מחפשים פתרון: דירה בבעלות ממשלתית או סיוע בשכ"ד

מה שהתרחש בתחום הדיור, בעקבות ועדת טרכטנברג, גרם נחת רוח לציניקנים, שכבר מתחילת המחאה טענו: מעמד הביניים לא ישיג שום דבר בתחום הדיור שבגללו יצאו האלפים לרחובות, ולכל היותר יזרקו עצם לשכבות החלשות ביותר.

ואמנם, מיד כשפורסם הדו"ח הסתערו שר השיכון אריאל אטיאס ושר הפנים אלי ישי על המיקרופונים, ובפיהם הטענה על הצורך לטפל מיד בחלשים ביותר, אנשי הדיור הציבורי, ובעיקר באותן 2,500 משפחות, שמחזיקות בידן אישורי זכאות לדיור ציבורי, אבל למשרד השיכון אין עבורן פתרונות. אטיאס וישי רמזו על משבר קואליציוני. יש כאן אולי הד היסטורי וניסיון לכפר על כך, שסיעת ש"ס הצביע בזמנו נגד חוק הדיור הציבורי שיזם ב-1966 ח"כ רן כהן (מר"צ).

הסיוע הניתן כיום בשכ"ד לשכבות החלשות ביותר הוא בגובה 1.3 מיליארד שקל. 110 אלף משקי בית מקבלים סיוע, רובם בדיור הציבורי, וכן קשישים, מקבלי הבטחת הכנסה ונכים (בסך הכל גרים בשכירות 400 אלף משקי בית ואחוז בעלי הדירות יורד בהתמדה, ועומד היום על 66% בקירוב).

הכסף נעלם

שבועות אחדים אחרי פרסום דו"ח טרכטנברג, פורסם מחקר שנערך ביוזמת ח"כ אורלי לוי-אבקסיס (ישראל ביתנו). איתי פידלמן, ממרכז המחקר והמידע של הכנסת, בדק את גלגולי הדיור הציבורי ומצא שההכנסות ממכירת כ-40 אלף דירות הדיור הציבורי החל מ-1999 הסתכמו ב-2.75 מיליארד שקל, מתוכם 1.5 מיליארד הועברו לקופות משרד השיכון והאוצר ולא נודע כי בא אל קירבן, וכמיליארד שקל הועברו לסוכנות היהודית. אבל בכסף הזה, שנועד לשימור ואפילו הגדלת מצאי הדירות בדיור הציבורי, לא נעשה שימוש בהתאם לייעודו.

על רקע תוצאות המחקר, מעניין לקרוא את המלצות טרכטנברג בעניין סיוע בשכר דירה: "נוכח שחיקת הסיוע בשכר דירה, הן ביחס לעליית מחיר השכירות בשוק החופשי והן ביחס לגובה הסיוע בשנים קודמות, מומלץ לעדכן את גובה הסיוע. היקף הגידול בסיוע בשכר הדירה יעמוד על סך 160 מליון שקלים, מתוכו 40 לטובת סיוע בשכר דירה לקשישים הזכאים לדיור ציבורי".

התוספת התקציבית מחזירה באופן מלא את הקיצוץ התקציבי שהושת על הסיוע בשכ"ד בשנת 2003 ובנוסף מגדילה את הסיוע לאוכלוסיות השונות בשיעור 15% (עדכון ריאלי). לעניין זכאי הדיור הציבורי הממתינים בתור לדירה, מציעה הוועדה להגדיל את הסיוע בשכר הדירה הניתן להם במסגרת מסלול "שכירות ארוכת טווח" (ללא התניה בקיום חוזה לטווח ארוך) ולהעמיד את הסיוע המקסימלי, בהתאם לכללי המסלול, על 3,000 שקל בחודש.

4 חדרים באריאל

האם פתרון שכר הדירה נכון יותר, מעשי יותר ומהיר יותר, מאשר הקמה או רכישה של עוד 2,500 דירות ותחזוק מנגנון פיקוח ומעקב אחרי הזכאים? נוכח העמדה העקרונית של נערי האוצר, שמתנגדים בכל תוקף לבנייה או רכישת דירות נוספות, ראוי לבחון את אופציית ה-3,000 שקל לחודש.

ב-3,000 שקל לחודש אפשר לשכור 4 עד 5 חדרים בקרית אתא ואריאל; 4 חדרים באשקלון ובאר שבע; 3 חדרים בנתניה, לוד, חדרה ואילת; 2.5 חדרים בחולון ובת ים; או אפילו 2 חדרים בדרום תל אביב.

על פי עמדת האוצר והוועדה, מדובר בתקציב בהיקף 90 מיליון שקל בשנה שיפתור את בעיית הממתינים לדיור ציבורי, על ידי הפנייתם לשוק השכירות המסחרי. אם אוספים את ההכנסות ממכירת הדיור הציבורי עד כה, אפשר להחזיק קרן שפירותיה יכסו את ההוצאה השנתית לסיוע לממתינים אפילו בתנאי השוק המסחרי הרגיל (ועוד לא דברנו על שילובם בשוק הדיור בר השגה המוזל, כאשר זה יתפתח).

ח"כ אורלי לוי, הדורשת הקמת ועדת חקירה פרלמנטרית על האופן שבו נעלמו כספי מכירת דירות הדיור הציבורי, אומרת: "דיור ציבורי הוא ענין של תפיסת עולם. הפתרון של 3,000 שקל יהיה מדורג והוא אולי נכון לתקופת ביניים, אבל צריך להגדיל את מאגר הדירות לדיור הציבורי דרך רכישת דירות בפיזור בפרויקטים שונים, ולא בשכונה או בבניין אחד. בראיה ארוכת טווח מסלול הכסף אינו הפתרון הנכון, גם כי המשמעות תהיה התייקרות כוללת בשוק הדיור להשכרה. אם מדברים על קרן שתממן את הסיוע הכספי, הרי כבר ראינו שאי אפשר לסמוך על הממשלה שכסף צבוע יישמר לאורך זמן לצורך המוצהר".

רן כהן, שיזם את חוק הדיור הציבורי ב-1996, אומר: "הרעיון של 3,000 שקל לחודש הוא פתרון מגונה, כי זו שיטה שבה המדינה מעבירה כסף לא לעניים אלא לבעלי הדירות. זו לא צורה של פתרון לדיור הציבורי. אני רוצה שבסוף תהיה אפשרות לקנות את הדירה לפי החוק המקורי".