הישראלי שהכי מפחיד את ליברמן

בימיה האפלים של ברית המועצות, כאשר יוסף סטאלין היה שליטה, וההומוגניות התרבותית והקולקטיביות הרעיונית היו נורמה, מצא לו המשטר מילה אחת לתאר את אויביו המדומים: "קוסמופוליט".

המשמעויות המקופלות במילה דומות להפליא לאלה הממלאות היום את הקקופוניה המתחפשת לדיון ציבורי במקומותינו. אדם "נטול שורשים", "לא פטריוטי", לא מחובר ל"עם", מלא מזימות, המעדיף להתרועע עם זרים על פני פשוטי עמו.

אנשי אביגדור ליברמן בכנסת, גם אלה שבליכוד, היו צריכים רק לתרגם את המושגים ההם למציאות הישראלית העכשווית. "אנשים ללא מולדת הבאים להרעיל את תרבותנו", כך תיאר העיתון פרבדה את מי שהמשטר הסובייטי הגדיר כ"קוסמופוליטיים".

חבר הכנסת דני דנון לא היה יכול לנסח את זה אחרת. פרבדה התכוון בדברים אלה לטיפוס אנושי מוגדר: אינטלקטואלים יהודים, אשר נחשדו בקשרים עם עמיתים בחו"ל, מתוחכמים ולא "עממיים". בעברית קוראים לזה "אליטה אשכנזית".

את זאת יש לדעת. ה"אליטה האשכנזית" לא בהכרח אשכנזית, ולגמרי לא בטוח שהיא אליטה. בינו צדיק או יצחק תשובה אינם "אליטה" לפי תפיסה זו, אך דפני ליף היא לב ליבו של האליטיזם.

לימור לבנת, אינה "אשכנזית", אך מוסי רז, מנהל כל השלום, הוא כזה. העניין הוא שבהעדר אפשרות לדבר על "אינטלקטואלים יהודיים" או על "קוסמופוליטיים נטולי שורשים", קל לדבר על אותה מזימה של ה"אליטה" ו"רחביה".

ה"אליטה" - או "השמאל" בתרגום הפרלמנטרי של המושג - מורכבת מקבוצה קטנה, בזויה, אשר השתלטה על קניין הכלל - בתקשורת, במשפט, בכלכלה - כדי לקדם סדר יום חיצוני לאומה. לכן, כל דיבור על זכויות אדם, על שלטון החוק, על כללי משחק דמוקרטיים -אינו אלא חלק ממזימה כדי לשמר את זכויות היתר.

למה עכשיו

למה לפתע נוצר גל כזה, אשר במרכזו הניסיון לסתום פיות, להחדיר פחד, בכל למי שמעז להשמיע קול של מחאה.

לא הסיכוי של הסדר מדיני נצמא בשורש העניין, כי הרי תהליך השלום נמצא במצב של מוות קליני. גם לא הסיכוי של ניצחון לשמאל בבחירות הקרובות, לפחות לפי הסקרים. התשובה טמונה באירועים בישראל בין יולי לספטמבר השנה. חודשי המחאה החברתית. נכון שרבות מהיוזמות אשר הגיעו בשבועות האחרונים לכנסת נולדו בטרם פרצה המחאה, אך הן זכו לאור ירוק, ולעידוד פעיל מצד ראשי השלטון רק בחודשים האחרונים.

התנועה החברתית אשר יצאה לרחובות בחודשי הקיץ מחתה לא רק נגד אי שוויון בחלוקת הכנסות בישראל, וכנגד סדר העדיפויות המשלתי. היא גם הציעה, אגב פעולתה, הגדרה חדשה-ישנה של הישראליות.

כזו אשר לא מבוססת על פדרציה של "עדות", ולא מבוססת על האתוס הדתי - לאומני. לא הקיפוח בידי "אשכנזים" עמדה ביסוד המחאה, בשונה מהנחות היסוד של חלק מהימין הישראלי - אלא הניצול של עובדים בתור עובדים, חוסר היכולת לממן חינוך ובריאות במשפחות עובדות וחוסר יכולת להשיג תנאי דיור הולמים.

אין זה מקרה שאותן קבוצות אשר דוחפות את מגמת ההשתקה של האופוזיציה נעדרו, כמעט לחלוטין, מהמחאה של חודשי הקיץ.

הגדרה של הישראליות אשר מעמידה במרכז את הישראלי כעובד, כמפרנס, כאדם, ולא נזקקת להגדרות של קשרי דם, או להסתמך על פסקי הלכה, מסוכנת לסדר יומן של אותן קבוצות.

על כן המאמץ להחזיר את הדיון הציבור לסכמות המוכרות של אליטות, מזימות והרעלת תרבותנו. מוטב ישראליות של "עדות", המאוחדות נגד אויב חיצוני. כל מי שאינו מסכים עם זאת אינו אלא... "קוסמופוליט".