אל תרדפו את אורי בלאו

קרוב ל-45 דקות ישבה הבוקר (א') ענת קם על ספסל הנאשמים, בעת ששופטי המחוזי בתל-אביב הקריאו את גזר דינה. הניסוחים החמורים שבהם השתמשו השופטים לא הותירו לה ספק - העונש שיוטל עליה עתיד להיות חמור ביותר. "מעשי הנאשמת ניצבים באחת הדיוטות הגבוהות בסולם החומרה", הם כתבו, "מעילה באמון וניצול ציני, הפרה ראויה לגינוי של כל נורמה".

אלא שבסופו של דבר השופטים לא התאימו את חומרת העונש שגזרו לקם לרטוריקה הקיצונית של גזר הדין. לעומת הביטויים החמורים שהטיחו בה, העונש שספגה קם הוא מאוזן, ונטוע בנקודת אמצע בין דרישת הפרקליטות לשנות מאסר ממושכות, לבקשת ההגנה להסתפק במעצר הבית בתוספת עבודות שירות.

מבלי לזלזל ב-4.5 שנות המאסר בפועל שקם תתחיל לרצותן בעוד שבועיים, שיהפכו ל-3 שנים במקרה של התנהגות טובה, מדובר בעונש שבלתי סביר היה להימנע מהטלתו, נוכח הצורך של מערכת המשפט להרתיע באמצעותו חיילים בצה"ל החשופים למידע רגיש ממחשבות על הדלפות.

ואכן, נדמה כי השיקול בדבר הרתעת הרבים היה השיקול המרכזי שעמד לנגד עיני השופטים, שמנע מהם להתחשב יתר על המידה בטרגדיה האישית של קם ושהוליך אותם לניסוחיהם המחמירים.

השיקול הזה יוצב גם במרכז תשומת-הלב של אנשי התביעה, ובראשם היועץ המשפטי לממשלה עו"ד יהודה וינשטיין, בבואם להחליט אם לערער על העונש לבית המשפט העליון. נוכח התהודה הרבה של פרשת ענת קם, ערעור מצד הפרקליטות נראה מיותר.

ממילא, על הפרק עומדת כעת החלטה משמעותית יותר מאשר אם לערער על גזר דינה של ענת קם. וינשטיין יצטרך להכריע בקרוב אם להגיש כתב אישום נגד עיתונאי "הארץ" אורי בלאו, שקיבל מענת קם מאות מסמכים צבאיים סודיים מתוך ה-2,000 שגנבה מצה"ל.

לפעולתה של קם היה קשר קלוש בלבד לעבודתה של עיתונות חופשית; אצל בלאו מדובר בסיפור אחר: הגשת כתב אישום נגד עיתונאי שעושה את עבודתו נאמנה ומקבל מסמכים מודלפים - גם אם ביטחוניים, וגם אם בהיקף נרחב - היא סממן של משטרים חשוכים.

מותר לקוות שוינשטיין, המתמהמה חודשים ארוכים מאז השימוע שנערך לבלאו, עושה בימים אלה שיקול מחודש. מותר גם לקוות שוינשטיין יצליח להתגבר על נטייתו המוצהרת להיאבק בתופעת ההדלפות, שהרי התביעה עצמה לא רואה בקם כמי שפעלה כמקור עיתונאי.

היועץ עשוי גם להסיק כי ההרתעה הציבורית המיוחלת הושגה כבר באמצעות גזר דינה של קם, ואין צורך להמשיך לרדוף את גיבורי הפרשה.