נוסעים בפול גז לתוך קיר

אמצע רבע שני, דייויד בלאט מסתובב לספסל שלו, מוחא כפיים בזעם ומסמן לשחקנים המנומנמים להתחיל לעודד את החברים על המגרש. חשבנו שנראה דברים כאלו אי שם בסוף מארס, רק שזה כבר קרה במשחק היורוליג הראשון במילאנו. חמישה שבועות בתוך העונה והקונספציה סביבה נבנה הסגל הרחב של מכבי, קרסה עוד לפני שהתייצבה. התיאוריה של "סגל לכל מפעל" לא קיימת.

ככל שמתקדמים המשחקים מתברר שהעומס העצום נופל על אותם שחקנים. והעובדה שזה קורה כבר בחודש הראשון של העונה, כשהתארים לא נמצאים על השולחן, צריכה להדליק כמה נורות אזהרה אצל בלאט.

אחת מהתופעות המעניינות בכדורסל האמריקני היא אותו Rookies Wall ("הקיר") המפורסם, תופעה שמתארת את הירידה הדרמטית בתפוקה של שחקני השנה הראשונה בליגה בחלק השני של עונת הרוקי, אחרי שהם נאלצים לשחק כמות גדולה ובצפיפות רבה יותר של משחקים. העונה במכבי לא רק השחקנים החדשים הם רוקי'ס, כל הסגל הוא רוקי בכל מה שקשור להשתתפות בשלושה מפעלים. שימו לב: בחמשת השבועות האחרונים מכבי ת"א שיחקה 15 משחקים - חמישה באדריאטית, ארבעה בליגה, שלושה ביורוליג ושלושה בגביע צ'אנס. על פניו עומס לא פשוט, של משחק בכל 2.3 ימים (או במלים אחרות - משחק בכל 55 שעות). הבעיה: זה לא עומד להיות פחות גרוע.

ברמה הקבוצתית איך נראה העומס? מכבי ת"א שעמדה על 2,000 דקות משחק בשלב הזה בעונה שעברה עומדת על 3,000 דקות העונה.

***

לכאורה בלאט ביצע רוטציה בסגל כדי לתמרן את העומס, אבל בפועל מלבד שחורציאניטיס ופאפאלוקאס שזכו ביחד ל-12 משחקים חופשיים (5 סופו, 7 פאפאלוקאס) אף אחד לא באמת נהנה מהרוטציה הזאת ומהקלות פיזיות. השחקנים המרכזיים של מכבי נטחנו. אלו לא רק הזרים הבכירים פראמר (332 דקות) או סמית (330) אלא בעיקר הישראלים אליהו, בלו, פניני ואוחיון שכל אחד מהם שיחק בממוצע עד עכשיו 285 דקות. כמה זה הרבה? אותם ארבעה שחקנים, בדיוק בשלב הזה בעונה שעברה, עמדו על ממוצע של 201 דקות. כלומר תוספת של עשרות אחוזים יחסית לנקודה המקבילה בעונת 2010/11. שלא לדבר על תוספת הטיסות, הימצאות של יותר ימים מחוץ לסביבה הטבעית וכו'.

כדי להבין עד כמה הנתון הזה דרמטי, נבחן מה עשו השחקנים בנקודת זמן זו בעונה הקודמת: אליהו ששיחק רק 186 דקות, עלה העונה ל-317; פניני עלה מ-190 דקות ל-295. המשמעות של המספרים היא שחוץ מפראמר שרגיל מה-NBA לעומסים ולטיסות, חמישה משמונת השחקנים המרכזיים העלו את כמות העבודה בעשרות אחוזים בהשוואה לעונה שעברה. גם אם המכונית הצהובה דהרה בזכות האינטנסיביות, המחויבות והקהל מעל הבאמפר הספרדי ותדלג מן הסתם מעל עוד כמה מהמורות בדרך, היא נוסעת במהירות גבוהה לתוך קיר.

 ככה נראה עומס

***

"העובדה שיכולנו לנוח בשישי, ובשבת ולהתאמן, מאוד עזרה לנו", אמר בלאט אחרי הניצחון על אשדוד השבוע. גם לו ברור שהעומס הגדול גובה כבר היום קורבנות. באופן ישיר בעצימות המשחקים, ובעקיפין בחסרונם של אימונים. זו עדיין תחילת העונה אבל הנתונים של מכבי ביורוליג כבר מסמנים מגמות לא בריאות, וזה עוד כששניים מהשלושה היו בנוקיה. מכבי מדורגת במקום ה- 19 ביורוליג העונה באחוזים משלוש עם 27% אחוז, ולמען האמת מלבד בלו שקולע באזור ה-40% כל שאר השחקנים הרחק למטה. בריבאונד התמונה יותר בעייתית: מכבי עם 30 ריבאונד בממוצע למשחק, מדורגת במקום ה-21 ביורוליג. דווקא בקטגוריות שעל הנייר הייתה אמורה להראות שיפור השנה מכבי נחלשת, כשחלק לא קטן נמצא ברגליים העייפות ובחוסר באימונים.

אז למה קרסה הקונספציה? התירוצים רבים ומגוונים: חוק ארבעת הזרים בליגה, ג'ון שייר לא מספק את התוצרת, בורשטיין שהתאדה, ועוד. אבל אלו רק תירוצים כמובן. הסיבות האמיתיות נעוצות ב-DNA המכבי. העובדה שחייבים לנצח בכל משחק ועדיף בעשרים נקודות ומעלה, היא החטא הקדמון. כמעט אפס סובלנות לשייר ולשון ג'יימס. אפילו קית' לנגפורד, שסומן כמושיע, רק הגיע ובמשחק הליגה האחרון כבר נשלח אל מחוץ לסגל, בעוד פראמר, אליהו וסמית משחקים מעל עשרים דקות כל אחד במשחק שנגמר ב-29 הפרש. לא ברור איך דווקא בעונה עם שתי מסגרות קלות (אדריאטית וליגה), שוב מפספסים הזדמנות "לגדל" שחקנים צעירים שישתתפו במשחקי הליגה ובאדריאטית תוך כדי שיתנו מנוחה לכוכבים, ובאמת יממשו את רעיון הסגלים המופרדים.

הסגל הרחב של מכבי ת"א אולי מתאים לשלוש מסגרות, אבל הוא לא מתאים ל-90 משחקים שבהם חייבים לנצח.

מכבי ת"א נכשלה בהכנה לעונה המתישה ביותר בתולדותיה. פניית הפארסה של פארגו אמנם טרפה את הקלפים, אבל מועדון עם תקציב של 20 מיליון דולר לא יכול להיות תלוי בשחקן אחד שהודיע באמצע הקיץ שהוא לא חוזר. מכבי כשלה בבניית הסגל: שייר רחוק מהציפיות, לנגפורד אפילו לא הספיק ללמוד את השמות של כולם וכבר מידרדר דרומה ברוטציה, סופו ופאפאלוקאס חייבים לנוח (הראשון בשל עומס המשקל, השני בשל עומס הגיל), בורשטיין גמר את הסוס ביורוליג. עם מה נשארנו? שישה שחקנים שאיפשהו בתחילת מארס יתחילו לשחק על אדי דלק.