מדוע ליבתה התקשורת את המחאה

רק לפני 3 חודשים הם כיוונו את מצלמותיהם אל הצועדים ברחובות. כתבו עליהם, יצרו סטיקרים וסיסמאות נוקבות, והעצימו את המציאות הקשה של בני מעמד הביניים בארץ לטובת שינוי חברתי.

היום האנשים האלה - מאות מעובדי תעשיית התקשורת המקומית - מאבדים או עומדים על סף איבוד עבודתם. זה קורה בוואלה ובנענע10, בערוץ 10 ובזכייניות ערוץ 2, ברשות השידור ובשורה ארוכה של משרדי פרסום. אלא שמשום מה, המשבר החריף הפוקד את עולם המדיה והשיווק לא מטלטל איש.

השאלה הגדולה - מדוע התקשורת הישראלית כל-כך ליבתה את תנועת הצדק החברתי שחלפה ברחובות ישראל - נענית בימים אלה. זה קרה משום שעובדי התעשייה הזו - אנשי הטלוויזיה, הפרסום, העיתונות, ההפקה - שייכים לאחד המגזרים החלשים ביותר בשוק העבודה הישראלי.

אין כמעט פלח פועלים רגיש כמוהם בארץ. חלקם עובדים בתנאים חמורים מאלה של עובדי הקבלן, עליהם נאבק בימים אלו עופר עיני. הם מתוגמלים לפי עבודה או לפי מילה, ללא ביטחון תעסוקתי או אופק ברור, ורובם המכריע יעשו כמה וכמה הסבות מקצוע עד שיגיעו לגיל הפנסיה.

התקשורת הישראלית, על עיתונאיה וכתביה, ליבתה את המחאה החברתית כי אנשיה מגלמים בדיוק את תמצית המאבק. כי אחרי הכול, לא היה זה מאבק של מקרר ריק והישרדות. המחאה החברתית הייתה על הזכות לחלום ולהגשים את עצמך ועל קבלת הכלים לממש את כל זה, מתוקף זכות אזרחית בסיסית.

עובדי שוק התקשורת הם אנשים שבחרו במקצועם מתוך אהבה - כמעט כל אחד מהם. הם בעלי מקצוע, שעברו הכשרות וספגו ניסיון, אבל תמיד ולפעמים דווקא בגלל זה הם יכולים למצוא את עצמם מחר בלי עבודה.

העובדים הללו יושבים על עורם הדק של גופי השידור החולים והשבריריים, שבריאותם מדרדרת עם כל משב רוח קטן בשוק הפרסום, עם כל חוק רגולטורי דורסני ועם כל חשק פוליטי חולף. וברגע שמזג-האוויר מעט משתנה, המשמעות המיידית היא מה שמכונה "להיפטר מהשומן העודף", אבל היא בעצם "לחתוך בבשר החי".

העצוב בכל הסיפור הזה הוא שאת המיקרופון שהתקשורת הפנתה לאחיה בני המעמד הבינוני, הם לא יכולים להפנות לה בחזרה. הציבור סבור כי עולם הטלוויזיה, העיתונות והפרסום הוא נוצץ ומנוכר, מבלי להבין כי במשרדים המהודרים, לפעמים מהודרים מדי האלה, יוצרים את המחאה הבאה לא פחות ממה שיוצרים אותה ברחוב.

מדד גמישות הכנסת

במארס השנה החליטה כנסת ישראל לאמץ את מסקנות ועדת ששינסקי ולערוך שינוי בגביית תמלוגי תגליות הגז. אחרי שכבר נמצא הגז, ואחרי שהתברר שכנראה יש הרבה יותר, החליטה הכנסת לשנות את החוק ולהחליט כי יצחק תשובה ודומיו ישלמו תמלוגים של כ-60% למדינה, ולא כשליש כמו קודם. למה זה קרה? כי השוק השתנה, כי המציאות השתנתה, כי מה שהיה נכון לפני לא נכון עכשיו. מדובר במיליארדי שקלים.

השבוע הכנסת התגייסה כדי להכריע על דחיית תשלום של 15 מיליון שקל לערוץ 10. נכון, גם פה השוק השתנה, המציאות אחרת, מה שהיה נכון קודם אינו נכון עוד. ובכל זאת החוק נדחה ברוב קולות בעידוד אותו שר אוצר. למה? כי גמישות בכנסת היא תולדה של פופולריות ראש הממשלה - ולא של ההיגיון בשטח.