חצי תאוותו בידו

"61 ימים של אהבה", יום ג' 22:00, ערוץ 10

מיד אחרי שיסתיים עוד פרק של "המקור" (תוכנית התחקירים הטובה ביותר שאתם לא צופים בה, מאחר שאתם מעדיפים תוכניות ריאליטי, כך לפחות על-פי המספרים), יחל שידורה של סדרה חדשה: "61 ימים של אהבה". יסלחו לי יוצרי הסדרה, אבל אצלי האהבה החזיקה בקושי 6.1 דקות. לא שמדובר בסדרה רעה, חלילה, ראינו כבר רעות ממנה, רק שסקס - עם כל מנעד הרגשות שנלווה אליו או שלא, הוא משהו שמלהיב לדבר עליו בתיאוריה ומשעמם מאוד במציאות. יובהר שאין מדובר כאן בתוכנית סקס, בוודאי שלא במובן הפורנוגרפי, הרעיון הוא לראות האם כצעקתה: כלומר, האם העובדה שהסקס נכחד כשהזוגיות מתמסדת (אם בשל קשיים טכניים כשהבית הומה מילדים, או בשל השחיקה ברומנטיקה שמביאה עימה השגרה), פירושה שאם רק נשפר את הפרמטר הקטן-גדול הזה, יהיו חיינו יפים? התשובה בגדול היא "לא". בקצת יותר פרטים, הנושא מתברר כמורכב, אבל כבר הזהרתי אתכם שדיון מורכב בנושא מתחיל לשעמם.

אז מה יש בכל-זאת ב"61 ימים של אהבה" לפחות לפי הפרק הראשון שלה? יש מציצנות - מהסוג של "בוא נראה איך זה אצל הדתיים, הזקנים, הצעירים, ההורים", תהיה, מן הסתם גם השוואה בלתי נמנעת למה שקורה אצלכם בבית פנימה, וזה בעצם הכול.

ואולי מדובר בכלל בכשל-מובנה? אנחנו חיים בעידן שבו היחס למין שונה דרמטית מכפי שהיה לפני אלפי שנים, אבל כופים על עצמנו מסגרת זוגית משפחתית שמצייתת עדיין לכללים הקדומים, האם אפשרי בכלל שתנאי פתיחה שכאלה לא ייצרו מצוקה?

תופעה מתפשטת

"ספנסר טוניק מפשיט את מקסיקו", יום ג' 23:30, "יס דוקו"

ייתכן שלא הייתי נדרש כלל לתוכנית הזאת, אלמלא הייתה לה נגיעה אל מה שהתרחש לפני כמה שבועות בים המלח. אני מודה שלא ירדתי לעומק האמנותי של יצירות העירום של הצלם ספנסר טוניק. כלומר - גם אני הסתקרנתי בתחילה מהגימיק, אבל מהר מאוד נותרתי רק איתו.

מה שהציב אותי, לרגע אחד, בכל זאת לצד הצלם, היה העובדה שביקשו לטרפד את משימתו (המטופשת כאמור, אך הלגיטימית בעיניי) בישראל. מקסיקו, מדינה חמה ושמרנית לא פחות, היא דווקא מקור נוח להשוואה: 18,000 מקסיקנים הצליח טוניק להפשיט לכבוד הצילום שלו, אם נותר לכם עוד כוח אחרי הסדרה החדשה של ערוץ 10 (ראה לעיל), אתם מוזמנים להתפשט הלאה.