זה לא הבנקים, זה אנחנו

יש רק מקום אחד שבו הבנקים הרעים, אלה שסוחטים אותנו איפה שהם רק יכולים (ראו סדרת הכתבות של עירן פאר בשבוע האחרון ב"גלובס"), מסתפקים משום מה במועט (אל תרחמו עליהם).

חרף החיבה המפורסמת שלנו לרכישת דירות, חרף המטריצה המסובכת והמורכבת שמציגים לנו היועצים השונים - המשקללת ומבלבלת כל רוכש דירה פוטנציאלי עם שפע מסלולים, תקופות החזר, הצמדה, גובה ריבית ועוד - דווקא במתן משכנתאות לדירה, הבנקים הישראלים הם כמעט "חסידי אומות העולם".

המרווח הפיננסי - הפער בין הריבית למקורות הגיוס של הבנק לבין הריבית על הלווים - עמד בשנת 2010 על פחות מ-0.7% בבנקים למשכנתאות. זאת, בהשוואה למרווח ריבית בגובה 4.3% למשקי הבית (המגזר הקמעונאי), ומרווח של 2% למגזר העסקי.

כבר שנים אומרים בענף המשכנתאות שזה מצב בלתי הגיוני. פה ושם יש ניסיונות של בנקים למשכנתאות ליצור בידול באמצעות מתן שירות, או מסלול ייחודי ולא באמצעות המחיר, ואפילו נגיד בנק ישראל, סטנלי פישר, אמר במאי האחרון ש"די בכך שחצי אחוז מלווי המשכנתאות לא יוכלו לעמוד בתשלומים החודשיים כדי שרווחי הבנקים ייפגעו והם יתחילו להפסיד".

אבל שוב ושוב מסתבר שהתחרות, הרצון להגדיל נתחי שוק, הסיכון הנמוך (הדירה משועבדת לבנק), ובעיקר ההכרה בכך שמותר למשכנתה להיות "לוס לידר", שנועד בעיקר למשוך את הלקוחות לבנק (כמו מבצעי החיתולים ברשתות הפארם), מחזירים את הכוח לידי ציבור האזרחים, אפילו במאבק מול "חזירות" הבנקים.

המסקנה מאוד ברורה: זה לא הם. זה אנחנו. אנחנו, שרק בעסקה של פעם-פעמיים בחיים מוכנים להפשיל שרוולים, לצלול לתוך המטריצות המסובכות, להטריד את כל יועצי המימון שאנחנו מכירים, ולבקר בשניים-שלושה בנקים, כלומר, מבצעים סקר שוק אמיתי. אבל בשגרה היומיומית השוחקת, אין לנו אנרגיות לנהל מאבק על כל שקל של עמלה נוספת, מה שמצטבר אצל הבנקים ל-4 מיליארד שקל בחישוב שנתי.

עם כל האווירה הלוחמנית ברחוב והמאבקים בפייסבוק, נשארנו די מפונקים ועצלנים. אזרחים של מאבקים גדולים. בדיוק כמו שאנחנו אוהבים לבוא להפגנות של "פעם בחיים" אבל באוהלים ההם ברוטשילד, אפילו דפני ליף לא ממש ישנה מדי ערב.

ארנונה בשם הצדק החברתי

שר הפנים אלי ישי מקים ועדה חדשה שתבדוק את הקריטריונים להנחות בארנונה, ותגיש, על-פי כתב המינוי, את המלצותיה בתוך 45 יום. למי ששכח: בספטמבר 2006 - יותר מחמש שנים אחורה - קיבלה הממשלה החלטה על הקמת ועדה לרפורמה בנושא הארנונה.

גם אז אמרו לנו שהוועדה "תגיש המלצותיה בתוך פרק זמן שלא יעלה על 150 יום". בפברואר 2007 גם הוקמה אותה ועדה, בראשות עו"ד ורו"ח אודי ברזילי, שהבטיחה לגבש מסקנות בתוך 45 ימים. מאז לא קרה דבר.

זה לא חדש שמס הארנונה הוא אחד התחומים הכי מורכבים והכי מסובכים פה. מאות רשויות מציגות בצו הארנונה אין-ספור סוגי מדידה (ברוטו, נטו, כולל קירות, לא כולל קירות, כולל מרפסת, לא כולל מרפסת, ועוד), מאות תעריפים, עשרות סיווגי נכסים, ופער בלתי נתפס בין רשות לרשות.

כך קורה שמועצה מקומית שקולטת בחדווה את אנשי המאיון העליון, שיכולים להרשות לעצמם לקנות נחלה ובית בתחומה, יכולה כמובן לגבות תעריף נמוך בעשרות אחוזים מהעיר הסמוכה, ממנה ברחו אותם מיליונרים. אותה עיר סמוכה שצריכה לסבסד לא מעט מקרי רווחה וסתם תשתיות ישנות.

רק שעכשיו, בפופוליזם הכל כך מוכר, הפסיקו לדבר עוד על רפורמה אמיתית והתייאשו מטיפול ופיצוח יסודיים של סוגיית הארנונה. הוועדה החדשה כבר לא מתיימרת לעשות סדר בראייה לאומית, אלא לבחון מתן הנחות לעוד כמה מגזרים. הנחה שתתגלגל, בסופו של יום, על התושבים האחרים. הנחה שתשכנע כנראה עוד כמה עשירים לברוח מהעיר למושב העשיר ותמשיך להעמיק פה את הפערים, ועוד בשם הדאגה לצדק החברתי.