הצעת חוק בתי המשפט (בוררות חובה) עוררה ביקורת חריפה בטענה שאינה חוקתית. אכן, הצעת החוק בנוסחה הנוכחי פוגעת בעקרונות היסוד כבוד האדם והשוויון, משום שהיא מעבירה את סמכות השיפוט בחלק מהתביעות מבתי המשפט, שהינם זרועה של המדינה, לבוררים פרטיים.
יש לזכור כי בסופו של כל הליך אזרחי עומדת לשכת ההוצאה לפועל, שעשויה לנקוט באמצעים חריפים נגד החייב - אם יפסיד במשפט. יוצא שהמדינה תפעיל את סמכויות ההוצאה לפועל שלה על סמך פסק דינו של בורר פרטי, שבניגוד לבוררות מוסכמת, נכפה על הצדדים.
אולם, בוררות חובה אינה המצאה ישראלית. למעשה, היא נוהגת בכ-20 מדינות בארה"ב ובמספר בתי משפט פדרליים. אמרנו נוהגת, אך בהבדל אחד משמעותי - פסק דינו של הבורר אינו מחייב את הצדדים, וכל אחד מהם רשאי לפנות לבית המשפט בבקשה שינהל את המשפט מחדש, De novo, תוך שהוא מתעלם מהליך הבוררות והראיות שנגבו בו.
ההצעה בישראל מאפשרת ערעור לבית המשפט, אולם בית המשפט לא אמור להתעלם מהליך הבוררות, והוא יגבה עדויות מחדש רק לפי שיקול דעתו.
נראה כאילו המילים "בוררות חובה בלתי מחייבת" הינן אוקסימורון, כאילו הן מכילות סתירה פנימית. אך לא כך היא. החובה היא לעבור בהליך בוררות לפני ההליך המשפטי. תוצאתו של הליך הבוררות אינה מחייבת את הצדדים, משום שכל אחד מהם יכול לפנות לבית המשפט ולנהל את ההליך המשפטי מחדש.
לחזות באופן מדויק
האפשרות לפניה לבית המשפט De novo מקלה את הפגיעה החוקתית במידה רבה. בה בעת, מחקרים בארה"ב מצביעים על כך שאחוז קטן מהמתדיינים מנצלים את הזכות לפנייה לבית המשפט לאחר הליך הבוררות. התוצאה היא שבוררות החובה הלא מחייבת עשויה להקל את העומס על בתי המשפט, ובה בעת לשמור על זכויותיהם של המתדיינים לכבוד ולשוויון.
ועדיין נשאלת השאלה - האם בוררות חובה בלתי מחייבת אכן תקל את העומס על בתי המשפט? התשובה, מסתבר, תלויה בשני גורמים: עלויותיו של הליך הבוררות, והמידה שבה התוצאה של הבוררות חוזה באופן מדויק את תוצאת המשפט.
ככל שעלויות הליך הבוררות נמוכות יותר והחיזוי שלו מדויק יותר, כך הוא יביא להגשת יותר תביעות, אולם אלה יסתיימו לאחר הליך הבוררות, ואחוז קטן מאד מהן יעבור להליך משפטי נוסף, De novo.
הסיבה פשוטה: לאחר שהבורר ייתן את פסק דינו, שני הצדדים יידעו שהתוצאה במשפט לא תהיה שונה באופן משמעותי. אם כך, לשם מה לפנות להליך נוסף שבו יידרשו להוציא הוצאות משפט נוספות?
יש לציין כי גורמים שתובעים או נתבעים מספר רב של פעמים בבתי המשפט (בנקים, חברות ביטוח, רשויות המדינה ועוד) עלולים להתנהג באופן אסטרטגי ולהתעקש להמשיך להליך משפטי אחרי כל בוררות, כדי להרתיע את הצד שכנגדם. ניתן לצנן התנהגות אסטרטגית כזו באמצעים שונים, כגון הטלת הוצאות, אולם הדבר דורש חשיבה נוספת ומקורית.
ניתן לסכם ולומר כי כדי שהליך הבוררות יעמוד במבחנים חוקתיים ובה בעת יקל על העומס בבתי המשפט, עליו לעמוד במספר תנאים: לאפשר משפט De novo לאחר הבוררות; להיות מהיר וזול; ולחזות באופן מדויק ככל שניתן את תוצאות המשפט.
מן הראוי שדיוני ועדת חוקה חוק ומשפט ישקלו את הצעת הבוררות חובה בהתאם לקווים מנחים אלה.
הכותב הוא מומחה לסדר דין אזרחי, בית-הספר רדזינר למשפטים, המרכז הבינתחומי הרצליה.
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.