"גלובס" פנה לחברי ועדת הכלכלה, שאמורים לדון בממצאי דוח מחלקת המחקר של הכנסת על הריכוזיות והבעלויות הצולבות בתקשורת. האם יש להם אלטרנטיבות למצב הקיים מעבר לסיסמאות? לא בהכרח.
ח"כ כרמל שאמה-הכהן (ליכוד): "לרוב ריכוזיות מעוותת את המציאות"
"חשוב לי שתהיה הפרדה בין הריאלי לפיננסי. יש פה המון ניגודי עניינים מובנים, ולכן נדרשת הפרדה בתחום האחזקות הצולבות.
"יש תחומים מעטים שריכוזיות יכולה להועיל בהם, אבל ברוב התחומים היא רק עושה רע ומעוותת את המציאות.
"עיוותים מסוג זה שמופיעים בתקשורת מעוותים גם את הדמוקרטיה. הרבה שאלות כלכליות וחברתיות עולות כאשר דנים בבעלות של אנשי הון על אמצעי התקשורת.
"הרי האינטרס של כל בעל הון הוא להרוויח כסף. אבל בתקשורת אנחנו רואים דווקא תופעה הפוכה - רוב הזמן בעלי ההון מפסידים כסף ללא שינוי באופק. מה האינטרס שלהם? יש שמסבירים את זה ברצון למעמד וכבוד.
"אני טוען שחלק מהרצון הוא משום שהם רוצים להשפיע על סדר היום הציבורי. זה לא בריא בשלטון דמוקרטי".
ח"כ רוברט אילטוב (ישראל ביתנו): "אני מקדם הקמת ערוץ חדשות נוסף"
"אני נגד הריכוזיות בשוק התקשורת ובעד הרחבת התחרות בשוק זה.
"לכן, אני מגבש בימים אלה הצעת חוק להקמת ערוץ חדשות נוסף שיופעל על-ידי פלטפורמות הכבלים והלוויין במשותף, במסגרת ההתחייבות הרגולטורית שמוטלת עליהם. ערוץ חדשות נוסף יגוון ויוסיף לשיח ולחופש הביטוי בישראל".
ח"כ דני דנון (ליכוד): "אסור לשפוך את המים עם התינוק"
"אני בעד לבחון את הנושא לעומק ולדאוג שהתוצאה תהיה הגדלת מספר כלי התקשורת והבעלים, ולא שניצור מצב של טיפול בריכוזיות וצמצום מספר כלי התקשורת. אני חושש שבעקבות התערבות לא מושכלת, יהיו פחות כלי תקשורת. המצב הנוכחי בעייתי, וצריך להגדיל את מספר הבעלים וכלי התקשורת.
"גוף תקשורת הוא בדיוק כמו כל מוצר אחר - ברגע שיש למישהו אחד מונופול על מוצר כלשהו, כמו הקוטג', אז הוא שולט, ולעתים קרובות ללא התחשבות בצורכי הציבור או בטובתו. צריך חקיקה נכונה שתפתח את השוק לעוד מתחרים, אבל אסור שבטעות נשפוך את המים עם התינוק".
ח"כ יצחק וקנין (ש"ס): "זה לא בריא שבעלי ההון יכתיבו את סדר היום הציבורי"
"אנחנו יודעים הרבה שנים על הבעייתיות של הריכוזיות בתחום התקשורת. זה עלה בכנסת עשרות פעמים בשנים האחרונות. איך אפשר לקבל כלי תקשורת נטול אינטרסים במצב כזה?
"אני לא מאמין שלבעלי אמצעי התקשורת בישראל אין השפעה על התוכן שמשודר או מודפס, על מה כותבים או על מה אומרים. זאת התוצאה של ריכוזיות, וזה גם מתכון לאנרכיה.
"הנושא הזה משפיע על הדמוקרטיה הישראלית, שבה חייבת להיות עיתונות חופשית. התכנים היום בעיתונים מוטים לכל מיני כיוונים. הרגולטור חייב להתערב ולמנוע מבעלי ההון לעשות ככל העולה על רוחם. זה לא בריא למדינה שבעלי ההון יכתיבו את סדר היום הציבורי שלנו לפי סדר היום שנוח להם".
ח"כ ישראל אייכלר (יהדות התורה): "התקשורת חד-גונית מבחינה אידיאולוגית"
"כל ריכוזיות היא רעה, והפתרון הוא שיהיו יותר כלי תקשורת חופשיים. אני טוען כבר שנים שצריך לבטל את התמלוגים שכלי התקשורת משלמים למדינה.
"צריך לאפשר לכל אדם להקים כלי תקשורת ללא שום רגולציה, כמו שכל אחד יכול להדפיס כיום עיתון. המונופולים הכלכליים סותמים את הפה למיליוני אנשים שלא יכולים להביע את דעתם. הייתי מפריד בין ריכוזיות של אינטרסים כלכליים, שאלה דברים שאפשר לבדוק, לבין ריכוזיות של אג'נדה אידיאולוגית של כלי התקשורת. זאת סכנה חמורה לדמוקרטיה יותר מאשר ריכוזיות כלכלית.
"התקשורת הישראלית ריכוזית וחד-גונית מבחינה אידיאולוגית, במיוחד בכל מה שקשור לעניינים אנטי-דתיים.
"הגוון היותר דתי בתקשורת שמייצג את רוב העם, משקלו הוא כמשקל נוצה. לעומת זאת, האידיאולוגיות שמייצגות מיעוט קטן של שמאל קיצוני בעם הן אלה ששולטות. יש כיום סתימת קולות טוטאלית".
ח"כ ישראל חסון (קדימה): "צריך הידברות עם בעלי ההון עם איום של שוט"
"סוגיית הריכוזיות היא בעיה מובנית במשק הישראלי, שצריך לפתור בצורה תהליכית. אני מאמין בשיטה של הידברות עם בעלי ההון שמשולבת באיום של שוט. אני נגד השיטה של 'קודם להלקות ורק לאחר-מכן לשבת ולדבר'.
"כמעט שאין תחום בישראל שהוא עתיר בהשקעות שאין בו ריכוזיות, ולפיכך השינוי חייב להיות שינוי בתרבות ההתנהלות של בעלי היכולת, ועל הדבר להיות מגובה באיומים של הרגולטור ושל הציבור.
"ברור לי שהתקשורת חייבת להשית על עצמה כללי אתיקה ותרבות, ואז סוגיית הריכוזית תהפוך להיות הרבה פחות בעייתית".
ח"כ נחמן שי (קדימה): "לבחון את מתן הרישיונות הבלתי מרוסן"
"שוק התקשורת שונה מכל מערכת כלכלית אחרת. יש לבחון מחדש את תהליכי ההפרטה ואת מתן הרישיונות הבלתי מרוסן. שוק פרוע הוא פתח ללחצים כלכליים, וממילא לפגיעה מהותית בחופש, בעצמאות התקשורת ובאיכות שידוריה. יש למנות ועדה ציבורית עצמאית ובלתי תלויה, שתוליך את התקשורת לעידן חדש".
ח"כ יואל חסון (קדימה): "הרגולציה לא עמדה בקצב ההתקדמות של המגזר הפרטי"
"המגזר הפרטי התקדם בצעדי ענק, והרגולציה לא עמדה בקצב של ההתקדמות. דבר זה הביא לעיוותים במשק שמשפיעים גם על יוקר המחיה וגם על שוק התקשורת.
"יש חובה לצמצם את הפער שנוצר, והממשלה צריכה להיות הרבה יותר משמעותית ביכולת שלה לרסן את הריכוזיות ולשמור על שוק התקשורת חופשי, ושלא יהיה כלי בידיהם של אנשי עסקים לקידום מטרות עסקיות, ללא כל קשר לעיסוק בעיתונות ובתקשורת בכלל".
ח"כ יוליה שמאלוב-ברקוביץ' (קדימה): "לציבור אין מושג מתי יד אחת רוחצת יד שנייה"
"ברגע שאדם מחזיק מניות בכמה כלי תקשורת, היכולת שלו לעצב את המציאות היא הרבה יותר גדולה. אני לא מאמינה בחקיקת חוקים שיעצרו בעלויות צולבות בשוק התקשורת. אני כן מאמינה שכל אזרח צריך להיות אחראי על חייו, ולכן חשוב שהציבור יהיה מודע לבעלויות הצולבות. כמחוקקים, מחובתנו לדאוג לזה, לשקיפות שתוביל לכך שהציבור יהיה אחראי לסינון המסרים מהתקשורת.
"לצד זה, כל מה שקשור בבעלות גם על כלי תקשורת וגם על עסקים מצריך פיקוח רגולטורי. לציבור אין מושג מתי יד אחת רוחצת יד שנייה, והוא מקבל תמונה לקויה של המציאות. אסור שבגלל רגולציות מחמירות אנשים יפחדו לקחת יוזמה - מצב שהופך את המצוינות לבינוניות".
ח"כ עמיר פרץ (עבודה): "השמן והרזה של נתניהו התחלפו מזמן"
"תהליכי ההפרטה והריכוזיות בוצעו במקביל, בהשראת האידיאולוגיה הקיצונית שהביא איתו בנימין נתניהו כשר האוצר. תהליכים אלה יצרו דינמיקה של פערים שרק הלכה וגברה עם השנים.
"היום ברור שהשמן והרזה התחלפו - אם בעבר השמן זוהה כמגזר הציבורי, הרי שהיום השמן, שרוכב על כתפיו של הציבור הישראלי, מורכב בעיקר מאותן קבוצות ריכוזיות של בעלי הון, שגם יוצרים קבוצה של אצולת ממון וגם גורמים לעליות המחירים בכל התחומים - החל ממזון, דרך החינוך, ועד לשיכון וקורת-גג.
"יש לפעול במהירות על מנת להגביר את הרגולציה ולממש את ההמלצות שמצמצמות את כוחם של בעלי השליטה".
ח"כ איתן כבל (עבודה): "אם הריכוזיות לא תשתנה, אנחנו במדרון חלקלק"
"הריכוזיות חייבת להשתנות ולקבל פנים אחרות, אחרת אנחנו במדרון חלקלק שסופו הפיכת כלי התקשורת בישראל לכלי שרת בלעדי של בעלי ההון.
"מבנה המשק הנוכחי, שבו מספר מצומצם של כוחות שולטים ומשפיעים על המערכת הכלכלית של ישראל, הוא מבנה לא בריא - גם בבעלויות צולבות.
"איני נגד תחרות או נגד זכותם של בעלי הון להחזיק בגופי תקשורת, אלא שכדי למנוע פגיעה בדמוקרטיה, על המדינה לייצר רגולציה חזקה ומשמעותית שתהווה מערכת בריאה של בלמים ואיזונים".
מה האינטרס של ח"כ עינת וילף? / פרשנות
המלצות מרכז המידע והמחקר של הכנסת בנושא הריכוזיות והבעלויות הצולבות באמצעי התקשורת נראות מפורטות ומעמיקות. אולם באופן תמוה, הן משמיטות כמה מרכיבים משמעותיים בשוק התקשורת המקומי.
1. ראשית, הן מתעלמות ממצבו ההתחלתי והבסיסי. אם אכן התקשורת המקומית היא כלי משחק כה נחשק בעיני בעלי הון, מדוע היא ענייה ודואבת?
גופי התקשורת במדינה, כמו מקביליהם בעולם כולו, סובלים מאיום משמעותי על קיומם ונלחמים על חייהם. מצד אחד, ההתפתחות הטכנולוגית שגוזרת לכאורה מיתה על הפרינט; ומצד שני, שינויים דרמטיים בשוק הפרסום - ישראליים ייחודיים ואוניברסליים - שפוגעים ללא רחם בגופים העיתונאיים ובעובדים בהם.
בעלי הון המחזיקים בחלקים נרחבים אחרים במשק, נרצה או לא, הם חבל ההצלה היחיד שקיים לעיתונות בישראל. הם שמזרימים מיליוני שקלים כדי לקיים את הגופים - בטלוויזיה, בעיתונות המודפסת וגם באינטרנט.
נכון, אסור להיתמם. אף אחד מהם לא עושה זאת, כנראה, מזולתנות יתר, וכנראה שלכל אחד מהם יש תפיסות עולם משלו, שמובילות אותו להשקעה בנכס הבעייתי הזה. אבל האם כלי התקשורת במצבם הנוכחי הם הבוכנה החשובה ביותר במנוע עסקיהם?
האם נוחי דנקנר, על כל נכסיו העצומים וקשרי השלטון שלו, באמת צריך את העיתון השלישי בכוחו במדינה, שהשפעתו הולכת ונעלמת, כדי לבסס את מעמדו? הלא כבר כאחד המפרסמים הגדולים במשק, השפעתו בתקשורת חזקה יותר.
2. מה שלא מציב המחקר הוא אלטרנטיבה לאותם משקיעים שכה מאיימים לשיטתו על חופש העיתונות. הלא מדינת ישראל, במו חקיקתה, יצרה אינספור כללים המגבילים כל מי שרוצה להתפתח ולהתבסס בעולם עסקי התקשורת בלבד.
כשחוקקו את חוקי הבעלויות הצולבות הישראלים, מהמחמירים בעולם, טורפדו ניסיונות לחוקק במסגרתם סעיפים המגבילים אחזקה בכלי תקשורת על-ידי גורמים משמעותיים במשק הרחב. כך, נותרנו עם שורה ארוכה של החמרות המגבילות בעלי עיתונים, בעלי ערוצי טלוויזיה ובעלי פלטפורמות שידור, אבל מתעלמות מכל גורם חיצוני שמגיע לתחום.
המחוקק הישראלי הוא זה שייצר מציאות שלפיה בעלי ההון הם החמצן היחיד של המדיה הישראלית. כעת ממליצה מחלקת המחקר של הכנסת להדיר גם את רגליהם.
למרות כל הנכתב כאן למעלה, בעיתונות הישראלית יש כיום שתי דוגמאות חיות לכך שלדוח המחקר הנ"ל יש היתכנות. האחת היא "ישראל היום" של שלדון אדלסון, והשנייה היא "הארץ-דה מרקר" של עמוס שוקן ושותפו החדש ליאוניד נבזלין.
אדלסון ונבזלין הם בדיוק האנשים שרוצה כנראה ח"כ עינת וילף, שהזמינה את הדוח, לראות מחזיקים בכלי תקשורת. הם, לשיטתה, דוגמה ומופת לבעלי שליטה חפים מאינטרסים ונקיים מניסיונות השפעה.
הם אמנם מיליארדרים ועסקיהם עצומים, אבל וילף יודעת היטב כי לא הצורך להניע את עסקיהם הוא שהביא אותם לקנות עיתון ישראלי. לח"כ וילף ("עצמאות") ולעמיתיה במכון המחקר אין בעיה עם השפעה פוליטית, חברתית, או סתם כזו שמגיעה לטובת הלבנת שם ועבר. הרי שני אלה בדיוק הם שמממנים את העיתון היחיד במדינה שנותן לה שוב ושוב במה להציף את משנתה. העיקר שקברניטי המשק הישראלים יישארו בחוץ.
3. זו אחת התקופות הקשות למשק התקשורת הישראלי. לא רק קושי כלכלי רודף אותו, אלא גם הממשל הנוכחי. השלטון הישראלי הנוכחי הוא מהמתערבים והקשים ביותר לחופש הביטוי זה שנים. הוא מקים עיתון שמשרת את מטרותיו, מחסל את ערוץ 10, עוקץ את ערוץ 2, וכובש את גלי צה"ל ואת רשות השידור.
נראה כי וילף מיישרת קו עם תפיסת העולם של ממשלת ביבי-ליברמן-ברק, לה היא שייכת, ומבקשת לייבש עכשיו גם את המעוז האחרון של העיתונות החופשית ולגדוע את עורקה הראשי. אין לדוח הזה כעת כל משמעות אחרת.
המלצות מרכז המחקר של הכנסת
* יצירת תפיסה כוללת של רגולציה על הבעלויות הצולבות בכל המדיות, תוך החמרת כללי הבעלויות הצולבות כך שתהיה מניעה מוחלטת של בעלות צולבת.
* החמרת הדרישות לקבלת אישורים לרכישת כלי תקשורת על-ידי כלי תקשורת או עיתון אחר.
* הגבלות על אחזקות של קבוצות העסקים הגדולות במשק על כלי התקשורת, לפי גודל הקבוצה או לחילופין לפי שיעור ההוצאה שלה על פרסום.
* רגולציה על הבעלות על העיתונות הכתובה, לרבות גילוי נאות תקופתי על הבעלות ועל האינטרסים הכלכליים האחרים.
* יישום רגולציה של בעלויות צולבות גם על אתרי האינטרנט החדשותיים.
* עידוד השקעות טכנולוגיות לשידור הטלוויזיה דרך האינטרנט.
* רגולציה בשוק הפרסום שתוביל להגדלת נתח ההכנסות מפרסום המנותב ליצרני תוכן.
* חיזוק השידור הציבורי.
כתבות
ני"ע
