"אפוקליפסה", יום ב' 21:35, ערוץ 8
למרות שמדובר בעוד שידור, של עוד סדרה תיעודית על מלחמת העולם השנייה, המלחמה שנאמר עליה כבר הכול - וכל מה שנאמר עליה לעולם לא יהיה בו די, נדמה שמדובר בהזדמנות טובה למי שהחמיץ את השידור הקודם לצפות שוב בסדרה המרתקת הזו.
כאשר צופים ב"אפוקליפסה" נדמה שכל המלחמות שנדמה לנו שידענו כאן, במקום הזה, הן לא ממש מלחמות. כאן אין מדובר רק בצבא של חיילים שמתגייס - ורובו שב הביתה בשלום, כי אם תיאור של עולם שכמעט מחצית ממנו התהפכה על יושביו. אמנם עיקר התיאור כאן הוא מפי חיילים, מחזית הקרבות, אלא שבין תיאור אחד למשנהו, מצטיירת לה תמונה של כאוס, של סדרי עולם שנחרבו בן-לילה. מעניין ומפעים.
משיגנע-מן
"גיבורי על אמיתיים", יום ב' 22:00, "יס דוקו"
אין כמעט ילד שלא דימיין לעצמו לפחות פעם אחת שהוא סופר-מן, או ספיידר-מן, או אולי אפילו סטיב אוסטין, אסטרונאוט... אבל מה שחינני בגיל הילדות, והופך להיות מעט ילדותי כבר בגיל העשרה, הופך לאינפנטילי ממש כשמדובר במבוגרים, שעוטים על עצמם תחפושות של גיבורי-על ומציבים לעצמם מטרה למגר את הפשע מסמטאות העיר. עד כמה זה דפוק? ובכן, בואו ונודה שלא מעט. אלא שאני, בכל זאת, מצליח לזהות ב"גיבורי העל" האנושיים הללו, משהו נאיבי, כמעט מעורר הערצה על יכולתם לחיות בלה-לה-לנד שבה תפקידם הוא להילחם ברוע למען עתיד האנושות. ביזארי ומעניין כאחד.
ניחוח אישה
"נערי בייקר המופלאים", יום ב' 22:00, "הוט דרמה"
תחילת 1990 ואני משתחרר מהצבא ועובר לגור בסידני, אוסטרליה. בימים אני פועל בניין, הדרגה פחותה משל עובד קבלן, אבל השכר משולם פעם בשבוע, בדולרים. כמה מהם אני מנצל כדי לצפות בסרט חדש שהגיע לבית-הקולנוע, בכיכובם של ג'ף בריג'ס ומישל פייפר האלוהית, היפה בנשים. מעשה בשני אחים, פסנתרנים, שנאבקים כדי לשרוד בתחתית עסקי השואו-ביז.
כשההישרדות הופכת לקשה במיוחד, הם מחליטים לגייס זמרת ליווי, שעומדת לטלטל כהוגן את עולמם. עם כל פריים בסרט הזה שקעתי יותר ויותר עמוק בתוך המושב, מואס בפופקורן ובפחית הקולה. פועל בניין פשוט, רחוק אלפי קילומטרים מביתו, חוסך כדי לסמן "וי" קטן בצד סעיף הסיבוב הגדול בעולם. לא היה דבר שנראה לי רחוק יותר מבריג'ס החלקלק בעל הנטייה להרס עצמי, או מפייפר הלוהטת, מודעת-לא מודעת ליופיה. מאז כמדומני שלא ראיתי עוד סרט רומנטי מזה.
הקול או לא כלום
רק לפני ימים אחדים, הזכרתי כאן את העונה האחרונה של "רמזור", שהחלה להיות משודרת בשידור חוזר ומלא, כמעט עם סיום הפרק האחרון שלה לעונה. והנה, מחרה-מחזיקה אחריה "החיים זה לא הכול": זה אך הסתיימה - וכבר היא מתחילה מהתחלה, משל היו 9 עונותיה חמישה חומשים של תורה.
האמת? נמאס! אם יש רגולטור, יופיע מיד: במקום לקשקש על הפקות מקור, סוגה עילית ועוד, פשוט הורו לערוצי הטלוויזיה המסחרית שלא לשדר בפריים-טיים, בשידור חוזר, סדרות שתמו לפני יומיים.
אני יודע שבזכיינית ערוץ 2 רשת מבקשים להעביר את הזמן עד לעלייתה של "הקול", אבל עד שנקבל את הקול, למה נגזר עלינו בינתיים להסתפק בלא-כלום הזה?
לתשומת לבכם: מערכת גלובס חותרת לשיח מגוון, ענייני ומכבד בהתאם ל
קוד האתי
המופיע
בדו"ח האמון
לפיו אנו פועלים. ביטויי אלימות, גזענות, הסתה או כל שיח בלתי הולם אחר מסוננים בצורה
אוטומטית ולא יפורסמו באתר.
כתבות
ני"ע
