מאחורי החיוך של רבני "צהר"

כותרות העיתונים, שבישרו השבוע באותיות גדולות ודרמטיות בעמוד הראשון כי "מיזם הנישואים של רבני צהר נסגר", גרמו לבלבול רב בקרב הציבור, אשר מתברר כי חלק ניכר ממנו מתקשה להבחין בין נישואי צהר, נישואים רפורמיים ונישואים אזרחיים, ולא מבין את משמעותה של הגזירה עליה התבשרנו.

מדובר בנושא חשוב, מכיוון שעבור יהודים במדינת ישראל לבחירה באופן הנישואים קיימות השלכות חוקיות וכלכליות רבות, במיוחד במקרה של פרידה או מוות של אחד מבני-הזוג, וכדאי לעשות סדר באפשרויות השונות ולהבין את המשמעות של בחירה בכל אחת מהן.

על-פי חוק שיפוט בתי דין רבניים, נישואים וגירושים של יהודים בישראל חייבים להיערך לפי דין תורה, ומאחר שנישואים אזרחיים הם נישואים שאינם מתנהלים על-פי ההלכה היהודית, כלל לא ניתן לערכם בתוך שטחי מדינת ישראל.

לפיכך, טקסי נישואים פרטיים אלטרנטיביים שנערכים בישראל, ובהם סלב זה או אחר משמשים על תקן "הרב המקדש", אינם נישואים אזרחיים, והם למעשה אינם נישואים כלל. נישואים אזרחיים שנערכים בחו"ל על-ידי רשות מוסמכת כן מוכרים על-ידי משרד הפנים כנישואים תקפים, אך לא בעיני היהדות.

גם נישואים שנערכים בישראל על-ידי רב לא מקבלים הכרה באופן אוטומטי, שכן לרבנות הראשית יש מונופול להחליט איזה רב רשאי לערוך חופות בישראל, וזוג שינשא בטקס שיערך על-ידי רב שלא קיבל את האישור המתאים, לא יוכר כזוג נשוי.

רשימת הרבנים המורשים לעריכת חופה, והמונה כיום 1360 רבנים, מתפרסמת באתר האינטרנט של הרבנות הראשית. מאחר שהרבנות הראשית היא אורתודוכסית בהגדרתה, בוודאי שרב רפורמי לא יקבל אישור לערוך טקס נישואים מוכר, אך גם בין הרבנים האורתודוכסיים יש זרמים מקלים יותר ופחות, ולשאלה מי יעבור את מבחן הרבנות הראשית נכנס העימות רב השנים בין הרבנות הראשית לארגון רבני צהר.

ארגון רבני צהר הוקם לאחר רצח יצחק רבין במטרה מוצהרת ללכת לקראת הציבור החילוני, המסתייג מהכפייה להינשא בטקס אורתודוכסי מחמיר, כדי למנוע את זליגתם של הזוגות הללו לכיוון של נישואים רפורמיים, פרטיים או אזרחיים שאינם עומדים בשום קריטריון של ההלכה היהודית.

עם זאת, חשוב להבין כי רבני צהר בשום פנים אינם מגדירים את עצמם כרבנים רפורמיים, וההקלות שהוכנסו על-ידם לטקסי הנישואים מצליחים, לטענתם, להלך גם על החבל הדק שהוצב על-ידי הרבנות הראשית.

כך, למשל, רבני צהר מצאו פתרון למתח שבין רצונם של זוגות לקיים טקס שיוויוני בו גם האישה תענוד לבעל טבעת, לבעיתיות ההלכתית שברעיון שאישה תקדש גבר, באמצעות ענידת הטבעת על אצבע הבעל לאחר שהרב מכריז שהחופה הסתיימה, בגדר ללכת עם אך להרגיש בלי.

מה אם כן הבעיה? קו השבר בין רבני צהר לרבנות הראשית החל בשנת 2007, כאשר הרבנות הורתה על אכיפת תקנות שהתקינה שנתיים קודם לכן, במסגרתן נקבעו קריטריונים מגבילים עבור רבנים המבקשים לקבל רשות לערוך חופה, ובכך מנעה מחלק מרבני צהר לערוך חופות.

בשנים האחרונות הצליחו רבני צהר לעקוף את ההגבלות באמצעות רישומם של כל הזוגות המבקשים להינשא על-ידי רב צהר דרך רבנות המועצה המקומית שהם, שיו"ר ארגון צהר הוא גם רבה הראשי, אך עתה הודיע שר הדתות כי לא יאפשר זאת עוד.

לאחרונה נדמה היה כי הרבנות וארגון צהר עולים על דרך המלך, שכן אך לפני פחות מחודשיים התפרסמה החלטת הרבנות הראשית להקל את דרישות ההסמכה של רבנים המורשים לערוך נישואים, ובכך לפתוח את הפתח לנישואי צהר גם ללא רישומם דרך שהם.

משום כך, החזית החדשה שנפתחה בימים האחרונים מעוררת תמיהה באשר לאינטרסים העומדים מאחוריה. למרבה הצער, נראה כי במאבק זה השיקול החשוב ביותר אשר נשכח הוא טובת הציבור היהודי, אשר לעת עתה זכות הבחירה החוקית שלו לנישואים במדינת ישראל נעה בסופו של יום בין חתונה אורתודוכסית - לחתונה אורתודוכסית קצת פחות "דוסית".

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס