הצדק צועק לשמיים

לאחרונה התראיינה אחת מהדמויות בסדרה החדשה והשנויה במחלוקת "מעושרות" באחת מתוכניות הבוקר וחלקה עם הצופים את אורח חייה, המושתת לדבריה על הסכמים עם כל הסובבים אותה: הסכמים עם בן-זוגה לחיים, הסכמים עם ילדיה, עם הוריה וכיוצ"ב.

במציאות החיים היומיומית אנשים רבים לא טורחים לערוך הסכמים עם בני משפחתם, בהם הם נותנים אמון מלא, ולעיתים אף נמנעים מכך במכוון כדי להימנע מאי-נעימות, אפילו כשמדובר בעסקאות גורליות לחייהם.

כך נהגו גם הורים קשישים מצפון הארץ, אשר בתמימותם רצו לסייע לבנם היחיד לרכוש בית - ומצאו את עצמם נבעטים לרחוב על-ידי כלתם עם גירושיו של הבן.

הבן והנכדים שנולדו להם ממנו היו מרכז עולמם של ההורים הקשישים, והם נתנו מעצמם ככל שיכלו. כשנולד הנכד הראשון הם מכרו את דירתם ועברו להתגורר בסמוך לבית הבן כדי לסייע בטיפול בנכד ובנכדים הנוספים שנולדו אחריו.

לאחר לידת הנכד השלישי, כשהבן ואשתו רצו לעבור לדירה מרווחת יותר, ההורים איפשרו להם להתגורר בינתיים בביתם ללא תמורה. ולבסוף, ומעל לכל, ההורים מכרו את דירת מגוריהם היחידה, שהיוותה את מרבית רכושם, נתנו את הכסף לבן, והלה רכש בית מרווח, שבו יחידת דיור נפרדת אך צמודה לבית עבור ההורים הקשישים, כך שהם יכלו להמשיך להתגורר בקרבת הבן ולטפל בנכדים כפי שעשו כל השנים.

הסידור עבד מצוין עבור כל הצדדים במשך 7 שנים, עד שהבן ואשתו הסתכסכו בינהם, והכלה הודיעה להורים כי עליהם להתפנות מהבית, אשר נרשם בלשכת רישום המקרקעין על שם הבן ואשתו בחלקים שווים, על אף שההורים מימנו שליש מתמורתו. הכלה אף הגדילה לעשות ותבעה שההורים ישלמו לה דמי שימוש ראויים, כלומר שכר דירה רטרואקטיבי עבור התקופה שבה גרו ביחידת הדיור.

"זעקת ההגינות"

מבחינה משפטית טהורה, נראה כי כל הגורמים עמדו כנגד ההורים. ראשית, קיימת חזקה משפטית על-פיה רישום זכויות בלשכת רישום המקרקעין מהוה ראיה לתוכנם, ולכן נטל ההוכחה הוא על מי שטוען כי הזכויות צריכות להיות שונות מן הרישום הפורמלי.

יתר על כן, העסקה שבמסגרתה ההורים שילמו עבור שליש מהבית ולכן רכשו שליש מהזכויות בו, היא עסקה במקרקעין אשר על-פי חוק המקרקעין חייבת להיערך בכתב כדי שיהיה לה תוקף.

ולבסוף, עומדת כנגד ההורים החזקה המשפטית על-פיה הורים שנותנים כסף לילדיהם כדי לסייע להם ברכישת בית מגורים, מעניקים כספים אלה כמתנה וללא ציפייה לקבל תמורה, כי דרכו של עולם הוא שהורים רוצים לעזור לילדיהם.

למזלם של ההורים במקרה זה, בית המשפט לא נתן למכשולים המשפטיים לעמוד בדרכו אל הצדק. בית המשפט קבע כי סיוע מהורים לילדיהם יחשב כמתנה כשמדובר בסכומי כסף סבירים, ולא כשההורים מוכרים את כל רכושם ונותרים ללא קורת-גג במסגרת הסיוע לבן.

כמו כן הפעיל בית המשפט את הלכת "זעקת ההגינות" שטבע בית המשפט העליון בפסק הדין שם טוב נגד פרץ, על-פיה במקרים קיצוניים בהם הצדק מחייב זאת עד כדי "צעקה", ניתן להכיר גם בהסכמים, חוזים או עסקאות שאינם עומדים בדרישות החוק, עקב חוסר תום-הלב המובהק של אחד הצדדים.

כמובן שכהתנהלות כללית בחיים, אין לבנות על יכולת השמיעה של בתי המשפט, להאזין למה שלאוזננו הסובייקטיביות נשמע כ"זעקת הגינות". גם במקרה זה אם ההורים הקשישים לא היו במצוקה כלכלית כה קיצונית עד כדי אבדן קורת-גג, ייתכן מאד שהתוצאה הייתה שונה, על אף שהמעשים והכוונות שמאחוריהם היו זהים.

לפיכך, גם הסכמים בתוך המשפחה חייבים לעמוד בדרישות החוק: אם מדובר במקרקעין, העסקאות חיבות להיעשות בכתב ולהסתיים ברישום בלשכת רישום המקרקעין או במינהל; ואם מדובר בהסכמי ממון בין בני-זוג, הם חייבים לקבל גם את אישורו של בית המשפט.

עו"ד ליהיא כהן-דמבינסקי, מומחית לדיני משפחה וירושה, מנהלת פורום דיני משפחה ב"גלובס".