גל הרשקוביץ מתעלם מהמציאות

"הצעות פופוליסטיות לפריצת מסגרת התקציב עלולות להוביל את ישראל להידרדרות כלכלית" - (שר האוצר יובל שטייניץ מגיב להצעת שר הביטחון אהוד ברק בשבוע שעבר להגדיל את ההוצאה התקציבית ב-7 מיליארד שקל בשנה).

הרבה גבות התרוממו כשמונה גל הרשקוביץ לראש אגף התקציבים. הרשקוביץ אמנם היה בעבר באגף אך הגיע רק עד לתפקיד רכז ולא מעבר לו, וגם בשוק הפרטי לא עשה תפקידים בולטים במיוחד. היעדר הניסיון שלו בנושאים מרכזיים בעבודת האגף והעובדה שהיה בתפקיד זוטר יחסית, גרמו לרבים לתהות על סבירות המינוי ועל התאמתו לתפקיד הבכיר - תפקיד אותו מילאו בעבר הקרוב דמויות בעלות משקל כמו אורי יוגב, קובי הבר ורם בלינקוב.

איננו מכירים את מר הרשקוביץ ולכן, בניגוד לרבים מעמיתיו בוגרי אגף התקציבים, נשפוט אותו רק לפי מעשיו, ליתר דיוק לפי הדברים שהוא אינו עושה. ובמקרה של הגירעון המתפתח בתקציב המדינה לשנת 2012, מר הרשקוביץ לא עושה כלום, דבר וחצי דבר.

התחזית עודכנה

יעד הגירעון נקבע בזמנו ל-2%. זה היה עם אישור התקציב הדו שנתי לפני יותר משנה. מאז תחזיות הצמיחה עודכנו ושוב עודכנו ורק בכיוון אחד - למטה. לאחרונה עדכן גם האוצר את תחזיתו והעריך כי הצמיחה תהיה 4% והגירעון יהיה 2.6%. הבעיה היא שתחזית הצמיחה של האוצר ותחזית המסים הנגזרת ממנה, אופטימיות עד זחיחות. גופים אחרים רואים תמונה פחות ורודה. בנק ישראל סבור כי הצמיחה תהיה 3.2%, לאומי מעריך שהצמיחה תהיה 3.3% ובהתאם לכך מגדיל את הגירעון הצפוי ל-3.3% והפועלים צופה צמיחה של 3% וגירעון של 4%.

ההבדלים בתחזיות מדאיגים ומעלים את הסברה כי ראשי האוצר משיקולים פוליטיים, קרי לא ענייניים, לא רוצים להכיר במציאות העגומה - תקציב 2012 נפרץ. כך שבעוד ששר האוצר יובל שטייניץ מתקוטט עם שר הביטחון ומזהיר מפריצה, הגירעון בתקציב 2012 כבר ממריא אל על. לא 2% כמו ביעד המקורי. לא 2.6% כמו שהאוצר צופה אלא הרבה מעל 3% ואולי אפילו 4% כמו שמעריך בנק הפועלים. הרי בבסיס זה עניין מתמטי - צמיחה נמוכה מהתחזיות, פחות הכנסות ממסים, גירעון גדול יותר, וכל זה ללא הגדלת הוצאות הממשלה.

"עוקב בדאגה"

ראש אגף התקציבים חזק ובטוח בעצמו, ואפשר להעלות על הדעת כמה שמות שישבו על הכיסא בעבר, היה בשלב הזה הופך עולמות ודורש קיצוץ תקציבי. את הרשקוביץ אנחנו לא שומעים. גם השר שלו, ד"ר לפילוסופיה יובל שטייניץ, מתעלם מהמציאות. אולי כי הבעיה נולדה בגלל בבת עינו - התקציב הדו שנתי, שהכניס בשנת 2010 את תקציב 2012 לסד הנחות לא ריאליות שהיו נכונות אז אבל שגויות היום ואולי מסיבות פוליטיות עלומות.

בעצם הרשקוביץ כן עושה משהו. השבוע הוא הסביר ל"גלובס" כי הוא "עוקב אחר הנתונים בדאגה". אבל הדאגה לא הופכת בשלב זה לעשייה קונקרטית כי לדעת הרשקוביץ "התחזיות (של גורמים חיצוניים לאוצר שצפוי גירעון גדול מאוד - ע'פ') מוגזמות".

אפשר להתווכח האם גירעון גבוה מ-3% מחייב קיצוץ תקציבי או לא. אפשר לטעון כי בעת מחאה חברתית אין מקום לקיצוץ וגם שפריצה תקציבית הנובעת מצד ההוצאה היא מייצב אוטומטי בזמני האטה. כל אלה דיונים לגיטימיים. אבל אי-אפשר להשלים עם אחיזת עיניים בחשבונאות הלאומית. אי-אפשר להשלים עם מצב שבו שר האוצר וראש אגף התקציבים טומנים ראשיהם בחול כבנות יענה, מתכחשים למציאות ומספרים לנו על צמיחה גבוהה וגירעון נמוך כשכל האינדיקטורים המאקרו כלכליים מראים ההיפך.

 תחזיות גירעון וצמיחה לשנת 2012