מבחן דרכים: יונדאי ולוסטר - מהמרים על כל הקופה

יונדאי מוטורס עשתה דרך ארוכה מאז שנות ה-80, עת החלה את המסע הגדול שלה לעבר עמדה של שחקנית גלובלית רצינית. כמו יצרני בוסר רבים, גם היא יצאה לדרך עם דגמים סופר-זולים בעלי איכות ייצור מפוקפקת, שהתבססו על רכיבי מפתח קנויים דוגמת מנועים ותיבות הילוכים תוצרת יפן. בשלב השני של המסע - שהחל בעשור הקודם - התמקדה יונדאי בשיפור איכות הייצור ובפיתוח שרשרת אספקה עצמאית, אבל המשיכה לאמץ מדיניות של גזור-והדבק בכל הנוגע לעיצוב ולמיצוב: דגמי הדור הקודם שלה נצמדו באדיקות לנורמות ונראו יותר יפנים מיפנים.

אבל כיום, לאחר שיונדאי מוטורס צברה ביטחון עצמי (והרבה מזומנים) בעשרות שווקים ברחבי העולם, היא נכנסת לשלב השלישי והמרתק ביותר בתולדותיה. כעת היא נוטשת את אסטרטגיית "גם אני", ומנסה להשיג עמדת הובלה באמצעות חדשנות ויצירתיות - ולא רק בעזרת מחירים נגישים.

את שינוי הכיוון ראינו בשנתיים האחרונות בדגמים כמו יונדאי ix35, אקסנט ואלנטרה החדשות, וכעת מגיע גם תורה של מכונית קופה מקדמת תדמית - יונדאי ולוסטר, שמציעה את העיצוב הנועז והייחודי ביותר שהציגה יונדאי עד היום.

בעיקר גימיק שיווקי

אם מטרת התכנון של ולוסטר הייתה למשוך תשומת לב למותג - היא מצליחה בכך ללא ספק. במבט מאחור ומהצד היא לא דומה לשום דבר סדרתי שנע כיום על הכביש, והיא מושכת סקרנים בכל מקום אליו היא מגיעה. התגובה הנפוצה שבה נתקלנו בנסיעת המבחן הייתה: "זאת יונדאי?". עיצוב החזית מתון יותר, וכולל אלמנטים ילדותיים די מיותרים כמו כונסי אוויר "ספורטיביים" וחסרי תכלית על מכסה המנוע.

את הרצון להתבלט בכל מחיר ממחישה גם הבחירה בתצורת מרכב מאוד לא נפוצה, שכוללת דלת צד בודדת מאחור. דלת צרה זו אמנם משפרת את הנגישות למושב האחורי בהשוואה למכוניות קופה רגילות, וגם משתלבת היטב בעיצוב המרכב, אך קשה שלא להגיע למסקנה כי מדובר בעיקר בגימיק שיווקי. אם כבר הצלחתם להנדס דלת אחורית מבלי לפגום בעיצוב, למה לא להתקין עוד אחת בצד הנגדי? כנראה שהתשובה היא: "כי אז לא היו מדברים על זה".

יונדאי עשתה במהלך השנים האחרונות קפיצת דרך רצינית בכל הנוגע לעיצוב תאי נוסעים וולוסטר ממחישה זאת היטב. יש לה עמדת פיקוד שנראית עשירה ועדכנית, עם מערך מקיף של מתגים, שעונים וצגי מידע; ואיכות חומרי הדיפון הנראית ומרגישה איכותית, ומגיעה עם כמה פריטי אבזור תקניים שנדיר למצוא בפלח המחיר הזה כמו צג LCD צבעוני לשליטה במגע על תפריטי מערכות המשנה.

המושב האחורי יכול להכיל שני מבוגרים בגובה סביר פלוס מרחב מכובד לרגליים, אך פדחתם תהיה ממוקמת מתחת לזכוכית הפנורמית של הדלת האחורית. זה אמנם אידיאלי לחובבי שיזוף, אך פחות סימפטי למי שרגיש לחום.

תא המטען מציע נפח שימושי בליגה של מכוניות האצ'בק, ומי שיוותר על טרמפיסטים יוכל להגדיל בקלות את נפח ההעמסה.

יומרות ספורטיביות

יונדאי טוענת ששלדת המכונית כוילה באירופה לטובת תגובות ספורטיביות מלוטשות. המכונית אכן מתקלת פניות מהירות בצורה רהוטה ונוסכת ביטחון, אבל ההיגוי - כך נראה - כויל יותר עבור השוק האמריקני. הקשחה משמעותית של התנגדות ההגה הייתה יכולה לסייע רבות ליומרות הספורטיביות. פרט לכך, זוהי מכונית נוחה וידידותית גם לשימוש יומיומי מתון. המתלים ובולמי הזעזועים סופגים בורות עירוניים ללא תלונות, היציבות הכיוונית טובה במהירויות גבוהות, ובידוד הרעשים הטוב מסייע למצות את יכולות המנוע מבלי להיענש באקוסטיקה גסה.

מנוע 1.6 הליטר דור אחרון של יונדאי, עם הזרקת בנזין ישירה, מתהדר בהספק מכובד של 140 כ"ס, אבל התחושה הסובייקטיבית והביצועים האובייקטיביים - 10.3 שניות מאפס ל-100 קמ"ש, למשל - אינם חורגים מאלה של מנוע משפחתי מודרני. המכונית לא בועטת ולא חורכת צמיגים, אלא צוברת תנופה בקצב סביר בעליות, משייטת בשלווה במהירויות גבוהות ומתפקדת היטב בטיולי סוף שבוע ארוכים.

מילה טובה מגיעה לתיבה האוטומטית כפולת המצמדים נוסח DSG, שולוסטר מציגה בבכורה אצל יונדאי. זוהי תיבת דור שני, שמצליחה להעלים הרבה מהבאגים המובנים של טכנולוגיה זו ומספקת הורדות הילוכים זריזות והחלפות רהוטות ברוב המצבים. היא גם מסייעת להשיג צריכת דלק מכובדת מאוד לז'אנר, שנעה סביב 11 ק"מ לליטר בתנאי נהיגה אמיתיים.

אם יונדאי ולוסטר הייתה מתומחרת בישראל כמו רוב מתחרותיה הישירות בפלח הקופה המשפחתי, אי שם בסביבות 140 אלף שקל, קרוב לוודאי שהיינו פוטרים אותה כעוד גימיק עיצוב לחובבי תשומת לב עם כיסים גדולים. אבל בדרך שעדיין לא ברורה לנו לגמרי, הצליחה יונדאי לחתוך את המחירים ולהביא אותם לטריטוריה משפחתית לגמרי: כ-120 אלף שקל לדגם האוטומטי ו-110 אלף שקל בלבד לדגם הידני. אלו הם מחירים מנפצי-קטגוריה, שהופכים את הקופה הזו למציאה אמיתית: אלטרנטיבת לייף סטייל ראויה, מאובזרת, שימושית ומגשימת פנטזיות עבור לקוחות שאינם זקוקים למרחב משפחתי מאחור, ואפילו עבור לקוחות ליסינג וציי רכב. ההסתערות המאסיבית על המלאים בארץ - מעל 400 מכוניות נמכרו בפחות מחודשיים - מעידה על כך שהציבור אכן קלט את המסר.

המתחרות

פולקסווגן שירוקו TSI

ב-174 אלף שקל לדגם האוטומטי ההתחלתי (הידני, עם 122 כ"ס, מתחיל ב-149 אלף שקל) מציעה פולקסווגן את שירוקו עם מנוע 1.4 טורבו בהספק 160 כ"ס. תצורת המרכב דומה, למעט דלת צד שלישית, אך שירוקו זריזה יותר משמעותית עם אפס ל-100 ב-8 שניות ו-218 קמ"ש. המושב האחורי שלה מעט צפוף יותר.

רנו מגאן קופה

גרסת הקופה הנאה של רנו מגאן נראית ייחודית ומושכת, וב-155 אלף שקל היא מציעה שלוב של מנוע 2 ליטר בהספק 140 כ"ס, תיבה אוטומטית רציפה (CVT) ותא נוסעים לארבעה עם רמת אבזור תקנית גבוהה מאוד. הביצועים דומים לאלה של ולוסטר: אפס ל-100 קמ"ש ב-10.3 שניות ו-195 קמ"ש.

אלפא מיטו

ב-150 אלף שקל, לא כולל מבצעים עונתיים, מציעה אלפא רומיאו את מיטו האוטומטית, עם מנוע 1.4 ליטר טורבו בהספק 135 כ"ס. זוהי מכונית זריזה שמאיצה ל-100 קמ"ש ב-8.2 שניות ומגיעה ל-205 קמ"ש. מי שיסתפק בתיבה ידנית יוכל למצוא את גרסת 105 כ"ס של המנוע, במחיר רשמי של 130 אלף שקל ומעשי שנע סביב 120 אלף שקל