"התקשורת צריכה להניף דגל שחור ולהגיד עד כאן"

לפני מספר חודשים, כשהתקבלה החלטה לשנות את דרך התקצוב של גלי צה"ל, העיתונאי הוותיק רזי ברקאי השמיע את קולו. מגיש "מה בוער" הרגיש שמישהו מנסה להביא לסגירת התחנה הצבאית, ולכן טרח לערוך כינוסי חירום ואף התייצב בוועדת הכלכלה של הכנסת. אלא שהוא חש שלא כל הקולגות שלו מהתקשורת מצטרפים למאבקו. "הסתכלתי סביב וראיתי חלק מעמיתי מוחאים כף", הוא אומר.

אלא שברקאי, שחש יחד עם חבריו לתחנה כמעט לבד במאבק, המשיך להבחין כי הם כנראה היו רק הראשונים ברשימה. "הצטברו בחודשים האחרונים כמה וכמה מקרים שהתפרסו על פני כל מיני כלי תקשורת", מונה ברקאי בשיחה עם "גלובס": "מהניסיונות לסגור את הטלוויזיה החינוכית, דרך המינויים התמוהים ברשות השידור, הניסיונות לביית את גלי צה"ל, דרך ההתפטרויות שהיו בקול ישראל, כיפוף הידיים של הערוצים המסחריים בעניין הסדר החובות וכלה בשינוי בחוק לשון הרע בסעיף שיאפשר מתן פיצוי בלי הוכחת נזק של עד חצי מיליון שקל".

"כש'מעריב' נלחם על חייו זו מלחמה גם של 'ידיעות'"

כעת ברקאי יהיה אחד מהדוברים המרכזיים וממארגני כנס חירום ייחודי שיתקיים ביום ראשון הקרוב בצהריים בסינמטק בתל-אביב. המטרה: לכנס את כל העיתונאים בישראל לפעולה משותפת נגד מה שמתרחש סביב ומכונה על-ידי ברקאי "המתקפה על התקשורת".

לדבריו, "אני רוצה שנגיע לסולידריות, שכש'מעריב' נלחם על חייו, אני רוצה שב'ידיעות אחרונות' ירגישו שזו מלחמה גם שלהם".

- אבל מה קרה פתאום, לדעתך, שיש כזה צירוף של אירועים?

"אני חושב שיש פוליטיקאים בארץ וגם אישי ציבור שיש להם שיכרון-כוח, והם מכוונים את עיקר העבודה שלהם - הפוליטית והציבורית - נגד שני מוקדי כוח: בית המשפט העליון והתקשורת".

- ייתכן שזה ריקושט לכך שהתקשורת ובית המשפט בישראל הדירו את הימין עד היום ממוסדותיהם?

"זו התקרבנות של הימין, מה שאתה אומר. בוא נבדיל. יש אנשי ימין הגונים ובעלי תפיסה דמוקרטית, אבל יש ימין עמוק שמנסה לסגור חשבון, למרות שבעיניי התקשורת הישראלית היא הכול חוץ משמאלנית.

"זו טעות אופטית, כיוון שהאנשים האלה מימינם רק הקיר, כל מי שמשמאלם הוא שמאל. המרחק מנוער הגבעות עד השמאל הוא ענק. נו באמת, זה מצחיק".

בין הדוברים בכנס, יהיו עורך "מעריב" ניר חפץ, איש חדשות 2 יאיר לפיד, איש ערוץ 10 העיתונאי הוותיק מוטי קירשנבאום, אילנה דיין, איילה חסון, אבי וייס, דן מרגלית, אלוף בן, כרמלה מנשה - וגם העיתונאי חגי סגל, איש "מקור ראשון" שמזוהה יותר מכל הנואמים האחרים עם הימין.

גם התקשורת צריכה בדק-בית

- סגל, מה מביא אותך לכנס הזה?

"הצעת החוק בעניין לשון הרע מקוממת גם אותי. דברים כאלה מעסיקים אותי. אני מנחש מאיזה מקום באה הצעת החוק, זה בא ממקום של התמרמרות לא בלתי מוצדקת. אבל התוצאה הסופית תהיה מאוד אומללה, ואני חרד באשר לעניין".

עוד אומר סגל כי הוא חרד מהנעשה ברשות השידור. "אני לא מאושר סביב מה שקורה שם, המינוי של מנכ"ל רשות השידור לא נעשה מטעמים מקצועיים. יש רצון של לשכת ראש הממשלה לנהל את המקום הזה, ולא טובת רשות השידור עומדת לנגד עיניהם".

- ומה באשר לערוץ 10?

"כאן הנושא יותר מורכב לטעמי. אני חושב שערוץ 10 צריך לשלם את חובותיו, יכול להיות שיש פה ניצול הזדמנויות שלטוני, אבל האהדה הייתה נתונה לערוץ יותר אם הייתה לי תחושה שהיעלמותו תפגע בנוף הדעות.

"הוא לא התבדל דעתנית, מקצועית מערוצים אחרים. הוא יכול היה לבנות את עצמו כרשת פוקס ניוז, לכן בנקודה הזו אני לא שותף".

- אתה מביא את הדיון לנושא הפוליטי. האם באמת תרגיש שייך בכינוס כזה?

"התפקיד שלי הוא לקחת את המחאה למקום ענייני יותר. לא הייתי רוצה שזה ישמש עילה להסתערות על הימין, אני מוכן להגיד שמה שקורה עכשיו זה תוצאה של התמרמרות ימנית רב-דורית. ואם אתם רוצים למנוע את זה, תשדלו להיות יותר הגונים".

- במילים אחרות, התקשורת גם הביאה את זה על עצמה?

"לא הייתי משתמש במילים אלה, אבל כל אחד צריך לפשפש במעשיו. מה רע?"

- אחד מהדברים אותם מזכירים העיתונאים שהולכים לדבר בכנס הוא גם נושא בדק-הבית העצמי של התקשורת.

"אני לא רוצה שהכנס יהיה כנס בו אנחנו נתקוף את הפוליטיקאים", אומר ברקאי, "זה יהיה כנס של הסתכלות פנימה למה, בגלל יריבויות ושמחה לאיד, ציניות ואדישות, התקשורת לא עשתה עד היום דבר במשותף ונתנה לכל כלי תקשורת להילחם לבד בעצמו על חייו".

"הדבר היחיד שאפשר לעשות הוא להניף דגל שחור"

גם אילנה דיין, מובילת התוכנית "עובדה" בערוץ 2, תדבר על סטנדרטים ראויים של עיתונות בכנס. "אנחנו צריכים להיות הפרטיזן שבא מהיער אבל לא בשביל לשרוף את העצים", היא אומרת ל"גלובס" - ולמעשה מתכוונת לכך שעל התקשורת לשמור על אמות-המידה של אנשיה ופרסומיה, על מנת שלא לספק לכל המלעיזים והתוקפים תחמושת.

- למה חשוב לך להגיע לכנס?

"חשוב לי כי אני מרגישה שזה הדבר היחיד שכרגע אפשר לעשות בכדי להניף דגל שחור. אני לא בטוחה שכרגע אפשר לשנות את זרמי העומק שמתניעים את התהליכים הלא טובים שעוברים עלינו, או לשנות מגמות שהתחילו כנראה לפני הרבה זמן ומייצרות היום מגמות פוליטיות מפחידות.

"אני בטוחה שאפשר להרים את הקול ולומר שני דברים: האחד, עד כאן; והשני - מכאן זה גם האחריות שלנו לקחת על עצמנו לשפר דברים שמסוכן מאוד להשאיר אותם בידי המחוקק.

"אם אנחנו רוצים שמהלכי החקיקה ההזויים האלה ייבלמו, אנחנו צריכים לומר זאת ולהתחיל תהליך של תיקון עצמי, כי יש לאן".

הלחץ הרב, על פניו, קיים בעיתונות המשודרת. ברשות השידור מתקיימים פיטורים והעברות תפקיד, ובכירים בערוץ 10 נדרשים לסלק עיתונאים מתפקידם על מנת להציל את עור הערוץ.

אבל המתקפה מורגשת גם בעיתונות המודפסת, לעיתים מכיוונים אחרים לחלוטין. "אני חושב שיש בעיה שמשותפת לכלל העיתונות והתקשורת, והיא פעולות השלטון ורשויותיו להקשות עלינו להתבטא", אומר עורך עיתון "הארץ" אלוף בן. "אני חדש בתפקידי כעורך, אבל אני מרגיש כבר שנים שיש הכבדה בענייני ביטחון בצנזורה, וזה בגלל אווירה ציבורית ובגלל ציד מדליפים.

"אני גם חושב שיש מגמות חקיקה מרגיזות, החמרה של חוק לשון הרע שגם כיום בעייתי. עושים את זה לא כדי לעזור לאיש הקטן אלא בכדי לעזור לאנשי ציבור ולעסקים".

גם ניר חפץ, עורך עיתון "מעריב", מצטרף לדבריו של בן וטוען כי על הציבור להבין עד כמה חשובה חירותה של התקשורת.

"למעשה התקשורת הישראלית מהווה כמעט את המערכת היחידה בדמוקרטיה הישראלית היום שמספקת איזונים ובלמים לרשות המבצעת ולמחוקקת, שכוללת את הממשלה והקואליציה בכנסת", אומר חפץ.

לדברי חפץ, "לולא התקשורת לא היינו רואים את גלעד שליט חוזר הביתה, וכנראה שלא הייתה מוקמת ועדת וינוגרד, ולא היו מופקים הלקחים ממלחמת לבנון השנייה - מה שהציל חיים במבצע עופרת יצוקה. אנחנו חייבים לשמור על היכולת של התקשורת הישראלית לבצע את תפקידה - ובאותה נשימה להסתכל על עצמנו ולתקן הרבה תופעות שליליות בתקשורת".

מדוע התקשורת חשה במתקפה:

1. ניסיונות להעלות את העונשין על לשון הרע ל-300 אלף שקל ללא הוכחת נזק

2. איום הסגירה על ערוץ 10 - כביכול על רקע פוליטי

3. סדרה של מינויים פוליטיים ברשות השידור

4. פיטורים של עיתונאים ברשות השידור

5. ניסיונות סגירה והשפעה על הטלוויזיה החינוכית

6. העברת מפקד גלי צה"ל במפתיע מתפקידו