רנו פלואנס דיזל אוטומטית - כדאית יותר ממכונית חשמלית?

באמצע העשור הקודם החליטה רשות המסים "להוציא חוזה" על הפלח הקטן והלא-מפותח של מכוניות הדיזל הפרטיות. ההתנקשות בוצעה בצורה יסודית וביעילות מרשימה.

תחילה נקבע מתווה רב-שנתי להעלאת הבלו על הסולר, שבסופו קיבלנו שיעור מס מהגבוהים בעולם על הנוזל הזה. אמנם כמה בעלי-תחנות-דלק-צדיקים שפזורים ברחבי הארץ עדיין מצליחים להחזיק את מחירי הסולר סביב 7.5 שקלים לליטר, אבל רוב הנהגים רואים לפניהם את תג המחיר הרשמי של כ-9 שקלים לליטר ומקבלים פיק ברכיים. התוצאה הייתה שאפילו פלחי שוק שהיו נאמני-דיזל מושבעים - כמו רכבי כביש-שטח ומוניות - נסוגו בהדרגה לכיוון מנועי בנזין ופתרונות גז.

לאחר מכן שלפה הרשות את "המיסוי הירוק", שהתבסס על נוסחת פליטה שמעניקה לרכבי בנזין יתרון מובנה בזיכוי המס על פני רכבי דיזל. השילוב של מחירי רכישה גבוהים עם מחירי דלק אסטרונומיים עשה את שלו, וכיום אפשר לספור על אצבעות יד אחת את מספר דגמי הדיזל הפרטיים המיובאים לישראל בפלחים המרכזיים.

כמובן שהאירופאים והיפנים ממשיכים לייחס לטכנולוגיה הזאת חשיבות אסטרטגית ומשקיעים הון בפיתוחה. מכוניות הדיזל מהדור האחרון מצליחות להשיג הספקים אדירים מנפחי מנוע קטנים משמעותית, המלווים בנתונים מדהימים של צריכת דלק ופליטת CO2. לפיכך, מדי פעם מופיע אצלנו איזה יבואן אופטימי שסבור כי ניתן עדיין להחיות את הפלח, ומייבא מכונית דיזל חדשה לישראל. החודש זוהי קבוצת קרסו, שהחלה את שיווק גרסת הדיזל החדשה של פלואנס המשפחתית במחיר זהה לגרסת הבנזין המקבילה.

 רנו פלואנס דיזל אוטומטית / צלם יח

ארוכה, רחבה ואלגנטית

עיצובה של פלואנס כבר מוכר למדי בכבישי ישראל ודגם הדיזל לא מביא עמו חידושים ויזואליים יוצאי דופן. זו עדיין מכונית ארוכה, רחבה ואלגנטית, שבצבעים הנכונים (רמז, לא לבן) יוצרת אשליה של רכב מקטגוריה גבוהה ויקרה יותר.

גם תא הנוסעים של פלואנס דיזל אינו שונה מזה של גרסת הבנזין. יתרונו הגדול ביותר הוא מרחב פנימי שאין לו כמעט מתחרים בפלח המשפחתי. שילוב בין בסיס גלגלים באורך של כ-2.7 מטר, גג גבוה יחסית ותכנון מדויק של המושבים מעניק ליושבים מאחור מרחב רגליים, כתפיים וראש של מכונית מנהלים, ומאפשר לאכלס מבוגר בגודל מלא אפילו במושב הסנדוויץ' האמצעי, שברוב המשפחתיות מיועד לבני-נוער מקופחים. את הממדים הנדיבים משלים היטב תא מטען בנפח 530 ליטר, שלאחר קיפול קל של גב המושב האחורי מאפשר לבלוע אפילו ארגזים גדולים של איקאה.

איכות הייצור והחומרים מוקפדת, ודיפונים רכים למגע עוטפים את עמדת הפיקוד. גם המתגים סולידיים ובידוד הרעשים ברמה גבוהה. עמדת הפיקוד משעממת למראה אבל כוללת את כל האבזור המקובל. הנדסת האנוש סבירה, אך מאחר שמדובר במכונית צרפתית אי-אפשר בלי כמה מוזרויות. במקרה זה מדובר במערכת קול, שהשליטה בה תוך כדי תנועה דורשת חלוקת קשב של טייס קרב.

זיווג יוצא דופן

פלואנס דיזל - כמו אחיותיה מוזנות הבנזין - היא מכונית נוחה מאוד, שסופגת בצורה מעודנת בורות ושיבושי כביש עירוניים טיפוסיים. היא גם נעימה לנהיגה, אך הכיול של שלדתה רך מדי לנהגים שמחפשים הנאה מנהיגה נמרצת. גם הצמיגים המשפחתיים בחתך 65' - שהופכים להיות נדירים - אינם מספקים עידוד לתקיפה אגרסיבית של עיקולי הכביש. נטיית הגוף בפניות מהירות מורגשת וההגה קל מדי לטעמנו, אך היא יציבה ומרגיעה מאוד בנסיעות מהירות וממושכות.

החידוש העיקרי של המכונית נמצא מתחת למכסה המנוע. מדובר בטכנולוגיה העדכנית ביותר של היצרן הצרפתי: מנוע בנפח צנוע של 1.5 ליטר בלבד, שבסיוע הזרקה בלחץ גבוה ומערכת ניהול מתקדמת מייצר הספק ומומנט מקבילים לאלה של מנועי דיזל בנפח 2 ליטר מהדור קודם. ההספק של 110 כ"ס אולי אינו נשמע מרשים, אבל המומנט של 24 קג"מ - כמעט 65% יותר מהמומנט של מנוע 1.6 ליטר בנזין - מעניק לפלואנס דיזל תחושה של דחף מאסיבי בתגובה לכל לחיצה קלה על הדוושה. המכונית משייטת ללא תחושת מאמץ או רעש מיותר ב-140 קמ"ש פלוס, צוברת תנופה טובה בעליות ארוכות ומעניקה כושר עקיפה נאה. גרגור דיזלי טיפוסי עדיין נשמע בעת חנייה, אולם ברוב תנאי הנסיעה בידוד הרעשים הטוב מעמעם אותו לכדי רעש רקע זניח.

עוד חידוש חם וטרי מהתנור - שמושק בישראל כמעט במקביל לאירופה - הוא תיבה אוטומטית כפולת מצמדים (נוסח DSG של פולקסווגן), ראשונה מסוגה אצל רנו, שמשודכת למנוע הדיזל הקטן. זהו זיווג יוצא דופן בתעשיית הרכב אבל מוצלח בהחלט. ברוב מצבי הנהיגה התיבה מחליפה הילוכים ברהיטות, מתקשרת היטב עם המצבים המשתנים של מגדש הטורבו ומאפשרת לנצל את המומנט המאסיבי של המנוע. כמו כל התיבות מסוגה היא לא אוהבת פקודות רגל הססניות, אבל היא לא מתנגדת לבצע קיק-דאון בריא מדי פעם. זהו שיפור דרמטי לעומת קומבינציות דיזל-אוטומטיות אחרות שבה נתקלנו בעבר.

הסיבה המרכזית לפופולריות של הדיזלים באירופה היא החיסכון, וגם פלואנס דיזל נוקבת בממוצע רשמי מרשים של כ-22 ק"מ לליטר - כמעט בליגה של מכוניות היברידיות. לא הצלחנו לאמת את הנתון, אבל השגנו כ-17 ק"מ לליטר בתנאי נהיגה אמיתיים ותובעניים, וזה - ללא ספק - נתון מרשים למכונית בגודל הזה, שמעניק לה טווח פוטנציאלי של כ-800 ק"מ בין ביקורים בתחנת הדלק.

קומץ גרסאות הדיזל שיובאו לארץ בשנים האחרונות, עלו אחוזים רבים יותר מגרסאות הבנזין והקטינו את האטרקטיביות הנמוכה שלהם ממילא. אבל פלואנס דיזל האוטומטית עולה בישראל 120 אלף שקל, מחיר זהה לגרסת הבנזין המקבילה ונמוך באלפי שקלים ממחיר האחות החשמלית (לא כולל סוללה) פלואנס Z.E שאמורה לעלות על הכבישים בחודשים הבאים. מחיר זה הופך את השקת פלואנס דיזל בישראל לניסוי שיווקי מרתק שעשוי לפתוח בפני מכוניות הדיזל צוהר חדש בפני ציי רכב. למכונית יש את מה שדרוש כדי לעשות את השינוי, עכשיו צריך רק לחכות ולראות מה יעשה האוצר.

המתחרות

■ סקודה אוקטביה TDI

סקודה היא אחת הבודדות שמשווקות בארץ בקביעות משפחתית דיזל, אם כי בעיקר בשל הביקוש בפלח המוניות. לדור האחרון שלה יש מנוע 1.6 ליטר, שמייצר 105 כ"ס ומומנט של 25.5 קג"מ. יש לא נוסעים מודרני וצריכת דלק חסכונית, אך גם תג מחיר של 145 אלף שקל לגרסה האוטומטית

■ פיז'ו-סיטרואן C4

קבוצת פיז'ו-סיטרואן היא מהמובילות העולמיות בייצור דיזלים, אך כרגע הנציגה היחידה של בפלח המשפחתי בארץ היא C4 החדשה. מנוע 1.6 הליטר שלה מייצר 112 כ"ס ו-27 קג"מ, משודך לתיבת הילוכים רובוטית ומשיג יותר מ-18 ק"מ לליטר. מחירה בישראל 140 אלף שקל

■ פורד פוקוס TDCI

TDCI (בינתיים, באירופה בלבד) היא מתחרה ישירה של פלואנס דיזל. נפח המנוע שלה הוא 2 ליטר והיא מייצרת 115 כ"ס ומומנט רציני של 30 קג"מ. כמו פלואנס גם היא משודכת לתיבה אוטומטית כפולת מצמדים ומשיגה כ-22 ק"מ לליטר בממוצע. כרגע לא ידוע על כוונות לייבאה לארץ