כיצד הוביל סילביו ברלוסקוני את איטליה לשפל כלכלי?

מוקדם יותר החודש, קיים ראש ממשלת איטליה היוצא סילביו ברלוסקוני מסיבת עיתונאים. באותו הזמן, תשואות האג"ח של איטליה ל-10 שנים המשיכו לעלות וחצו את רף ה-6% המטריד, אולם ברלוסקוני התעקש: המשבר בשליטה, נתקן את המצב.

"המסעדות מלאות, קשה לשמור מקום בטיסות, המלונות בזמני חופשות מלאים בתיירים", אמר ברלוסקוני בפגישת כלכלות פורום ה-G20 בקאן, צרפת. "אנחנו כלכלה חזקה. אני לא רואה דמות אחדות שמסוגלת לייצג את איטליה כראוי בקהילה הבינלאומית, ומרגיש מחוייב להמשיך בתפקידי".

ארבעה ימים לאחר מכן, הגיש ברלוסקוני את התפטרותו לאחר שאיבד רוב בפרלמנט המקומי במסגרת העברת הרחבה לתוכנית הצנע המקומית - בהיקף של 59 מיליארד אירו. הפוליטיקאים והציבור באיטליה, כך נראה, איבדו את האמון בברלוסקוני; וכך גם השווקים, ששלחו את תשואות האג"ח של איטליה לשיא חדש מאז הקמת גוש האירו, בעוד הן חוצות את רף ה-7%.

עזיבתו של ברלוסקוני מפנה את הדרך לממשלת קואליציה בהנהגתו של מריו מונטי, כלכלן מוערך שהיה חבר בנציבות הכלכלית של האיחוד האירופי בעבר. ברלוסקוני, מצידו, ימשיך לכהן ברפלמנט האיטלקי, ויוכל להתמודד שוב על ראשות הממשלה בבחירות הבאות באיטליה - בשנת 2013.

הביטחון והעצמי והפאסון לא עזרו

אולם, כלכלנים רבים לא יכולים להתעלם בזמן האחרון מכך שביטחונו העצמי וה"פאסון" של ברלוסקוני, לא יכלו להציל את איטליה ממשבר החוב אליו נקלעה - ואולי אף "תרמו" במעט להחרפתו. לאיטליה 1.9 טריליון אירו חובות, ויחס חוב-תוצר של 120%, השני ברעתו בגוש האירו, אחרי יוון.

"מדינה כמו איטליה לא יכולה להיות מיוצגת על ידי ברלוסקוני, שהפך אותנו למושא ללעג בכל העולם", סבור סנטו ורסאצ'ה (Santo Versace), חבר בפרלמנט האיטלקי.

אולם, נראה כי חלק מגדול מהסיפור של ברלוסקוני, אינו המספרים ה"יבשים" של כלכלת איטליה, אלא דמותו הססגונית. תדמיתו ההוללת, ומעורבותו בשערוריות מין ובמסיבות ה"בונגה-בונגה" בעבר, לא תרמו לביטחון המשקיעים והכלכלנים ביכולתו של ראש הממשלה האיטלקי להציל את איטליה מהמשבר. כך קנצלרית גרמניה מרקל ונשיא צרפת סרקוזי, ציקצקו בלשונם בסוף חודש אוקטובר, כשנשאלו אם הם סומכים על ראש הממשלה האיטלקי.

"באנגליה או בארה"ב, אנשים היו צוחקים עליו", סבור מאוריציו ווירולי (Maurizion Viroli), פרופ' לפוליטיקה באוניברסיטת פרינסטון, ומחבר ספר באשר לממשלו של ברלוסקוני. "היו מתייחסים אליו כאל ליצן, ולא כאל פוליטיקאי. אבל האיטלקים אוהבים הופעה טובה. הם מעדיפים שחקנים, מאשר אנשים גורמים להם לחשוב".

כבש את איטליה

אולם, אי-אפשר לקחת מברלוסקוני את יכולתו לכבוש את הציבור האיטלקי. הוא הנהיג את איטליה בכמחצית מ-17 השנים האחרונות, במדינה שנהגה להחליף מאז מלחמת העולם השנייה ממשלה כמעט מדי שנה.

"כיוון שנבחר פעם אחת, ולאחר מכן פעם נוספת, אנשים הניחו שהוא יידע לנתב את איטליה כראוי דרך המשבר הכלכלי", מסביר איבור רוברטס (Ivor Roberts), שגריר אנגליה באיטליה בשנים 2003-2006. "הוא הבטיח לבצע רפורמות משמעותיות ולהאיץ את הכלכלה, אבל נכשל לגמרי לעשות כן".

אולי עדיין מוקדם מדי להספיד את הקריירה הפוליטית של ברלוסקוני, כאשר רק הבחירות ב-2013 יהוו המדד האמיתי ליכולתו לשמר כוח פוליטי, ולשוב לשלטון. אולם רבים מעריכים, כי בנו של מנהל בנק שנכשל בהצלת איטליה ממשבר, אכן מגיע לסיומה של תקופה משמעותית בתולדות העם האיטלקי.

"לא הייתי עדיין בוחר לבדוק את המורשת שהשאיר אחריו ברלוסקוני, ולא הייתי מספיד אותו כל כך מהר", מסביר ביל אמוט (Bill Emmott), עורך לשעבר של האוקונומיסט. "אפשר יהיה להתייחס אל פועלו של ברלוסקוני כמורשת, רק כאשר יעזוב סופית את הסצינה הפוליטית; או ימות".