים של רה ארגון, מתפנה נקר לטפל בשורה העליונה ומחזיר את המושג "צמיחה" ללקסיקון של החברה. השנה צפויות הכנסות טופ אימאג' לגדול ב-20%-25%, ואילו הרווח התפעולי צפוי לגדול ב-40%-60%.
להפוך כל תהליך ליעיל
אז מה בעצם עושה טופ אימאג'? ובכן, חברת התוכנה משתייכת כאמור לקטגוריה של ניהול תוכן ארגוני (Enterprise Content Management). "כל תהליך בארגון מתחיל באירוע", מסביר נקר. "קחי כדוגמה חשבונית שמגיעה לארגון מאחד מספקיו. התוכנה של טופ אימאג', eFLOW, לוקחת את אותה חשבונית, ולא משנה באיזו צורה הגיעה - פקס, דואר רגיל או דואר אלקטרוני - ומעבדת את התוכן שבה מתוך מטרה לאמת בינה לבין ההזמנה המקורית שבוצעה בגינה".
עיבוד חשבוניות, כפי שמסביר נקר, הוא רק דוגמה אחת לניהול תוכן ארגוני. שוק התוכנות העולמי לניהול תוכן ארגוני (ראו מסגרת) גלגל אשתקד 4.3 מיליארד דולר, וצפוי לגלגל לפחות 6.1 מיליארד דולר עד 2015, והשימושים שלו רבים ומגוונים. "מדובר בתחום ענק", אומר נקר, "ואנו יכולים לטפל בכל תהליך שמבוסס על מסמך".
שוק שמגלגל מיליארדי דולרים מדי שנה, ושהשחקנים בו גדולים בהרבה מטופ אימאג' (ראו מסגרת), גרם לנקר, כחלק מהרה הארגון, למקד את החברה במספר מינימלי של שווקים ורטיקליים, והעיקרי שבהם הוא הבנקים. כפועל יוצא פיתחה טופ אימאג', על גבי ה-eFLOW, פלטפורמה בנקאית שמיועדת אך ורק ללקוחותיה מהמגזר.
פלטפורמה זו מאפשרת לבנק דוגמת סיטי לעבד כמעט כל מסמך (ובבנקים יש הרי הרבה מסמכים), והחברה גובה מהבנק תשלום בגין כל אפליקציה נוספת שנגזרת ממנה - החל מאפליקציה של פתיחת חשבון, דרך מתן הלוואה והפקת צ'קים, וכלה באימות חתימות. "זה ממש כמו App Store", אומר נקר, ומסביר כי שינוי המודל העסקי הזה יצר שווי חוזה ממוצע מול בנק כזה או אחר של 3-5 מיליון דולר במקום כמה מאות אלפי דולרים.
ואכן, בחירה זו של החברה הוכחה כנכונה, ומעת השקתה בתחילת 2009 יצרה הפלטפורמה הבנקאית הכנסות של 4.6 מיליון דולר. בין לקוחותיה ניתן למצוא את סיטיבנק, Standart Chartered, HML ודויטשה בנק.
אך נקר לא הסתפק בשוק ורטיקלי אחד, וסמוך למועד השקת הפלטפורמה הבנקאית, יצא לדרכו מנוע הצמיחה השני של החברה - Digital Mail Room - תוכנה לניהול חדר דואר דיגיטלי שכבר הוטמעה אצל 38 לקוחות. "נניח שמנוי של מפעיל סלולרי מעדכן אותו שהכתובת שלו השתנתה. התוכנה שלנו לוקחת את אותו מידע, ומכוונת אותו למחלקה הנכונה שצריכה לקבל אותו", מסביר נקר.
בצד שני מנועי צמיחה אלו לא נטשה טופ אימאג' מקור הכנסות מסורתי יותר, גם אם פחות משמעותי וקבוע כמו השניים שהוזכרו - מפקדי אוכלוסין. "מדינות מפותחות מבצעות מפקד פעם בעשר שנים, ומדינות מתפתחות בכל חמש שנים", מסביר נקר, ונזכר כיצד בעבר ביצעה החברה מפקד חיות בקניה ומפקד של פרות באירלנד. "לספור בני אדם ובעלי חיים זה פחות או יותר אותה פעולה".
מה שכן ננטש, לפחות נכון לרגע זה, הוא אסטרטגיית M&A. "אין לי שום סיבה לבצע כרגע רכישות", מבהיר נקר, ומודה כי הרכישות הכושלות שבוצעו בסיוע כספי האג"ח מרתיעים אותו ממהלך דומה. "הדבר היחיד שהנפקת האג"ח עשתה לחברה זה כאב ראש", הוא מסכם, ומוסיף כי רכישה תתרחש אולי כשהחברה תחליט לחדור לשוק האמריקני. "התחלנו לבדוק את השוק האמריקני, וכבר יש לנו כמה רעיונות איך להיכנס אליו".
"אני עובד כדי לתקן את השווי של החברה"
לנקר אין בעיה להצהיר כי השווי הנוכחי של החברה אינו מוצא חן בעיניו, ובמילים קצת יותר כלכליות: טופ אימאג' נסחרת בדיסקאונט לעומת החברות המתחרות שלה.
"אני עובד כדי לתקן את השווי של החברה, וזה מה שחשוב לי כרגע", הוא אומר, ומצביע על טבלת השוואה בין החברה למתחרותיה.
לנקר אין ספק כמעט שהדיסקאונט כביכול שלפיו נסחרת טופ אימאג', נבע עד לאחרונה ממשקולת האג"ח שהייתה על צווארה, והוא מקווה שמעתה והלאה השוק ידחוף את המניה קדימה.
לטופ אימאג' יש שלוש מתחרות עיקריות שגדולות ממנה בהרבה, ומלבדן מתמודדת החברה מול ענקיות דוגמת EMC, אורקל ואפילו IBM. נתח השוק של החברה הישראלית בשוק ניהול התוכן הארגוני הוא שולי. המתחרה בעלת הנתח הגדול ביותר (15.4%) היא IBM, ואחריה בתור עומדות Open Text (%5.11)ו-EMC (10.4%).
את נקר הנתונים האלו לא ממש מבהילים, ולדבריו - רחוק היום שבו יוריד מחירים כדי לגנוב נתחי שוק. "IBM אינה מחויבת לתחום הזה כמונו, וכך גם EMC. אנו הרולס רויס של התחום שלנו. המחירים שלנו הם הכי גבוהים, וללקוחות שלנו אין בעיה עם זה. High End ו-High Price - זו התפיסה שלנו".
נתון נוסף שמעודד את נקר לגבי שוויה העתידי של טופ אימאג', הוא מצבור רב של רכישות ומיזוגים שבוצעו באחרונה בתחום - רובם לפי מכפיל הכנסות ממוצע של 3.6, מכפיל EBITDA ממוצע של 20 ומכפיל רווח נקי ממוצע של 33.6.
כך לדוגמה, IBM רכשה את Datacap הפרטית; Open Text רכשה את Vignette; Kofax רכשה את Systems 170, ואילו HP רכשה את Ving.
לפי מכפילים אלו, טופ אימאג' אמורה להיסחר סביב שווי של 80 מיליון דולר, וזו לפחות אחת הסיבות שבגינן ממהר נקר להצהיר: "לא בוער לי למכור את החברה".
שוק התוכנות העולמי לניהול תוכן ארגוני