הישראלים נשארו חנונים

כמה ירדנו על הישראלים. על כך שהם חיים הרבה מעבר ליכולתם, שהם סוחבים אוברדרפט, מתפתים לריבית נמוכה כדי לקנות נדל"ן יקר ובעיקר שוכחים שאחרי היום יגיע מחר. שוב-ושוב נשמעו אזהרות כי שיעול קטן בשוק, "הריבית טיפה תעלה והמחירים טיפה ירדו", והאדמה פה תרעד.

אלא שנתוני בנק ישראל מגלים היום (ד') שהישראלים נשארו די "חנונים", לפחות בכל הנוגע לצריכת הנדל"ן. כושר ההחזר של הישראלי הממוצע - התשלום החודשי של המשכנתא ביחס להכנסה הפנויה של נוטל ההלוואה - עמד בעת נטילת ההלוואה על 35%, בדומה לכללים השמרניים של כל מומחי הנדל"ן. 51% מהאשראי בבנקים ניתן בכושר החזר בשיעור עד 30% מההכנסה, מה שאומר שצריך להתרחש הרבה יותר משיעול קטן כדי שבאמת נדאג.

אז נכון ש-12.1% משלמים יותר ממחצית מהכנסתם לטובת תשלום המשכנתא החודשי, ונכון שהריבית המשתנה, שהייתה נמוכה גם בשנה האחרונה, עוד עלולה להתברר כמלכודת דבש. אבל בהינתן זה שעדיין כרבע מהקונים בארץ הם משקיעים, שמתחילים לקבל מיד דמי שכירות על הדירה, ובהתחשב בכך שלא מעט כסף שחור מסתובב בינינו ואינו נרשם בשום מקום כהכנסה, העובדה שמדובר במעט יותר מ-10% מהלווים שהלכו מעט רחוק מדי נראית בהחלט סבירה.

גם החיבה שלנו לסיפורי המגדלים ולדירות היוקרה מקבלת פרופורציות בטבלאות בנק ישראל. מעט יותר מרבע, 28.5% מההלוואות ב-2011, התקבלו לרכישת דירה או בית ששוויים גבוה מ-2 מיליון שקל (מחירה הממוצע של דירת 3 חדרים בתל אביב כיום).

ומנגד, 37% רכשו דירה ששווה לכל היותר 1.2 מיליון שקל - סכום שכבר נדמה היה ששכחנו שאפשר לקנות באמצעתו דירה בישראל, למי שמוכן להתרחק מעט מהשדרות בתל אביב, לטפס כמה מדרגות ברגל ולחיות בבניין שמחופה בטיח.

עובדה, למשל, ששיעור המפגרים בהחזרי המשכנתאות (שלושה חודשים ויותר) עמד לפי בנק ישראל בסה"כ על 4.5% מסך ההלוואות לדיור ברבעון הראשון של 2011, לעומת 6.7% בתחילת 2007.

ועם כל זה, אחרי שהבנקים הוכיחו את שמרנותם והישראלים הוכיחו שלא כולם קונים דירה דווקא במגדלי אקירוב, כדאי גם לזכור את האנשים השקופים. מדובר כבר במאות אלפים (כ-30% מהמשפחות בישראל) שאין להם דירה בבעלותם. רבים מהם מוציאים יותר ממחצית משכורתם על שכירות, ארנונה וועד בית, בלי שיהיה להם סיכוי אמיתי להרים ראש מעל המים, לחשוב על הון עצמי ומשכנתא, כדי להיכנס בשלב כלשהו לטבלאות האקסל של המפקח על הבנקים.