רשות תקשורת עכשיו

ספק אם עזיבה של סמנכ"ל כלשהו במשרד התקשורת לוותה באמוציות כה רבות, כמו עזיבתה של היועצת המשפטית נגה רובינשטיין. לצורך ההשוואה, העזיבה של סמנכ"ל כלכלה במשרד אסף כהן עוברת חלק, כאילו האיש הצליח מעשה קסם לא לרכוש לו אויבים. והנה רובינשטיין מצליחה להעיר שדים מרבצם, ומיד קמים עליה יריביה מבפנים ומבחוץ כדי לסנוט בה.

הפרשנות לעזיבה של היועצת המשפטית נחלקת לשניים. בגישה הראשונה מחזיקים אלו הסבורים שהיא עוזבת בתקופה קריטית, משום שהצירוף של עזיבתה בד בבד עם כהן עשוי להוות פגיעה משמעותית בעבודת המשרד, עקב המטלות שעומדות לפתחו, ומצב ההנהלה הקיימת. בגישה השנייה מחזיקים אלו הסבורים כי בעזיבות ראוי לראות ריענון השורות והתפיסות, והזרמת דם חדש למשרד שעורקיו מסוידים ומאיימים להיחסם.

מציאות מורכבת

ההישג של רובינשטיין הוא שאי-אפשר היה להישאר אדישים כלפיה; או שהעריכו אותה, או שהתנגדו לה. במישור המקצועי יזכרו לה תמיד שגם בתקופתה, המשרד לא נפל אף פעם בבג"ץ. בזכות היסודיות והמקצועיות שלה, היא הטרידה את מנוחתם של רבים, בלשון המעטה, שפירשו את עמדותיה כאישיות וככאלה שבאות לחזק את מעמדה האישי כבת-סמכא, בעיקר בעולם השידורים.

רובינשטיין בעלת זוויות לרוב - דעתנית ונשכנית כשנדרש, אבל גם משרתת ציבור שרואה בשירות הציבורי שליחות. יש להודות ביושר, שאם היה עומד גבר בראשות המחלקה המשפטית, דעותיו היו נתפסות לעולם כמקצועיות. הוא היה נתפס כאיש שעומד על עקרונותיו, כמי ששומר על שלטון החוק, וכמי שמדבר דוגרי ואומר את דעתו בפנים - גם כשאינה לא נוחה למעסיקיו. בקיצור - גבר שבגברים.

במקרה של רובינשטיין, הדעות שלה נהפכות לאג'נדות שהיא מנסה לקדם, היא דואגת רק לעצמה ומסכלת יוזמות ורפורמות שלא עולות בקנה אחד עם השקפותיה.

האמת היא שדי בזה כדי לגדר את הביקורת נגדה כאישית וכקנטרנית, אבל פטור בלא כלום הרי אי אפשר. לצד ההישגים במישור המקצועי, הביקורת צריכה להישמע.

אחת הביקורות שהיו כלפיה דווקא בתקופתו של שר התקשורת משה כחלון, שנתן לה גיבוי, היו כאשר השר רצה להעביר סדרה של רפורמות דרך חוק ההסדרים, ורובינשטיין התנגדה.

ההתנגדות שלה אז זכורה היטב בלשכת השר עד עצם היום הזה. בעולם של כחלון, מי שלא בעדו - נגדו, ורובינשטיין נתפסה כמי שפועלת נגדו וכמייצגת ניסיון למנוע רפורמות. אנשי הלשכה גם זוכרים לה שהיא נקטה מעין שביתה איטלקית כדי להכשיל את הרפורמות, שלבסוף עברו בשיתוף פעולה בין כחלון לאוצר.

המציאות מורכבת יותר ממה שמתארים בלשכת השר, אבל בשורה התחתונה שוכחים שרובינשטיין כמשפטנית לעולם תעדיף את הדרך הארוכה של ההסדרה המסורתית על פני קיצורי דרך דוגמת חוק ההסדרים. בשביל זה היא שם, ואם המשרד פועל באמצעות חוק ההסדרים זו אמירה קשה מאוד מבחינתה על תפקוד המחלקה המשפטית שעליה היא מופקדת.

שלטון החונטה

מאידך גיסא, הרפיסות של המשרד וביצועיו הפושרים במשך השנים מחייבים לעתים גישה הפוכה, והובלה של רפורמות דרך חוק ההסדרים. כאן באו לידי ביטוי חוסר הגמישות של רובינשטיין והעובדה שלא תמיד ידעה לייצר את מרחב האפשרויות המשפטיות כדי לסייע לשרים להוביל רפורמות שרצו. התוצאה הייתה שלה הודבקה התווית כמייצגת שלטון הפקידים, וכמי ששייכת לחונטה המשפטית שמנהלת את המדינה.

אם זה נכון או לא - ישפוט הקורא. ואולם בדבר אחד אין ספק, והוא שמשרד התקשורת נמצא כיום באחת מנקודות השפל שלו מאז ומעולם. מצד אחד כחלון נושם אוויר פסגות, ובצדק, בשל המהלכים הגדולים שהוביל, ומצד שני העבודה המקצועית ברמת ההנהלה בעייתית באופן קיצוני. הציבור לא יודע על כך, אבל השירות שהוא מקבל כיום מהמשרד הוא מהגרועים שיש.

די בהחלטה השערורייתית שפורסמה ב"גלובס", ולפיה המשרד החליט למחוק את כל התלונות שהופנו אליו מהציבור עד 2010, בשל בעיית כוח אדם. המפעילים שנזקקים לרגולציה ארוכת טווח ומקצועית לא יודעים בכלל מהי האסטרטגיה של המשרד, והאמת היא שספק אם מישהו חוץ מכחלון יודע.

הכנסת מתחרה לשוק הסלולר היא מהלך חשוב, אבל בלי שדואגים להסדרת סוגיית האנטנות, גורמים לו להיכשל. למשרד התקשורת יש בעיה עמוקה באופן שבו הוא מתנהל, ובדרך שבה מתקבלות בו החלטות. הסיבה שרובינשטיין עוזבת קשורה לכך.

החלטה נועזת

ניתוח כל הפרמטרים - העזיבה של רובינשטיין ושל כהן והתפרקות ההנהלה; היחסים הגרועים בתוך ההנהלה; שר שמופקד על שני משרדים; ואגף תקציבים שהפוקוס שלו כבר הוסט משוק התקשורת - מייצר לכחלון הזדמנות חדשה.

זו ההזדמנות של השר להפסיק להתמקד בעשייה השוטפת, ולהתרכז בהקמתה של רשות תקשורת מקצועית. אין עת טובה יותר מזו הנוכחית להוציא לפועל את המהלך הנדרש. התשתית להקמתה של הרשות קיימת. אם יש בכך צורך, אפשר למנות פרויקטור ולקצוב לו זמן - עד סוף השנה משלימים את כל התהליכים של הכנת הצעת החוק, תקציב, מבנה וכיוצא באלה.

דרושה כאן החלטה נועזת של כחלון, שחייב להוביל את השינוי ולקבל את כל הגיבוי לכך. במקום להתעסק בכל הבעיות שעומדות לפתחו, הוא צריך להורות על הקמתה של רשות תקשורת בתוך זמן קצר, רשות שתיטול את המושכות של ניהול שוק התקשורת והסדרתו. הדבר יחייב גיבוש הנהלה חדשה, הסתכלות שונה על עולם השידורים והתוכן, והזדמנות ליצירת רשות מקצועית וא-פוליטית, שתדע לכוון את השוק באופן חדש.

אם השר לא יעשה זאת, המשרד ימשיך לדשדש במי אפסיים. נוטים לחשוב אצלנו שהרפורמות שכחלון הוביל פתרו את בעיות שוק התקשורת. זו טעות, כי אנחנו רק בתחילת הדרך, ועשייה מרובה עוד נדרשת. המשברים יצוצו, כי אנחנו רואים רק את קצה הקרחון שלהם.

שוק האינטרנט ועולם הטלוויזיה ימשיכו לסבול מחוסר תחרות; מתחרים חדשים יתקשו לפעול בענף הסלולר ובשוק הנייח בהיעדר משענת איתנה בצד המקצועי של המשרד; שוק ציוד הקצה שבו אנחנו מפגרים אחרי העולם ימשיך לפגר; ישראל שכבר מפגרת בעולם סלולר בהיעדר הקצאת תדרים לדור הרביעי תמשיך ותפגר פיגור עמוק, וכל זה מוביל למסקנה שאנו ניצבים בפני משבר.