איפה נושבת הרוח הכתומה?

בדיווחים על פרטנר חוזר ועולה המושג המוזר "הרוח הכתומה": חייבים להחזיר את הרוח הכתומה, אומרים בכירים בחברה; גלברד לא היה באמת כתום, אבל רומנו - רומנו הוא משלנו, כתום בנשמה. וכך הלאה.

מהי אותה רוח כתומה? נדמה שהיא נשבה רק, או לכל הפחות בעיקר, בפרסומות הטלוויזיוניות הראשונות של החברה, עם "ערכים" כמו חדשנות וכיף ואהבה וכל הדברים האלה.

בפועל, הרוח הכתומה נושבת בכיוון אחר לגמרי כבר די הרבה זמן: פרטנר היא החברה הסלולרית המובילה במספר התלונות של לקוחותיה; חברה שאיבדה את המיקוד ואת החדשנות; חברה שמתעמתת, או יותר נכון מתבכיינת, מול הרגולטור; אפילו עובדיה, שבעבר הציבו אותה בראש רשימת החברה שהכי טוב לעבוד בה, שינו את טעמם מאז השתלט עליה אילן בן-דב והפך אותה לחברה שמשמשת בעיקר למשיכת דיבידנדים ענקיים, כדי להחזיר לבעליה את ההלוואות שלקח כדי לרכוש אותה (כמוהו נוהגים גם בעלי השליטה של חברות הסלולר האחרות).

הדוגמה המובהקת לכיוון אליו נושבת הרוח הכתומה הודגמה בפנינו לפני כשנה. באוגוסט שעבר היה ניסיון של עובדי פרטנר במוקד החרדי של החברה בירושלים להתאחד ולהקים ועד עובדים. המהלך טורפד באגרסיביות: החברה חדרה לתיבות האי-מייל של עובדיה ויירטה מכתבים, הפעילה לחצים כבדים ואף איימה על העובדים, עד שסוכל המהלך. אחר-כך הכחישה.

כל זאת, נזכיר, תחת שלטונו של בעל הבית הכי רוחני בעולם, זה שקיבץ נדבות מחוץ למנזר יפני כדי לחוש את חוויית העוני והבטיח להפוך את פרטנר לחברה החברתית ביותר. זה לא כל-כך הצליח לו. עכשיו הוא נאלץ לוותר על דיבידנד.

אחרי שכל זה נאמר, יש להודות שיכול להיות שהפיטורים ההמוניים בפרטנר הם הדבר ההגיוני לעשות, בעקבות השינויים המהותיים העוברים על השוק הסלולרי. הרפורמה והתחרות כבר עושות שמות, שלא לומר פוגרומים, בשורות הרווח של החברות, ו-2012 לא הולכת להיות שנה טובה יותר מבחינתן.

עם כל הצער, חברה רשאית לשנות כיוון, והיא רשאית לפטר את עובדיה. לפעמים עושים טעויות. לפעמים המציאות משתנה. לפעמים פשוט אין ברירה.

לא להיכנע ללחץ של החברה - להתאגד

אבל מה שקורה בפרטנר הוא לא רק סיפורה של החברה או עוד טוויסט בעלילת חייו של אילן בן-דב. המנהלים ובעל השליטה ילמדו, בתקווה, כל אחד את הלקח שלו. אבל לא רק הם צריכים ללמוד פה לקח. מי שעוד צריך ללמוד ממה שקרה וקורה הם כ-1,000 עובדים שיפוטרו בקרוב, חלקם יוחלפו בעובדי קבלן. סליחה, מיקור חוץ. אליהם יצטרפו, כך אומרים, גם עובדים של חברות אחרות. גם להם יש לקח ללמוד.

הלקח הוא שאם עובדי פרטנר לא היו נכנעים לפני שנה ללחץ של החברה והיו מצליחים להתאגד, מצבם היום היה טוב יותר. גם אם עדיין היו מפטרים אותם - לפחות היה להם מישהו שיעמוד לצדם או בראשם וידאג לזכויותיהם.

יכול להיות שגם מצב החברה בכלל יכול היה להיות יותר טוב עם ועד עובדים חזק שטובת החברה לנגד עיניו והוא משמיע את קולו מול ההנהלה ובעלי השליטה שמתכתשים ביניהם, אבל זה כבר באמת מדע בדיוני. הנהלות ובעלי שליטה לא באמת מקשיבים לעובדים. מבחינתם, החברה זה הם. במקרה כזה, מה שנותר לעובדים הוא להגן על עצמם מפני הגחמות של ההנהלה והאינטרסים של בעל השליטה, כמו גם מפני המציאות שלא תמיד עובדת לטובתם.

הם חייבים להגן על עצמם, אחרת הם הופכים לכלי משחק. ח"כ שאמה-הכהן העלה את האפשרות שהפיטורים הם מניפולציה שמטרתה ללחוץ על המדינה "להרפות מהפיקוח ההדוק ותהליכי החקיקה המואצים". גם אם זה לא כך הפעם, הרי שכבר קרה לא פעם וקורה כל הזמן שעובדים מוחזקים כקלפי מיקוח. זה דבר שאסור להשלים אתו.

וזה הלקח שכל העובדים צריכים ללמוד ממה שקורה היום בפרטנר. הרי היום זה שם - מחר בכל מקום. זה הזמן לקום ולהתאגד.