הציבור מפסיד: למה מתעכב הטיפול בהורדת דמי הניהול?

זה כמה חודשים אנו מחכים לכך שבשורת הורדת דמי הניהול בשוק החיסכון לטווח ארוך תגיע לחשבונות החיסכון לפנסיה של הציבור הרחב. אגף שוק ההון, ביטוח וחיסכון באוצר, בראשות פרופ' עודד שריג, פרסם במארס השנה טיוטת הסדרה ברורה בנושא הזה, והשינוי היה אמור לקרות כבר בינואר הקרוב, אבל בימים אלה, ימי "אחרי החגים", נראה שלמציאות קצב משלה. כעת, לפי הערכות בשוק ובסביבת האוצר, נראה שגם בתחילת 2012 יישארו דמי הניהול הגבוהים הנהוגים בשוק החיסכון הפנסיוני בישראל באותן רמות גבוהות שהורגלנו בהן.

בחודש מארס השנה החל משרד האוצר, בראשות ד"ר יובל שטייניץ, במהלך ליישום "התוכנית להגברת התחרות בשוק החיסכון הפנסיוני". עיקרי התוכנית נחשפו בנובמבר 2010, לאחר תרעומת ציבורית שהתעוררה בין היתר בעקבות שורת תחקירים של "גלובס" על נסיקת דמי הניהול באפיקי החיסכון לטווח ארוך בישראל. במסגרת התוכנית, החל משרד האוצר בהסדרה משמעותית וחשובה מאוד לציבור הישראלי שמטרתה צמצום העלויות האדירות הכרוכות בניהול חיסכון פנסיוני בחברות הביטוח ובבתי ההשקעות.

השאיפה: מציאות חדשה כבר ב-2012

שטייניץ פרסם אז טיוטת תקנות, שלפיה ייחתכו דמי הניהול הנהוגים בשוק קופות הגמל וביטוחי המנהלים כך שהמקסימום החדש יהיה קרוב לרמה הממוצעת הנגבית כיום. במסגרת טיוטת התקנות הוצע לאפשר לקופות הגמל לגבות דמי ניהול גם מהפרמיה השוטפת, ודמי הניהול השנתיים המרביים שיורשו הקופות לגבות יהיו עד 1.2% מהצבירה ועד 5% מהפרמיה, לעומת מגבלה קיימת של עד 2% משנה מהצבירה בלבד. הרף החדש בקופות הגמל אמור להיות מוטל גם על ביטוחי המנהלים של חברות הביטוח וקרנות הפנסיה החדשות הכלליות. באוצר בחרו שלא לגעת במבנה הרגולטורי הקיים של דמי הניהול בקרנות הפנסיה החדשות המקיפות ולהותירם בשיעור של עד 0.5% מהצבירה ו-6% מהפרמיה בשנה.

באוצר קבעו כי ההנחיות החדשות ייכנסו לתוקף כבר בינואר הקרוב (רק להזכירכם, ההנחיות האלה רלבנטיות לכלל הציבור, שכן הוא מחויב לחסוך לפנסיה בהתאם לצו פנסיה חובה שהוציאה הממשלה לפני שנים אחדות). הכוונה הייתה לעשות זאת באופן הדרגתי: בשנתיים הראשונות ניתן יהיה לגבות דמי ניהול בשיעור המרבי האמור או לפי מבנה זמני של עד 1.5% מהצבירה בלבד (מבנה זה יתאפשר לתקופה מוגבלת של שלוש שנים, עד סוף 2014).

המציאות: קודם טרכטנברג

נכון לימים אלה, יש הגורסים שהממונה על שוק ההון, ביטוח, וחיסכון באוצר לא יצליח לעמוד ביעד שקבע האוצר ולסיים את תהליך החקיקה שיוביל להורדת דמי הניהול עד ינואר השנה. בסביבת האוצר יש המעריכים כי הסיבה לעיכוב היא העומס בוועדת הכספים, שצפויה להתרכז בחודשים הקרובים בנושאים כלכליים מרכזיים אחרים הנמצאים במרכז תשומת הלב הציבורית (והעיתונאית), ובראשם ועדת הריכוזיות והמלצות ועדת טרכטנברג. החשש הוא שכל עוד לא יסתיים הטיפול (או העניין הציבורי, הראשון מביניהם) בהמלצות הוועדה, יידחקו דמי הניהול, הנחשבים פחות "סקסיים", לקרן זווית.

ואולם יש בשוק הטוענים כי הסיבה לעיכוב אינה טמונה רק בענייני סדר היום של ועדת הכספים, אלא בשתי סיבות אחרות: האחת היא שבאגף שוק ההון פשוט חוששים להגיע לדיונים המכריעים בנושא בכנסת בהעדר דיל מוסכם מראש. כלומר, באוצר מקווים להגיע לדיונים המכריעים בכנסת בטיימינג המתאים. הסיבה הנוספת: באוצר מעדיפים להביא את כל תקנות הרגולציה של התוכנית להגברת התחרות כמקשה אחת, כולל עמלות סוכנים (נושא שרק בשבוע שעבר יצאה לגביו טיוטהח חדשה) וכיוב'.

ומדוע אנשי האוצר רוצים בדיל? במיוחד ברוח הימים האלה, ימים של חרמות ודרישות להורדת מחירים, הם חוששים שיביאו בפני ועדת הכספים רף מסוים לדמי ניהול ויקבלו רף אחר לגמרי, נמוך הרבה יותר מזה שרצו. הרי מי מחכה להם בוועדת הכספים? ח"כ משה גפני, היו"ר, וח"כ חיים כץ, יו"ר ועדת העבודה, הרווחה והבריאות, שמתרכז בנושאים פנסיוניים וחבר בוועדת הכספים. שניהם יודעים כיצד להתעמת עם האוצר וכיצד לזכות בנקודות זכות בקרב הציבור הרחב.

יש שיגידו, "לא נורא, אדרבה, שהכנסת תכריח את הגופים המוסדיים לגבות דמי ניהול נמוכים יותר מכפי שהם גובים כיום, ונמוכים יותר מכפי שבאוצר מתכוונים להשית עליהם". ואכן, הוזלה מסוימת (ואפילו ניכרת בחלק מהמקרים) רצויה ואף מתבקשת. עם זאת, נראה שבאוצר חוששים, בצדק מסוים, שללא קווים אדומים, בכנסת עלולים לדחוף לחיתוך עמוק יותר מדי. אחרי הכול, אסור לשכוח שניהול חשבון פנסיוני הוא שירות שיש לו עלות ממשית; שירות שרצוי שיינתן בסטנדרטים גבוהים (תחום שעדיין נדרש בו שיפור) ועלול להיפגע אם דמי הניהול יופחתו יותר מדי.

העיכוב: לא גזירה משמים

כך או כך, דחיית הטיפול בעלויות הגבוהות של החיסכון הפנסיוני של הציבור, במיוחד בקופות הגמל ובביטוחי המנהלים, אינה גזירה משמים. ועדת הכספים ומשרד האוצר יכולים לקבל את ההכרעה בנושא בלי להמתין זמן רב ולשנות את המציאות הנהוגה בשוק. אחרי הכול, מדובר בתקנות ובחוזרים, ולא בחקיקה ראשית, כך שיעילות הטיפול בנושא תלויה בעיקר ברצון הטוב ובתשומת הלב של חברי ועדת הכספים והעומד בראשה ושל אגף שוק ההון באוצר.