העתידן של אינטל צופה: איך ייראה העתיד הטכנולוגי?

המדע הבדיוני נתפס מאז תחילת המאה הקודמת כגשר שבין המדע, שהחל לרדת אל העם בתקופה ההיא, לבין הציבור הרחב. הרעיון המרכזי בסיפורים על יצורים מכוכב אחר, שפורסמו בשנות ה-20 וה-30 של המאה ה-20, היה לקרב את הציבור למדע. ברוב המקרים זה לא קרה. לעיתים קרובות, הציבור דווקא מצא את עצמו מתרחק ומאוים מהתסריטים אודות חברים מגלקסיות מרוחקות.

לא מעט מים זרמו מאז ברחבי הגלקסיה. המדע הבדיוני הפך לז'אנר פופולרי וקשה להשתחרר מהתחושה שהמציאות הטכנולוגית של ימינו מבוססת במידה מסוימת על מה שנחשב לפני 30 או 40 שנה למדע בדיוני. השינוי הזה מחייב את כותבי המד"ב ליצור עתיד חדש, מעודכן יותר.

גם החברות המובילות בעולם הטכנולוגיה, בעיקר כאלה שהמוצרים שלהן מיועדים לצרכן הסופי, מנסות להתכונן לעתיד. באינטל, שמספקת כ-90% מהשבבים שאחראיים על הרצת המחשוב האישי, מנסים להיעזר במדע הבדיוני כדי לדעת - ואולי לקבוע - איך נצרוך טכנולוגיה בעוד עשור.

שיחות עם מדענים

"אנחנו יודעים שסיפור טוב הוא על אנשים וגם סיפור מדע בדיוני טוב הוא בסופו של דבר על אנשים", אומר בריאן דיוויד ג'ונסון, העתידן של אינטל, בראיון ל"גלובס", "מדע בדיוני שמבוסס על עובדות מדעיות יכול לספק תחושה על ההשפעה של הטכנולוגיה על הצרכנים. זו דרך מאוד מוצלחת לחוות את החזון". בדף הטוויטר שלו, מגדיר ג'ונסון את תפקידו כ-"העתיד הוא העסק שלי" (The future is my business), אך זו אינה עתידנות במובן המוכר שלה, זו שבאה לידי ביטוי בתחזיות - מוצלחות יותר או פחות - לגבי העתיד.

המדע הבדיוני הוא רק חלק מהתהליך במסגרתו נדרש ג'ונסון לספק חזון פרקטי כיצד אנשים יתנהגו ויגיבו למחשוב עוד 10-15 שנים. זוהי, פחות או יותר התקופה שנדרשת לאינטל, משלב הרעיון הראשוני ועד לשלב הייצר בפועל.

ג'ונסון מקפיד להגדיר את עצמו כ"עתידן פרגמטי". לדבריו: "אני לא טוען שיהיו לנו מכוניות מעופפות לדוגמה, אלא מנסה לחשוב על דברים שניתנים ואמורים להיבנות. בסופו של דבר אני נדרש לעבוד עם מרכזי הפיתוח של אינטל שאמורים לבנות את זה".

העבודה של ג'ונסון, מהנדס תוכנה בהכשרתו, כוללת צד מחקרי נרחב, שמורכב משיחות עם מדענים, אנתרופולוגים וחוקרי תרבות. הדרך הלאה היא לבנות את הפתרונות הטכנולוגיים האפשריים סביב ההעדפות התרבותיות שיתפתחו, עם דגש על חומרה, תוכנה ואלגוריתם, ומשם ניסיונות לחשוף את הטכנולוגיות האלו לפידבק ציבורי ועדיף כמה שיותר נרחב. כאן נכנס לתמונה גם המדע הבדיוני, שמשמש כאחד מכלי התכנון בהם ג'ונסון נעזר בכדי לתפור את החזון לשנים קדימה.

"אני יכול לגשת לעובדים שאיתי ולתת להם את הסיפור ואחרי הקריאה לנהל איתם דיון על הצד המדעי בסיפור", אומר ג'ונסון, "אנחנו מקבלים לעיתים קרובות את העתיד בתור משהו מוכתב, שפשוט מתקדמים אליו. אבל זה לא נכון. העתיד נבנה כל יום בעקבות מעשים של אנשים, ואפשר להשפיע עליו באמצעות תקשורת בין אנשים. אנחנו יכולים להיעזר במדע הבדיוני ככלי חזק מאוד בכדי לתדלק את התקשורת הזאת".

"דבר שלא קרה מעולם"

לפני מספר חודשים פרסמה אינטל את "פרויקט המחר" (The Tomorrow Project), שנועד לשלב בין המדע הבדיוני לבין החזון של אינטל. ארבעה סופרי מדע בדיוני מוכרים יחסית, פרסמו סיפורים קצרים לגבי ההשפעה של הטכנולוגיה בעתיד הקרוב על ההתנהגות של בני האדם. ג'ונסון, שפרסם כמה סיפורי מדע בדיוני בעצמו, טוען כי כתיבת מדע בדיוני מתוך מטרה ליצור טכנולוגיה טובה יותר בעתיד, "זה דבר שלא קרה מעולם".

מהצד הספרותי, נמצא המדע הבדיוני בשינוי תמידי מאז תחילת המאה ה-19. ג'ונסון מסכים שיתכן והשילוב בין המד"ב והכוונות העתידיות של אינטל לוקח את הז'אנר לכיוון חדש. "אני חושב שהמדע הבדיוני באמת הופך ליותר פרגמטי", הוא אומר, "אנחנו בתקופה שיכולים לראות לאן דברים הולכים ואז ממש להקים אותם לחיים. אתה רואה גם סופרי מדע בדיוני שמבינים שאנחנו בזמנים שבהם אם אתה מגיע עם חזון שמחובר למציאות דרך עובדות מדעיות, אתה יכול פרקטית לראות אותו מתרחש".

סוג המדע הבדיוני שג'ונסון מעוניין בו הוא לטווח קצר יחסית, היינו עשור - עשור וחצי קדימה, ולא כולל סיפורים מז'אנר הפנטזיה, אך ג'ונסון מציין כי הוא משתדל שלא להגביל את הכתיבה. "לא תמצא בסיפורים שלנו טלפורטציה (Teleportation, העברה של עצמים פיזיים ממקום למקום מבלי לעבור דרך המרחב - ש.ש) ואנחנו לא רוצים להגיע לגלאקסיות רחוקות, אבל המדע הבדיוני הוא מגרש המשחקים של הדמיון שלנו ואנחנו לא רוצים להגביל את זה", הוא מסביר.

את השורה התחתונה שלו עבור 2020 מתאר ג'ונסון בספר בשם SCREEN FUTURE, שיצא לאחרונה ובו הוא מתאר את החזון בנוגע לתחום המסכים. לדבריו: "נמשיך לצרוך את התרבות והתקשורת שאנחנו נהנים מהן כיום. עבורי העתיד זה שיהיו הרבה יותר מסכים במגוון סדרי גודל ועיצובים ואיך זה ישפיע על החיים שלנו". מלבד המסך, מעריך ג'ונסון, הטכנולוגיה תהיה שקופה לגמרי עבור הצרכן. המסכים יהיו חלון הראווה של התקני המחשוב והתקשורת. "הצרכנים לא יחשבו יותר על מחשב, טלוויזיה או טלפון חכם", הוא מוסיף.

למרות הסוגיות הפילוסופיות סביב עתיד האנושות, עתידה של אינטל עצמה עומד גם הוא על הפרק, בעקבות שינויי הכוחות בעולם המחשוב. ג'ונסון אופטימי: "אני לא רואה את אינטל כחברת שבבים, או מחשבים, אלא כחברת מחשוב, ואנחנו מאוד טובים בזה. בעוד 10-15 שנה יהיו לנו הרבה יותר מחשבים, ואנחנו המקום שבו המחשוב מתרחש. אנחנו הבית שבו יש לחוק מור - הקביעה לפיה מספר הטרנזיסטורים על גבי פיסת הסיליקון יכפיל את עצמו מדי שנתיים - חיים. אם נחשוב על מחשוב ומה ניתן לעשות עם זה יהיה לנו יותר אימפקט".

תפקידה של הטכנולוגיה - לגלות מה אנחנו רוצים

"אין ממש הסכמה על העניין, אבל אני עדיין חושב שזה היה ה-TP, או הפודסטר הטלפתי. כמובן שזה לא היה מכשיר קורא מחשבות של ממש, דבר כזה הגיע רק כעבור עשור. ה-TP היה פשוט מכשיר ביופידבק, שרשם את גלי המוח של מספיק אנשים שחשבו 'ימין' או 'שמאל' ואז השתמש במידע הזה כאשר מישהו נוסף ניסה להזיז את הסמן על גבי הצג באחד מהכיוונים הללו. זה היה הסמארטפון/לוח המשחק הראשון שידע מה אנחנו מתכננים לעשות מבלי שגילינו לו.

"למרות שזה לא נראה כמו סיפור גדול, זה שינה את האופן בו הטכנולוגיה התפתחה מאז. במקום שאנחנו נהיה אלו שמנסים לגלות איך ליצור דברים חדשים ואז לנסות להבין מה לעזאזל לעשות איתם, היה זה כעת תפקידה של הטכנולוגיה לגלות מה אנחנו רוצים ואז פשוט לעשות את זה בשבילנו".

מתוך הסיפור "יום אחרון בעבודה" מאת דאגלס ראשקוף