מלכודת דבש, כך ניתן לכנות את שוק האשראי החוץ-בנקאי שהתפתח פה בשנים האחרונות. האשראי ניתן על ידי חברות כרטיסי האשראי, והצירוף "חוץ-בנקאי" הוא במירכאות כפולות, כיוון שלמעשה כל חברות כרטיסי האשראי הן בבעלות הבנקים: ישראכרט של בנק הפועלים , לאומי קארד של לאומי וכאל של דיסקונט והבינלאומי . מדובר במלכודת דבש, מאחר ששוק האשראי החוץ בנקאי מפתה מאוד, אך הוא עלול לקלוע מאות אלפי אנשים במערבולת חוב גדלה והולכת.
השילוב בין המהירות שבה התפתח האשראי החוץ-בנקאי, סוג האוכלוסייה שאליו פונות חברות כרטיסי האשראי ושיעור הריבית הרצחני שגובות החברות הביא לכך שכ-600 אלף ישראלים כבר נמצאים בתוך אותה מלכודת. מספרם גדל והולך מדי שנה, הריבית שהם משלמים תופחת והולכת והם אינם מודעים לבור שאליו הם נכנסים. הריבית הממוצעת שגובות החברות כיום גבוהה מ-12% ועלותה לצרכן היא כ-500 מיליון שקל בשנה.
המסר: תבזבזו, אנחנו נדאג לכסף
בפרסומות ובקמפיינים שיווקיים, מעבירות לנו החברות את המסר הבעייתי הבא: תצרכו, תקנו, תבזבזו, תתפנקו, תבלו, ואם אין לכם כסף אל תדאגו, אנחנו ניתן לכם אותו. ג. יפית ומאיה מספרות לנו ש"ישראכרט מעניקה בקלות ובמהירות הלוואות לכולם"; יובל סגל וקרן מור, הפרזנטורים של לאומי קארד, מציעים לנו "לקחת הלוואה בקלות ובמהירות ועכשיו דרך האייפון". כמובן, לא נראה אותם דנים בעניין חסר חשיבות כמו שיעור הריבית. הם עסוקים ב"לפנק, לפנק, לפנק".
לאומי קארד אינה טורחת לציין במודעות שלה, אפילו לא באותיות הקטנות, את שיעורי הריבית. גם בפרסומות של ישראכרט חסר פרט אחד קטן, שולי - כמה עולה לנו האשראי הטוב הזה, שהחברה נותנת לנו בנדיבותה הרבה. את זה ג. יפית לא מספרת.
ובכן, הנה הנתונים. הם גלויים לעיני כל מי שמתעניין ומופיעים בדוחות הכספיים של חברות כרטיסי האשראי: הריבית הממוצעת הנגבית בכרטיסי האשראי החוץ-בנקאיים עומדת כיום על 12.3%. נחזור שוב: 12.3%. כלומר, ריבית פריים 7.8%. יתרה מכך, הריבית הממוצעת נמצאת במגמת עלייה. בסוף 2009 עמדה הריבית על 10.8% ומאז היא עולה בעקביות. בקיץ שעבר היא כבר עמדה על 11.3% ובסוף המחצית הראשונה של 2011 היא הגיעה ל-12.3%.
וזו רק הריבית הממוצעת. לקוח קצה הנחשב בסיכון גבוה יותר משלם ריבית גבוהה יותר ועוד 4% ואפילו 5%, תלוי בחברה שממנה הוא קיבל את האשראי. כך, יש לקוחות המשלמים ריבית בשיעור של 16% ו-17%. אלה לא ריביות שנגבות בשוק האפור, אלה ריביות שנגבות על ידי בנקים בישראל.
לאורך השנים הייתה כאל החברה שגבתה את הריבית הגבוהה ביותר, אך בשנה האחרונה סגרה לאומי קארד את הפער, והיום שתי החברות מדווחות על ריבית ממוצעת בשיעור של 12.6%. ישראכרט מצמצמת את הפער בהתמדה, אך עדיין נותרה החברה הפחות יקרה, עם ריבית של 10.9% (אי-אפשר לכנות "זולה" חברה הגובה ריבית ממוצעת של פריים 6.4%).
המספרים: עלייה של 80% בכרטיסים החוץ-בנקאיים
לפני שנדון בנזקים האדירים שגורם האשראי החוץ-בנקאי, בפיתוי שמעמידות החברות לצרכן התמים ובשיטות השיווק הבעייתיות של חברות האשראי, הנה כמה מספרים על היקף התופעה. בישראל 5.8 מיליון כרטיסי אשראי פעילים. מספר הכרטיסים החוץ-בנקאיים הפעילים הגיע בסוף המחצית הראשונה של 2011 ל-1.55 מיליון, כ-27% מכרטיסי האשראי הפעילים. יותר מאחד מכל ארבעה.
מספר כרטיסי האשראי החוץ-בנקאיים קפץ מאז 2007 ב-80%. מדובר בסגמנט הצומח ביותר בשוק: מאז 2007 מונפקים כרטיסים חוץ-בנקאיים מדי שנה יותר מאשר כרטיסים בנקאיים. הדומיננטיות עוברת בבירור מכרטיסי האשראי הבנקאיים, שמנפיק הבנק, לכרטיסי האשראי החוץ-בנקאיים, שמנפיקה חברת כרטיסי האשראי. למשל, 51% מהכרטיסים החדשים שהונפקו בשנת 2011 הם כרטיסים חוץ-בנקאיים, כמעט כפול משיעורם במלאי הכרטיסים.
גם היקף השימוש (מה שנקרא "גיהוץ") בכרטיסים החוץ-בנקאיים במגמת עלייה. במחצית השנה הוא הגיע ל-18 מיליארד שקל, 19% מהשימוש הכולל. זאת בהשוואה ל-17% במחצית השנה אשתקד. מתחילת 2011 חלה עלייה של 20% בשימוש בכרטיסים החוץ-בנקאיים, לעומת עלייה של 6% בשימוש בכרטיסים הבנקאיים הרגילים. וכשיש כרטיסי אשראי, יש צריכת אשראי.
האשראי החוץ-בנקאי כמעט הוכפל מאז 2007. יתרת האשראי הגיעה במחצית 2011 ל-4 מיליארד שקל.
באחרונה התחילו חברות כרטיסי האשראי לתת הלוואות גם למי שאינו מחזיק בכרטיס אשראי שלהן (ישראכרט הייתה הראשונה שעשתה זאת), ללא ביטחונות ורק על סמך דירוג אשראי ולקיחת מרווחי ביטחון מתאימים. לקוחות אלו משלמים בדרך כלל את הריביות הכי גבוהות.
הנזק: בור של חובות
הלקוח אולי לא תמיד מבין את ההבדל בין כרטיס אשראי בנקאי לכרטיס חוץ-בנקאי, אבל מדובר בהבדל עצום. בכרטיס חוץ-בנקאי, חברת כרטיסי האשראי נוטלת את סיכון האשראי על עצמה ולמעשה מספקת ללקוח מסגרת אשראי נוספת. בתמורה, היא גובה מהלקוח ריבית גבוהה מאוד.
אין זה פלא שכל חברות האשראי מנסות לגרום לנו להוציא כרטיס אשראי חוץ-בנקאי באמצעות מבצעים, הטבות והנחות. הן רוצות לדחוף לנו אשראי מהיר וקל ומפתות אותנו לצרוך מהן אשראי בעזרת גימיקים ופרסומות. מבחינתן, מדובר באשראי רווחי ביותר. הרי הריבית הממוצעת היא יותר מ-12%. אבל אשראי הוא חוב, הלוואה שצריך להחזיר ויש לה מחיר גבוה.
איך זה עובד? עיקר האשראי ניתן באמצעות כרטיסי האשראי המתגלגל (רבולבינג), שהם כמחצית הכרטיסים החוץ-בנקאיים. העיקרון הבסיסי פשוט ומפתה, בייחוד את הצרכן הישראלי הבור בפיננסים - תשתמש בכרטיס כמה שתרצה ותקבע בעצמך כמה לשלם בכל חודש. נשמע נהדר. לא צריך להילחץ, לא צריך להגיד "לא" לילד, לא צריך לצמצם הוצאות או לדחות סיפוקים. נקנה כמה שנרצה ונקבע בעצמנו כמה לשלם. ואכן, כ-60% מהלקוחות בעלי כרטיסי רבולבינג מנצלים את האפשרות לגלגל אשראי.
הבעיה היא שהתענוג הזה יקר מאוד, מלכודת דבש הנסמכת על כך שהצרכן אינו מבין את משמעות הריבית, שממשיכה להצטבר ולתפוח. כך הוא נקלע לאטו לבור של חובות. החברות מפתות את הלקוח לצרוך היום ולשלם בעתיד, אבל יום אחד העתיד מגיע ועמו תשלומי הריבית.
ברגע שהלקוח בוחר לשלם סכום הנמוך מסכום השימוש בכרטיס באותו חודש, יתרת האשראי עוברת לחודש הבא, והיא נושאת, כמובן, ריבית גבוהה. והנה עוד תרגיל ציני - אם הלקוח לא מודיע לחברה כמה לגבות מחשבונו, החברה מחייבת אותו בתשלום החודשי המינימלי, היתרה עוברת לחודש הבא והריבית ממשיכה לדפוק.
לכן שיטות השיווק של חברות כרטיסי האשראי גובלות בהטעיה. כשלקוח קונה מוצר רגיל, הוא יודע מה מחירו; כשלקוח לוקח הלוואה בחברת כרטיסי אשראי, הוא אינו מודע למחיר שהוא משלם בריבית גבוהה, לא מבין מה יקרה לחוב שלו כשהריבית במשק תעלה, וכמובן, הוא אינו תופס את המחיר הכבד של דחיית תשלומים.
הנפגעים: הלקוחות החלשים
על הנזק האדיר שבהתמכרות לצריכה על חשבון העתיד מיותר לדבר. הוא מתחיל בחינוך צרכני לקוי, נמשך בתחושת עושר פתאומית של הצרכן ונגמר בשעבוד הכנסותיו העתידיות למולך של החזר הלוואות, כי צריכה בכרטיס אשראי חוץ-בנקאי היא הלוואה לכל דבר, רק מחירה אינו ידוע לצרכן.
אין חולק על כך שהכול חוקי. הלקוח חותם על הניירות או שמסבירים לו בטלפון כמה ריבית הוא משלם, אבל האם הוא באמת מבין את גודל הסיכון? הרי הישראלי הממוצע נעשה מזוגג עיניים כשמדברים איתו על ריביות.
הנפגעים העיקריים הם החלשים. הרי מי הם הלקוחות שמגיעים לחברות האשראי, שמשלמים את הריבית מעל הממוצע? אלה בדיוק הלקוחות החלשים, שמיצו את מסגרת האשראי בבנק או שמלכתחילה הבנק לא רצה לתת להם מסגרת אשראי. הם מגיעים לחברת האשראי כמוצא אחרון, והחברה, נדיבה ונחמדה, שמחה לספק להם את הכסף. הבעיה היא שהלקוח שזקוק לאשראי הנוסף הוא גם בדיוק הלקוח שיתקשה להחזיר אותו בעתיד. ואלה הלקוחות שמשלמים את הריבית הגבוהה ביותר.
הסיכון שתיארנו אינו תיאורטי. הבעייתיות במתן אשראי ללקוחות חלשים עולה בבירור משיעורי ההפרשה לחובות מסופקים של חברות כרטיסי האשראי, כלומר החובות האבודים של לקוחות שלא מסוגלים לעמוד בתשלומים. אם באשראי צרכני רגיל, שיעור הלקוחות שלא פורעים חובות הוא 0.25%, בחברות כרטיסי האשראי עומד השיעור בשנתיים האחרונות על כ-2%, פי שמונה. ואלה נתונים של זמן גאות. סביר להניח שההאטה המתקרבת ובאה תזניק את השיעורים הללו.
בשיחות עם מנכ"לי החברות עולה כחוט השני אותו טיעון, כאילו נדברו ביניהם: מה אתה בא אלינו בטענות? הם שואלים. הלקוחות רוצים אשראי, אנחנו מתמחרים את הסיכון ומלווים להם. כיוון שמדובר בלקוחות בסיכון גבוה, הריבית גבוהה. אף אחד לא מכריח את הלקוח לקחת אשראי. גם כך אנו דוחים לפחות שליש מהלקוחות כי הם מסוכנים מדי.
התשובה שלנו פשוטה: אל תתחסדו. אל תתנו להם אשראי. אל תדחו שליש, תדחו חצי. אז מה אם הלקוח צריך את ההלוואה? אם הוא לא יכול להחזיר, אל תתנו לו אותה. יש עסקאות שלא מבצעים. בדיוק כמו שלא נותנים עוגת קצפת לאדם הסובל מכולסטרול גבוה. אבל כל עוד הרווחים גדלים והולכים, לחברות אין סיבה להפסיק את החגיגה.
מה אפשר וצריך לעשות? הנה שלושה דברים בסיסיים:
■ לברר כמה משלמים: לקוח חייב לדעת מהו גובה הריבית שהוא משלם. רוב הלקוחות אינם יודעים את הנתון הזה.
■ לבדוק חלופות: על הלקוח לבדוק אם יש חלופה זולה יותר לאשראי החוץ-בנקאי, למשל, להגדיל את מסגרת האשראי בבנק או לקחת הלוואה ממקום העבודה או מקופת הגמל, מקום שבו הריבית נמוכה מהריבית שגובה חברת האשראי. לאחר מכן, על הלקוח לפרוע את החוב ולהפסיק ללוות מאותה חברה.
■ להפסיק לגלגל אשראי: על לקוח לשלם באותו חודש את השימוש החודשי ולא להתפתות לדחות תשלומים בריבית גבוהה לחודש הבא.
במידת האפשר, מומלץ לא להחזיק כרטיס אשראי חוץ-בנקאי ולהסתפק בכרטיס אשראי בנקאי.
גם הרגולטור יכול לתרום את חלקו. בנק ישראל יכול לדרוש מחברות כרטיסי האשראי לדווח ללקוח בבירור ובאותיות קידוש לבנה מהי הריבית שהוא משלם וכמה זה עולה לו בשקלים. לא באחוזים. מספר אחד שיבלוט לעין הלקוח. וכמובן, הדיווח צריך להיות בנפרד, ולא במסגרת הדיווח החודשי העמוס בפרטים ממילא.
כמו כן, על הרגולטור לבצע ביקורת מקיפה על שיטות השיווק של הכרטיסים החוץ-בנקאיים ולברר אם הלקוחות מבינים את משמעות גלגול האשראי;
לשלוח מסר לבנקים המחזיקים בחברות כרטיסי האשראי שיש עסקאות שלא עושים וריביות שלא גובים. איך עושים את זה? דורשים הקצאת הון גבוהה יותר על אשראי מסוכן, שמתבטא בריבית גבוהה. כאשר הבנקים ייפגעו בהלימות ההון, הם יחשבו פעמיים על כל הלוואה.
סוגי האשראי
המספרים של האשראי החוץ בנקאי
כתבות
ני"ע
