על-פי בדיחה ישנה, מיקרו-שנייה מוגדרת כפרק הזמן שעובר בין החלפת הרמזור לירוק, והטיפש הראשון מאחור שמתחיל לצפור. אפשר גם להגדיר את אותו מונח כפרק הזמן שנדרש ל"פרשנים כלכליים" לטעון כי ההסכם בין ראשי אירופה הוא רק מבוא למשבר נורא, או, לחלופין, לאנליסטים של בנקים להכריז על סוף משבר החוב באירופה.
לאמיתו של דבר, ההסכם שהושג בין צרפת לגרמניה, ואושר על-ידי מנהיגי האיחוד האירופי, היה מחויב המציאות, כי החלופה הייתה קריסה של הסדר הכלכלי והפוליטי של היבשת. ממדי הבעיה של יוון לא הותירו כל ברירה אלא לבצע "תספורת" של האג"ח של אותה מדינה.
ממדי החשיפה של הבנקים האירופיים ליוון אילצו את המנהיגות הפוליטית להחליט על הזרמת מגן, כדי למנוע רעידת אדמה פיננסית. הגדלת קרן היציבות והגדלת הלימות ההון של הבנקים נועדו להשיב את אמון השווקים במערכת הפיננסית.
אכן, מה שאושר באירופה הוא, קודם כל, תוכנית להגברת היציבות הפיננסית. אין לזלזל בחשיבותה, שכן אם היציבות הייתה מתערערת, התוצאות היו יכולות חמורות לעולם כולו. אלא שיציבות אינה אלא אחד מהיבטי המשבר האירופי. ההיבט השני, אשר נותר לעת עת ללא מענה הולם, היא הצמיחה האפסית, והאבטלה שתלך ותגבר, בחלקים נרחבים מאירופה. אם המנהיגות האירופית לא תדע כיצד להתמודד עם האתגר הזה, ההשלכות עלולות להיות לא פחות חמורות, תוך יצירת איום מחודש על היציבות הפיננסית, בו-בזמן שהממשלות של מדינות האיחוד יהיו משותקות וחדלות כושר החלטה.
למעשה, לאחר שהסוגיה הפיננסית הגיעה לסוג של הכרעה, אפילו אם היא זמנית, יש צורך לפנות את כל האנרגיות לטיפול בשורש הבעיה, והיא היעדר צמיחה ואבטלה שהולכת וגואה. לשם כך, על האירופים לנטוש את התחרות ההזויה ביניהם מי תולש יותר איברים מהכלכלה של מדינות האיחוד באמצעות קיצוצים תקציביים.
נחוץ מתווה פיסקלי
מה שנחוץ הוא מתווה פיסקלי מוסכם על הכול, אשר יאפשר למדינות הסובלות מהאטה להתמיד בהרחבה פיסקלית, תוך קבלת ערבויות מתאימות מצד קרן היציבות החדשה. במקביל, על האיחוד לחזור למה שהוסכם רק לפני שנתיים: מתווה אשר מבטיח משמעת תקציבית בטווח הבינוני, אך מדגיש את המחויבות לצמיחה בטווח הקצר.
לרוע המזל, הפוליטיקאים באירופה לא יכולים לסמוך על שיקול דעתם של ראשי הבנק המרכזי האירופי, אשר הוכיחו בחודשים האחרונים שהמציאות הכלכלית אינה מחייבת אותם. בנק מרכזי עם שיקול דעת היה מוריד את הריבית כבר לפני חודש, ואף נוקט פעולה אגרסיבית להורדת התשואות של אג"ח איטליה וספרד, כדי להקל את הלחץ על מדינות אלה.
זה לא מה שקרה, וספק אם זה יקרה בקרוב. הדבר רק מגדיל את העומס על המדיניות הפיסקלית.
בשורה התחתונה, מה שאירע השבוע באירופה אינו אלא השלב הראשון בתהליך של מפגשים ופסגות אשר אמור להגדיר מחדש את המדיניות הכלכלית באזור. הממשלות יהיו תחת מעקב מתמיד מצד מפגינים וקבוצות מחאה, מה שמבטיח שהן לא יוכלו להתחמק ממתן תשובות לשאלות של תקציב ומדיניות כלכלית. ואולי טוב שכך.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.