ירידה לצורך ירידה, או עלייה?

הטור האחרון, בו למעשה הקדמנו לשים את 2011 מאחורינו והתחלנו בהערכות ל-2012, עורר לא מעט תגובות. אין ספק שהמועקה שהשרתה 2011 והשאיפה לתוצר השקעות טוב יותר ב-2012, משותפים לכולנו. ברצוני להתייחס לשתיים מהתגובות שקיבלתי.

השנה היא לא פרמטר

ראשון כותב אבי: "יש לי חבר פיזיקאי, שחגג פעם יום הולדת עגול, ומישהו שאל אותו אם לא מדכא אותו להגיע לגיל הזה. הוא ענה שאין למספר הזה שום משמעות, ושהמספר עגול רק בגלל שאנחנו סופרים בשיטה דצימלית.

"הבה נסתכל רגע של שיטת הספירה - למה 2011 בעצם? נכון שיש קורלציה לשנת המס והרבה חברות מדווחות לפי תאריכי השנה הקלנדרית, אבל האם שימוש בתאריכים הקלנדריים למודל הוא בהכרח נכון? דיווחי החברות בתאריכים קבועים דוגמים את הזרימה של הפעילות העסקית ועושים רדוקציה של התמונה הכללית למספרים בדידים.

"האם שיטת המדידה הזאת היא בהכרח נכונה למודל שפועל באופן רציף, ומטפל בסקטורים שונים שלחלקם יש התנהגות עונתית שונה?

"כאשר משווים שתי מניות, הסתכלות עליהן בתחילת השנה ובסופה, והשוואתן על פי שתי נקודות אלה בזמן היא בהכרח השוואה מוגבלת שמאבדת אינפורמציה. לכן, בדרך כלל ההשוואה נעשית על פני ממוצע מתמשך לתקופה מסוימת שנראית סבירה לאותן מניות.

"אולי שווה לאמץ את הגישה גם כמדד מטרה למודל? דהיינו, הגדרת מטרה שלפיה התשואה הממוצעת המתמשכת למספר ימים מסוים, תהיה גבוהה יותר מזו של מדד הייחוס.

בהצלחה, אבי".

אני בהחלט מסכים עם תגובתו של אבי. חיתוך שרירותי קלנדרי אינו תואם את המודל הדינמי הרציף של ניהול הקניון. כעקרון, מדידה של 12 חודשים נעים (למדוד בכל פעם 12 חודשים אחורה) וגם מדידה של תשואה ממוצעת נעה מתאימה יותר להליך. ברובד המעשי אנחנו משתמשים בכלים כאלו, כמו גם במדד העוצמה ההשוואתית (המשווה בין מניות ומדדים באופן רציף בשביל לדעת מי חזק/ה יותר), על מנת לשאוף להיות טובים ברציפות ולא במקטעים של 12 חודשים.

אבל, כקורא מסור אתה בוודאי שם לב שאנחנו משחקים פה גם משחק מנטאלי. במגרש המשחקים הזה, לשנים, חודשים, קיץ, חורף, חגים ובחירות, יש משמעות. כבני אדם שמשתדלים לא להיות מנותקים מהסביבה, לוח השנה חרות בתודעה. מכיוון שכאשר מזכירים לנו 2011, המוח מיד משדר עייפות, אוזלת יד יחסית, תנודתיות בלתי נשלטת, כותרות עיתונים בלתי נשלטות. ואנחנו רוצים לבנות מפה נקייה. לקרוא לה 2012, זה מבחינתנו כמו לקרוא לה "שחר של יום חדש". נקווה שזה שלנו אכן יהיה כזה.

למה למכור אחרי ירידה?

ולתגובה השנייה:

"הי זיו. קראתי את המאמר האחרון ב'גלובס'. לדעתי, לרוב המשקיעים יש היום בתיק גם מניות עם הפסדים של 50%, ולתפיסתי מניה שירדה כל כך הרבה אמורה גם לעלות, כשהנייר שווה משהו. לכן, לא הבנתי את המכירה של AVP. כמובן שיותר מאשמח להיות שותף בהכנות לתום השנה.

תודה מראש, ניצן ל'".

אכן, סביר שלמשקיעים יש מניות עם הפסד של 50%. במקרה של תיק קניון המניות, מכיוון שאנחנו מגנים באמצעות מכירת חוזים על ה-S&P500, אזי אנחנו לא מפגינים משמעת טכנית ביחס למניות. תיק מניות המנוהל ללא שיטת ההגנות שלנו, לא אמור לכלול הרבה מניות עם הפסדים של 50%, אלא אם הן ירדו בחדות בעקבות פרסום דוח. מכל מקום, השקעה במניה היא צופה פני עתיד, והתשואה שעשתה בתיק לא רלוונטית לשיקול ההשקעה, למעט שיקולי מיסוי. אחרי הכל, כשאנו קונים מניה חדשה, היא ירדה/עלתה בתיק של מישהו אחר. השאלה תמיד היא האם בנקודת הזמן הנוכחית, למניה יש פוטנציאל עלייה לכשעצמה ובהשוואה לאחרות.

ירידה חדה מהווה פוטנציאל כלכלי לעלייה רק אם אתה סבור שהיא נובעת מחוסר הבנה תהומי של מצב המניה או מפאניקה יתירה. במקרים אחרים, ירידה חדה מלמדת על אובדן עניין, יאוש וחוסר תקווה ביחס למניה, וממצב כזה היא לא תשיג תשואה גבוהה יותר בהשוואה למניה שיש לה מומנטום. את AVP מכרנו מכיוון שהיא מאכזבת בתוצאות ומכיוון שיש עננה משפטית מעל החברה. העדפנו להעביר את הכסף לחברות מבטיחות שאינן מכוסות בעננים.

תודה לאבי וניצן, ונשמח להרחיב את הדו-שיח אתכם, הקוראים.

זיו סגל, A level 2 Chartered Market Technician. שותף-מייסד ואסטרטג השקעות ראשי בחברת Green Ocean. אין לראות בטור המלצה לרכישה/מכירה של ניירות ערך ו/או תחליף לייעוץ המתחשב בנתונים ובצרכים של כל אדם