הצבא המצרי בישל את הדייסה

אירועי הדמים השבוע במצרים, תפסו את הצבא מוכן כפי שלא היה מעודו. כדורי הגומי הוצאו במהירות מהמחסנים, ונורו כדי לפגוע בפלג גופם העליון של המפגינים. את הנחישות הזו הפגין הצבא עד כה, בעיקר כשאנשיו יצאו לעצור עיתונאים או פעילים פוליטיים שהתבטאו בגנותו. הוא לא ידע להשתמש בה, כשהמון מוסת העלה באש תחנות משטרה או טבח בבני המיעוט הקופטי.

לקצינים אין אלא להלין על עצמם, כי את הדייסה הזו הם בישלו בראש צלול, ומשיקולים זרים. עתה, לאחר שהקדיחה, מגלים כולם שטעמה מריר. לא העם המצרי הוא זה שהפיל את חוסני מובארק. הנשיא המצרי יכול היה להמשיך ולפעול נגד המפגינים עד חורמה, אבל הצבא הורה לו ללכת הביתה, שלושה שבועות בלבד אחרי פרוץ המהומות.

מובארק, מפקדם העליון של הכוחות החמושים, סולק על-ידי פקודיו, כי תכנן למנות את בנו גמאל ליורשו. גמאל הוא כלכלן, שניהל בשנים האחרונות את ענייניה של מצרים בשליחות אביו, ובנה אליטה חדשה של אנשי עסקים בני דורו, שנהנתה מפריבילגיות השמורות למקורבים. הצבא, השולט במגוון עסקים ונחשב למגזר הכלכלי הגדול במצרים, חשש כי בעלותו לשלטון, ימשיך גמאל לטפח את החבורה הזו, ויכרסם באינטרסים העסקיים של קציניו. כך נולדה ההפיכה, בחדרי חדרים, ובחסות מהומות הדמים בתחריר.

לציבור מכרו אמת אחרת, עטופה בפרוכת של פטריוטיזם. אמרו להם שהעם הוא זה שהדיח את השליט. סיפרו שהצבא הקדוש והנערץ, סירב לפקודה לירות במפגינים. כמה ממקורבי מובארק נשלחו לבית המשפט באשמת שחיתות, אבל בעיקר דגי הרקק שביניהם. למובארק אורגן משפט מבוים, ואחרי שתי ישיבות בלבד, הורה השופט לנהל אותו בדלתיים סגורות. שני בניו נשלחו למעצר בתנאים מועדפים, והעמדתם לדין מתעכבת. שמו של מנגנון המודיעין השנוא, אמן אל-דוולה, שונה - אבל רוב הקצינים שפעלו בעידן מובארק כמשטרת מחשבות, עדיין מכהנים בתפקידיהם. רבים האמינו שמצרים צועדת לקראת ניקיון שלטוני, נאבקת בשחיתות ופוסעת לדמוקרטיה, אבל גילו שזוהי אותה גברת בשינוי גיבנת.

איבדו את שאריות התמימות

באירועי הדמים השבוע, איבדו המצרים את שאריות התמימות שהיו להם, בנוגע למועצה הצבאית העליונה. פתאום התברר, שהצבא אינו בדיוק צבא העם. שהוא לא מהסס לתת פקודות לירות כדורי גומי לפלג גופם העליון של מפגינים, הגם שיש בכך סכנת חיים. מפגינים קראו "העם רוצה בהפלת המושיר", דרגתו של שר ההגנה מוחמד חוסיין טנטאווי. החלו להזדקר שאלות מהותיות על מסוגלותם של גנרלים לנהל מדינה, כל שכן להובילה לדמוקרטיה. "שנים רבות הם לא ניהלו אף גוף פוליטי. הידע שלהם בתחום הזה מועט", אמר עאדל סלימאן, גנרל מצרי בדימוס, שהופיע אמש בשידורי אל-ג'זירה.

החלום המצרי למהפכת בזק, היה אשליה מלכתחילה. לא רק בחברות הערביות, אלא בכל חברה שהיא, אין זה אפשרי לדלג בתוך שנה מעריצות לחירות. הפנמה של ערכי דמוקרטיה היא תהליך ארוך, ולעתים גם שישים שנה לא יספיקו להשלימו. מי שהיה קרוב לעוגת השלטון, או התרגל למשול בכוח הזרוע, לא במהרה ייגמל ממנהגו המולד להשיג את מבוקשו בכוח.

ולמרות כל זאת, הצבא הוא הרע במיעוטו. מבין כל השחקנים בזירה המצרית, המועצה הצבאית העליונה, נושאת במספר הרב ביותר של תכונות שמכשירות אותה למשימה הזמנית. מוכה וחבולה, ניצבת המועצה כעת בפני האתגר הגדול ביותר שלה. ביום שני צפוי להתחיל הליך הבחירות לפרלמנט, הראשון בעידן שאחרי מובארק. אם לא יהיו תקלות, הוא יתפרס על-פני שלושה שלבים, שיסתיימו בינואר.

לפי ההערכות, תצליח מפלגת "החירות והצדק", סיעת האחים המוסלמים, לגרוף את מרב הקולות ותרכיב את הקואליציה. ייתכן כי שנה בלבד לאחר נפילת מובארק, ובתום עשרות שנים שהיו מחוץ לחוק, נראה בקהיר שר, ואולי גם ראש ממשלה, מטעם האחים המוסלמים. אין בכוונתם לכונן מדינת הלכה, אבל מדיניות הפנים והחוץ המצרית תנוהל באווירה שמרנית, על כל המשתמע מכך.

אחת המשימות הראשונות של הפרלמנט המצרי החדש, תהיה גיבוש חוקה חדשה. ברוח הדמוקרטיה, ישאפו האחים להחליש בחוקה את סמכויות הנשיא ולחזק את הפרלמנט. ספק אם ישמיטו את סעיף 2, הקובע כי האסלאם הוא המקור העיקרי לחקיקה במצרים.

הפיכתו של הצבא לשק החבטות של הפוליטיקה המצרית, היא בשורה רעה עבור כולם.

הצבא הזה, שסילק את מובארק משיקוליו העסקיים וחשב שיחזור הביתה בשלום, נדחק כעת לפינה ונדרש לתפוס את תפקיד המושיע הלאומי. בוושינגטון, בירושלים וכמובן במצרים פנימה, היו רבים רוצים לראותו בשיא סמכותו, כדי שיהיה מסוגל להצר את צעדיהם של האחים המוסלמים, אם הנבואות השחורות יתגשמו והם ייקחו את מצרים לאחור. זו משימה נפיצה, ובמצבו הנוכחי של הצבא - היא גדולה אף יותר מכפי מידותיו.

* הכותב הוא הפרשן לענייני ערבים של גלי צה"ל