מצידנו, שלמו על בייביסיטר

"לכו לפריפריה" זה המסר שמעבירה הממשלה חדשות לבקרים. והנה, אותה ממשלה לא רק שמפקירה בפועל את ביטחון התושבים בדרום בידי כיפת ברזל או הכיפה שלראשם, היא גם אינה משלמת לעובדים שנאלצו להישאר בביתם בזמן המתקפה.

יד אחת של המדינה (פיקוד העורף) מורה לכל התושבים בין באר שבע לגדרה, מעל מיליון איש, שלא לשלוח את ילדיהם לבית הספר ולגנים. ויד אחרת של המדינה אומרת: מצידנו תשלמו על בייביסיטר, מי שלא יגיע לעבודה זו בעיה שלו. וכך נחלקים תושבי הדרום והשפלה לשני חלקים: אלה שהביאו את הילדים למקום העבודה ולא תרמו כנראה לפריון יותר מדי, ואלה שנשארו בבית והפסידו יום עבודה.

בעצם, הם הפסידו כמה ימי עבודה, כי הרשויות המקומיות החליטו, בצדק, שלא לפתוח כל כך מהר את הגנים ואת בתי הספר, למרות ההוראות של פיקוד העורף. כי מישהו, וזו לא הממשלה, צריך היה לקחת אחריות. ואם לוקחים בחשבון שבכל כמה חודשים יש "סבב" של הסלמה כזאת, זה כבר הרבה ימי עבודה, הרבה כסף, שהולכים לאיבוד. ובדרום, כידוע, לא מרוויחים כמו בתל-אביב. לכו לפריפריה? הצחקתם אותנו.

קול קורא

באופן אבסורדי, ההסתדרות במרחב הנגב נאלצה לשלוח "קול קורא" למנהלי מפעלים בדרום, שבמסגרתו הם מתבקשים "להתחשב" בעובדים ולמצוא פתרון לאובדן ימי העבודה וההכנסות שלהם.

הפנייה הזאת היא אבסורדית, קודם כל מפני שהם לא הכתובת - הם בעצמם משלמים מחיר כבד כתוצאה מהסיטואציה הביטחונית. במקום "קול קורא" למעסיקים, ההסתדרות צריכה, ולמעשה חייבת, להפנות את הדרישה לממשלה. לא יו"ר מרחב הנגב בהסתדרות צריך להיות חתום על דרישה כזאת, כי אם יו"ר ההסתדרות, עופר עיני, בכבודו ובעצמו.

עיני, צריך לומר, רשם לזכותו הישג בתקופת מלחמת לבנון השנייה, כשדרש וקיבל פיצוי עבור העובדים שלא הגיעו לעבודתם בצפון במשך חודש ימים. אמנם המצב בדרום אינו כולל השבתה מוחלטת של מקומות העבודה למשך חודש ימים, אבל גם אובדן של מספר ימי עבודה בכל סבב של הסלמה מחייב פתרון באמצעות מנגנון קבוע. אם המדינה לא יודעת (או לא מספיק רוצה) להבטיח את ביטחונם האישי של אזרחיה, עליה לכל הפחות להבטיח את ביטחונם הכלכלי.

מלצר בז לפקידי האוצר

בשבוע שעבר כתבנו כאן על התנהלותו המביכה של שופט בית המשפט העליון, חנן מלצר, שהצהיר כי הוא "ממליץ מאוד" למדינה ולהסתדרות הרפואית לפתוח את ההסכם שנחתם אך לאחרונה עם הרופאים ולקצר את תקופתו. זאת בשל ההתנגדות העזה של קבוצת רופאים מאזור המרכז.

אבל מאז השבוע שעבר השופט מלצר רק הלך וסיבך את הסכסוך המדובר עם אותה קבוצת רופאים, תוך שהוא גורם נזק בל יתואר למערכת יחסי העבודה הקיבוציים במדינה כולה.

על קצה המזלג: מלצר קבע, במסגרת החלטתו מיום חמישי האחרון, כי על הפרקליטות ללוות את שיחות ההידברות עם המתמחים ואף לעדכן את ראש הממשלה בדברים שנאמרו בדיון שהתקיים ביום שלישי, בין היתר על ידי בית המשפט.

בתרגום לעברית: פרקליטות המדינה, שהיא צד בעניין ותפקידה להגן על עמדת המדינה שכנגדה עתרו הרופאים, אמורה ללוות את ההידברות כאילו מדובר בשליחים של האו"ם. באותה הזדמנות היא נדרשת לעדכן את ראש ממשלתנו על אותה "המלצה חמה" של השופט לפתוח את ההסכם - אף שההסכם נחשב להיסטורי בהרבה מאוד מובנים.

וההסבר היחיד של כל זה: מלצר בז לפקידי האוצר, מצדד בכל לבו ברופאים מתל-אביב, ולעזאזל אם יחסי העבודה בישראל יוחרבו בעקבות ההתנהלות שלו. ושוב, לתשומת לב נשיאת העליון, דורית ביניש.