סולידריות בסגנון עובדי הרכבת

1. לא היה שום משא ומתן בין יובל שטייניץ לעופר עיני. הסיסמאות ריקות מתוכן, והפגישות קוסמטיות בלבד. עיני תכנן וקיבל סופר-ריאליטי בפריים-טיים לפתיחת מסע הבחירות להסתדרות שיתקיימו במאי 2012. עיני, חסכן שכמותו, בחר לעשות את זה על חשבון המשק כולו, במקום בשלטים והתכנסויות על חשבון ההסתדרות או הרשימה העצמאית שבשמה יתמודד.

אין יותר רועש מצפירת הפתיחה הזו, אין יותר מאיים מהפגנת הכוח כזו ששיתקה את המשק כולו. עיני חזק, אין בכך כל ספק, אבל גם מאוים. עמיר פרץ דורש שמפלגת העבודה תבחר ותריץ מועמד מטעמה (איתן כבל?) לראשות ההסתדרות (מעניין איך שלי יחימוביץ' תחמוק מערעור מעמדו של מקורבה, עיני).

בכירים בליכוד מבשלים (מנסים לבשל - שכן לא בטוח שנתניהו יסכים להסתכסך עם עיני) מהלך להציב מועמד "חברתי" בכיר ואהוד (כנראה שלא ח"כ חיים כץ, משום שהוא אהוד רק על עובדי תעשיות הביטחון) שיתמודד מול עיני ויכבוש, סוף-סוף, את מעוז ההסתדרות.

ממול, שר האוצר שטייניץ - מעבר לכך שהוא הולך ומתקבע כעקשן גדול, אפשר גם חסר אינטליגנציה-רגשית ותחכום אישי-אנושי - הבין שעם כל החרפה במצבם של עובדי הקבלן בממשלה, אין באמת על מה לדבר עם עיני. עיני בכל מקרה ובכל מצב יבצע אקט רועש ורועם של הפגנת עוצמה אישית כלכלית ופוליטית.

2. זו הייתה השביתה הכי צינית שידענו. עובדי הקבלן, אנשי ונשות הניקיון והשמירה - הנכתשים תחת חוקי עבדות, פיקוח חסר משמעות ומעסיקים נצלניים - לא באמת עניינו מישהו. האם ועדי עובדי הבנקים, חברת החשמל, שדות התעופה, הנמלים, מקורות, רכבת, עובדי ההסתדרות והאיגודים המקצועיים מוכנים לתת איזושהי העדפה בעבור החלשים המועסקים לצדם? ממש לא.

האם הם מוכנים לוותר על מסורת התוספת האחוזית בהסכמים קיבוציים והסכמים מפעליים, ולאפשר תוספות דיפרנציאליות, פחות לבכירים בעלי שכר גבוה, ויותר לבעלי שכר נמוך? ממש לא. עובדה שהעניין הזה חוזר שוב-ושוב בכל סכסוך עבודה, וכלום לא זז. גם משרד האוצר כבר אומר את זה רק מהפה אל החוץ.

באשמה על עצם קיומם של עובדי קבלן מוחלשים ודפוקים, עד כדי התעללות, מתחלקים שווה בשווה ההסתדרות, ועדי העובדים והממשלה. כולם יחד יצרו, תמכו ותומכים בשוק עבודה מעוות, יקר, לא יעיל, חסר גמישות ניהולית ורחוק מדרישות סבירות של איכות.

ועדי העובדים והאיגודים המקצועיים שמעליהם - המציאו את עובדי הקבלן. המעסיקים בממשלה, בשירות הציבורי ובמגזר העסקי - אימצו אותם בשמחה. זה גם האופן שבו הומצאה לפני שנים טכניקת דור ב', עכשיו גם דור ג' ובקרוב דור ד'. קודם נכניס את הילדים והאחים שלנו פנימה בתנאים מופחתים, אחר כך, בהסכם המפעלי הבא, נדחוף אותם כעובדי קביעות.

3. אם לא תתפתח ותתאפשר גמישות ניהולית וגמישות השתכרות בחסות ובתמיכת ההסתדרות והאיגודים המקצועיים - אין כל ספק שמספרם של עובדי הקבלן יעלה עוד-ועוד. אם לא יהיה שינוי יסודי, תשתלט בתוך 10, 20 או 30 שנה הפרטה מלאה של כוח האדם בשירות הממשלתי והציבורי.

עובדי הניקיון כדוגמה: במשך שנים רבות פעלו רשויות מקומיות תחת איומי השבתת שירותי איסוף אשפה. לפחות פעם בשנה דרשו העובדים העלאות שכר, ומשלא קיבלו שבתו בחסות ההסתדרות. החתולים והעכברים חגגו על ערימות זבל ברחובות.

לאט-לאט, במבצעי פרישה מוקדמת בתנאים מועדפים, שחררו רוב ראשי הרשויות את עובדי האיסוף הקבועים ושכרו חברות קבלן לביצוע מערכי הניקיון. ירושלים היא בין הבודדות שנשארו עם עובדים קבועים ומתכננת, מנסה זה מכבר, לסיים את ההתקשרות ולהעסיק חברות ניקיון חיצוניות. העובדה שהבירה מאופיינת בחוסר ניקיון בולט, רק מחזקת את ההצדקה לעובדי קבלן.

4. כדי שמקרה איסוף האשפה לא ישתלט על שוק העבודה כולו, יש צורך בדו-שיח. משא ומתן. הסכמות. תן וקח. בהגינות, באחריות והרבה מאוד אומץ גם של יו"ר הסתדרות והאיגוד המקצועי, גם של ראש ממשלה ושר האוצר וכל הפוליטיקאים שבחירתם נשענת על עובדים מאורגנים. הסכמה קודם כל בין הממשלה להסתדרות, שתהווה בסיס לשינוי עקרוני במעגל השני של עובדי קבלן בשירות הציבורי, ולאחר מכן בהרחבה למעגל השלישי - כל המגזר העסקי הפרטי.

קודם כל גמישות ניהולית בכל הסכמי העבודה. לא עוד הסתדרות שתומכת בדרישות להגדלת שכרם של כל עובדי מס הכנסה - רק כי הוחל מס הכנסה שלילי לטובת החלשים. לא עוד הסתדרות שמאשרת הכרזת סכסוך עבודה לעובדי הביטוח הלאומי - שדורשים תוספת שכר בגלל שנחקקו חוקים המיטיבים עם העסקת נכים, גם לא הגדלת שכר בסיסי בתמורה לקיצוץ המוני השעות הנוספות הקבועות, והמיותרות, של עובדי רשות שדות התעופה.

לא לאשר את האיומים של עובדי משרד החינוך שדורשים תוספות שכר לפקידים בגלל החלת אופק חדש. לא עוד מצב שבו יישום רפורמה במנהל מקרקעי ישראל יארך שנתיים, כולל עשרות שיחות ודיונים, רק כדי לשחרר בהדרגה ובתנאים מופלגים 200 עובדים לא יעילים, או שנים של פטפוטים על 3,000 עובדים חסרי מעש בחברת החשמל, 5,000 בבנקים וכיוצא באלה.

לא עוד ממשלה שמוציאה המוני מכרזים ומתמכרת תמיד להצעות הזולות ביותר - למרות שברור ובהיר שהן עושקת עובדים. לא עוד ממשלה שלא עושה את עבודתה, שלא מפקחת, לא אוכפת ולא מענישה. מחיר מכרז חייב לכלול קודם כל שכר מינימום לכל עובד. וזה מינימום תנאי ההעסקה. בלי תרגילים, בלי התחכמות נצלנית, בלי לכפות שעות נוספות, שבת או חג בחינם.

בד בבד, עובד חייב להיות בטוח שהמעסיק שלו מפריש בעבורו מיידית לפנסיה, לפיצויים, בחשבון על שם העובד, לא על שם המעסיק. אם לא - המעסיק ייענש. מעסיק שלא עושה כנדרש וכמתחייב - תבוטל מיידית זכייתו במכרז. הוא ייענש, ייקנס, יחויב להעביר את כל התנאים הסוציאליים לעובדיו, אשמתו תתפרסם, הוא ייכנס ל"רשימה שחורה" וייפסל להשתתפות במכרזים למשך כמה שנים.

מי שיחזור על מעשיו, יוגש נגדו כתב אישום עם עונש מאסר. כמו כן יש לקבוע הוראות וחוקים, שיאסרו פיטורין כלאחר יד, רק כי המנקה לא נשאה חן וחסד בעיני הקבלן שדרש מי יודע מה... ולאכוף גם את זה. קודם כל בממשלה, בחברות ובתאגידים הממשלתיים, מיד אחר כך בשירות הציבורי, ובמקביל לפעול מול ארגוני המעסיקים, עד כדי שימוש בצווי הרחבה, שיכפו עמידה בחוקי העסקה הוגנים.