בנק ישראל עושה סדר, באיחור

אשראי ממונף נהפך בשנים האחרונות לטכניקה המקובלת של אנשי עסקים להשתלטות על חברות. ניקח למשל את אילן בן דב בעסקת פרטנר. עלות רכישת המניות הייתה כ-5 מיליארד שקל. לבן דב לא היה ההון הנדרש, לכן הוא לווה מהבנקים ומהמוסדיים ומהמוכר ולצד זה העמיד הון עצמי קטן.

בסך הכול שילם בן דב מכיסו רק כ-14% מההון הנדרש. במילים אחרות, כדי להשתלט על פרטנר שנסחרה אז בכ-11 מיליארד שקל, נדרש בן דב להביא מהבית כ-700 מיליון שקל. ומדוע הסכימו הבנקים והמוסדיים להלוות לבן דב? כי הוא נתן בטוחות מצוינות - מניות פרטנר. ומה קרה כשמניות פרטנר קרסו - היום החברה נסחרת לפי 6.4 מיליארד שקל - הבטוחות התכווצו.

בן דב לא לבד. אשראי ממונף הוא הפרקטיקה השגורה במגזר העסקי. כיום איש עסקים לא מביא מהבית את הכסף לרכישה גדולה, אין צורך. לשם כך יש בנק שישמח לממן אותה. זאת ועוד, הבנקים מתחרים ביניהם על הזכות לתת מימון ממונף ומרווחי הריבית נמוכים מאוד.

התוצאה המתבקשת היא לחץ גדול על החברות הנרכשות להרוויח יותר ולהגדיל את הדיבידנדים לבעלי המניות כדי שהבעלים החדש יוכל להחזיר את הלוואותיו. גם במחיר של פיטורי עובדים או השקעה נמוכה בתשתיות ובפיתוח מוצרים.

בבנק ישראל לא מאושרים מהפטנט. המפקח הקודם על הבנקים, רוני חזקיהו, היה מוטרד מאוד מהאשראי הממונף וגם מחליפו דודו זקן לא מתלהב מכך. "יש (לעסקאות כאלו) השלכות משמעותיות על סיכון האשראי הכולל של הבנק", כותב זקן ביובש ומוסיף: "ללווים ממונפים יש יכולת מופחתת להגיב לתנאים כלכליים משתנים", שזה בבנקאית מדוברת - אם יהיו בעיות, אתם הבנקים תיתקעו ותצטרכו למחוק מאות מיליונים. אגב, זה לא סיכון תיאורטי - ראה המחיקות שבוצעו בשנתיים האחרונות בגלל חובות לב לבייב או מוטי זיסר.

עכשיו, ובאיחור קל, בנק ישראל מנסה לעשות סדר ולדרוש מהבנקים להפנים את הסיכון הכרוך בהלוואות כאלו. מניסיון העבר זו רק ההתחלה. אם הבנקים לא יבינו את הרמז וישתמשו ב"מקדמי ביטחון שמרניים", יגיעו תמריצים שלילים ומגבלות נוקשות.

ועוד עניין - על הבנקים יש פיקוח הדוק ובנק ישראל מודע לבעיה. אבל מה קורה בשטח הלא ממופה שנקרא אשראי חוץ בנקאי? איך מטפלים הגופים המוסדיים, אלו שאחראים על הפנסיה שלנו, באשראי ממונף? ומה מתכוון הממונה על שוק ההון לעשות בעניין?

חשיפת הזרים

לראשונה ייחשפו היקפי הפעילות של הבנקים הזרים הפועלים בישראל. בנק ישראל הורה לבנקים הזרים המחזיקים סניפים בישראל לדווח החל ממארס 2012 נתונים מאזניים לגבי פעילותם בישראל. המידע יתפרסם באתר האינטרנט של בנק ישראל, על בסיס מצרפי, כאשר הדיווח הראשון יתייחס לנתוני סוף 2011.

לחמישה בנקים זרים יש רישיון בנקאי בישראל והם מחזיקים סניפים: סיטיבנק, BNP PARIBAS,HSBC , ברקליס והבנק ההודי SBI (state bank of india) הפועל במגזר היהלומים בלבד. מנתוני בנק ישראל לסוף 2010, עולה כי מאזן הבנקים הזרים הסתכם ב-19 מיליארד שקל ומהווה 1.8% מהמערכת הבנקאית. עם זאת, מאחר שהבנקים הזרים אינם פועלים בבנקאות קמעונאית, חלקם באשראי העסקי גבוה יותר ומגיע לכ-5%.

המידע שיתפרסם יכלול נתונים לגבי היקף המאזן, האשראי לציבור לפי ענפי משק וההפרשה להפסדי אשראי (חובות מסופקים). המידע יינתן לגבי כל חמשת הבנקים בנתון מצרפי, אלא אם כן מאזן הבנקים הזרים יעבור את רף 50 מיליארד שקל ואחד מהם יעבור את רף 15 מיליארד שקל. במקרה זה יינתן המידע לגבי כל בנק בנפרד.

בבנק מבהירים כי אם היקף פעילות הבנקים הזרים בישראל יגדל באופן מהותי, תישקל האפשרות להרחיב את דרישות הגילוי לציבור בנושא ולהחיל את הוראות הדיווח לציבור על הסניפים.

בישראל פועלים בנוסף עוד כ-20 נציגויות של בנקים זרים כמו קרדיט סוויס, דויטשה בנק, UBS, ועוד. נציגויות אלו אינן תחת פיקוח בנק ישראל ולא נדרשת מהם חשיפת נתונים. מאידך, פעילות הנציגויות מוגבלת - מותר לנציגות למסור מידע אך אסור לה לבצע פעולות בנקאיות אלא רק להפנות לקוחות לסניף אחר של הבנק.

נציגות אינה רשאית לתת אשראי, לקבל פיקדונות או לנהל כספי לקוחות. סניף לעומת זאת נמצא תחת רגולציה של בנק ישראל ויכול לבצע את כל הפעולות הבנקאיות.